זה היה לפני כ-43 שנה. במהלך במלחמת לבנון הראשונה (מבצע שלום הגליל), קיבלה משפחת פלדמן את הבשורה הקשה, שבן המשפחה, צביקה, לוחם שריון, נפל בקרב סולטן יעקב ומקום קבורתו לא נודע. 43 שנה אחרי, בשבוע שעבר, התבשרה המשפחה על השבת גופתו של פלדמן ז"ל והבאתו לקבר ישראל.
אחד מהאנשים הרבים שהתרגשו מהחזרת הגופה אחרי עשרות שנים, הוא רפי דהן, קרוב משפחתו של פלדמן ז"ל, חבר מועצה בעיריית פתח תקווה, איש חינוך וסופר. "אמא שלי ואמא של צביקה, פנינה, היו בנות דודות", הוא מספר על הקשר המשפחתי. "משפחת פלדמן התגוררה בתל אביב ואנחנו בפתח תקווה ובאותה תקופה בגלל המרחק הקשר היה בעיקר בין האימהות", הוא נזכר. "כשצביקה נפל בקרב וכשהבנו שמקום קבורתו לא נודע, אמא שלי תמיד ביקשה שנלך לבקר אותם, שנעודד את משפחתו של צביקה וכך עשינו. אני זוכר את הפעם הראשונה שהגענו אליהם הביתה. אבא שלו, אברהם, שהיה ניצול שואה, עשה לי סיור בבית, הכניס אותי לחדר של צביקה ונתן לי העתק מהדסקית של צביקה שהם עשו, דיסקית שהולכת איתי עד היום. אני לא אשכח את המשפט המצמרר שהוא אמר לי, 'אתה מבין, אני איבדתי את כל המשפחה שלי בשואה ורק אני שרדתי וגם את צביקה שלי איבדתי".
עוד מספר דהן סיפור מצמרר שמחזיר אותו לחטיפתו של פלדמן ז"ל. "במלחמת לבנון, כשהייתי בן 29, יצאתי למילואים ביחידת סיור. באחד הסיורים, הגענו לאיזה מקום והקצין אומר לנו 'אתם יודעים איפה אתם נמצאים, מה זה כל הקסדות שזרוקות פה? זה קרב סולטן יעקב, קרב מאוד קשה'. באותם הימים לא ידענו יותר מידי פרטים על הקרב, לימים כשחזרתי מהמילואים ושמעתי על צביקה, הבנתי שככל הנראה ראיתי באותם רגעים את הקסדה של צביקה".
צביקה פלדמן ז"ל הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחולון. לאחר ההלוויה כתב דהן קטע קצר. "תמיד חרטתי בזיכרוני את הסיפור של צביקה וגם כתבתי אותו באחד הספרים, שיאיר את הסיפור", הוא מספר. כששמעתי על החזרת גופתו מאוד התרגשתי. הייתי בלוויה ובשבעה, והחלטתי לכתוב כמה מילים על האדם המאוד מיוחד שהוא היה וקיבלתי על כך המון תגובות מאנשים שהכירו אותו. מישהו כתב לי שהוא עשה איתו קורס של"ח ואחר שהוא היה המפקד שלו בטנק".
זה מה שכתב רפי דהן על קרוב משפחתו שנפל בקרב וגופתו הושבה לישראל אחרי 43 שנים:
צביקה היקר חזר הביתה – רפי דהן
"אחי צבי חזר הביתה״, ספרה לי בדמעות ענת,
אחותו של צבי פלדמן – השריונר הנעדר שהוחזר השבוע מסוריה לקבורה בישראל.
לפני 43 שנים, במלחמת "שלום הגליל" או ״לבנון הראשונה", הוכרזו צביקה וחבריו לטנק כנעדרים באחד הקרבות ההירואיים שנחקק בדברי ההיסטוריה של מלחמות ישראל;
"קרב סולטן יעקוב".
"מאז שקיבלנו את בשורת האיוב שגרת חיינו התהפכה,
בלילות אנחנו לא ישנים ורק מתפללים ומחכים לשובו של הבן מהמלחמה״,
אמרה לי פנינה, אמו של הטנקיסט שהיא קרובת משפחתי-באחד מביקורי עם אימי בביתם בתל אביב.
במהלך השנים הארוכות של המתנה שנדמתה כנצח,
האב אברהם הזמין אותי לבקר בחדרו של בנו הנעדר.
כשהוא מצביע על החפצים המיותמים של הטנקיסט,
וסיפר לי בקול שבור:״צבי נקרא על שם הסבא שנספה עם כל המשפחה שלי בשואה.
רק אני היחיד ששרדתי.
הגיוס לצה"ל של בני הבכור היה עבורי הניצחון הגדול בחיי. עכשיו, גם צביקה איננו ורק הדיסקית תלויה לי על צווארי״-הוסיף האב המיוסר כשהוא מוחה דמעה.
כל שיכולתי לעשות ברגע מצמרר, זה היה לחבק אותו.
לפני שנפרדנו-הבטחתי לו שנמשיך להתפלל ולתמוך עד שצביקה,
המילואימניק-מורה לשל״ח- יחזור הביתה.
השבוע-צביקה חזר הביתה לקבורה בישראל אחרי 43 שנים.
הבוקר הגעתי שוב לבית משפחת פלדמן-כשעל צווארי הדיסקית
של צביקה-כדי לנחם ולחבק את האחים ענת, שלומי ואיציק.
צביקה יקר.
חזרת למולדת אותה אהבת ולערכיה חינכת בני נוער.
אבא ואמא שלך מחכים לחבק אותך בשמיים.
שלום לך גיבור ישראל".
צבי (צביקה פלדמן), הוגדר כאחד משלושת הנעדרים בעקבות קרב סולטאן יעקוב בלבנון, יחד עם זכריה באומל, שגופתו הושבה בשנת 2019 ויהודה כץ. צביקה היה הבכור מבין ארבעה ילדים של אברם ופנינה פלדמן. לאחר סיום שירותו הצבאי בחטיבה 401 של חיל השריון, עבד כמורה לשל"ח ותכנן ללמוד באוניברסיטה. עם פרוץ מלחמת לבנון הראשונה, הוא הצטרף לחבריו ולחם בטנק יחד עם מפקד הטנק חזי שי וזכריה באומל ששימש כנהג בטנק. הוא נשלח לקרב סולטאן יעקוב ב- 11/6/1982, קרב שהתקיים מספר שעות לפני הפסקת האש. בקרב נהרגו 20 חיילים ישראלים ורבים נפצעו. שישה חיילים הוכרזו כנעדרים, מתוכם שניים היו שבויים, שהוחזרו מאוחר יותר בחילופי שבויים, והרוג אחד – מפקד הטנק זוהר ליפשיץ שגופתו החוזרה. פלדמן, זכריה באומל ויהודה כץ, נחשבו במשך שנים רבות כנעדרים.
תגובות