איריס אור. צילום אילן חתוכה
איריס אור. צילום אילן חתוכה

"כעסתי מאוד על אלוהים, על הסבל שהוא מעביר אותי"

אחרי שבנה השני דניאל ירה בראשו והבן הבכור טל תלה את עצמו, איריס אור ביקשה מהבורא לקחת גם אותה. היום היא עוזרת לאחרים דרך תקשור והילינג, וכותבת ספר יחד עם הבן – כן, זה שכבר לא בין החיים

בתוך שנתיים, איבדה איריס אור את היקר לה מכל – את שני בניה דניאל וטל ששמו קץ לחייהם בזה אחר זה. ראשון היה זה דניאל בן ה-20 שלפני שלוש שנים שהשתמש לשם כך בנשקו האישי מהצבא. שנתיים לאחר מכן טל תלה את עצמו בבית. הצער גבר על הרצון לחיות. הכעס והקושי של אור היו עצומים. היא כעסה על עצמה, על המשפחה, על החברים, על אלוהים ועל כל מי שהיה סביבה. איש לא יכול להבין את שעבר עליה, בתקווה שאיש לא יגיע לכך. היום, שלוש שנים אחרי, היא עמלה על כתיבת הספר "מעיין החיים – מכאב לריפוי" תוך ניסיון להגיע בנפשה למקום אחר, מקבל ומכיל יותר. היא גם מעבירה סדנאות ומרצה בנושא. את הספר, לדבריה, היא כותבת יחד עם דניאל שמעביר לה מסרים מהעולם שמעבר. "היום דניאל הוא המדריך הצמוד שלי והספר אותו אני כותבת, נכתב יחד עמו", היא מסבירה. "הוא מלווה אותי והוא מראה לי את הדרך".

מה זאת אומרת, דניאל מראה לך את הדרך?
"אספר לך סיפור. לפני מספר חודשים נסעתי עם חברים לקבר דוד. בהתחלה לא רציתי לנסוע וכשהגענו לקבר שמתי עליו את הידיים שלי, עצמתי עיניים והתחלתי להרגיש את הראש שלי כבד. פתאום שמעתי את דניאל בבירור בתוך הראש שלי. הייתה לי אתו שיחה שלמה, בה הוא התחיל לדבר איתי על העולם, על האנרגיות ועל תהליכים שלמים. כעבור שבועיים, חזרתי פעם נוספת אל הקבר הפעם עם מחברת ועט. במשך שעות ישבתי ודניאל הכתיב לי חומרים בעוצמה מאוד גבוהה שלקח לי כמעט שבועיים עד שהצלחתי לקרוא את מה שנכתב".

את מדברת רק אתו או עם גורמים נוספים?
"יש לי גם לא מעט שיחות עם בורא עולם".

כמו חלום רע

גם אם אתם מאמינים או לא, כל אחד מתמודד אחרת עם הכאב והשכול. כשהחיים של אור התהפכו מהקצה אל הקצה, היא עדיין לא דיברה עם המתים. "שני ילדיי בחרו לסיים את חייהם ואני בחרתי לחיות את חיי בשמחה עצומה", נכתב בהזמנה להרצאה שלה בפורום נשים ראש העין לרגל שבוע הספר, שהתקיים ביום ראשון האחרון. "הם לימדו אותי את הערך של החיים. דווקא מתוך ההתמודדות והכאב הכי גדול למדתי כי ישנם שיעורים שהתודעה לומדת דווקא מתוך הכאב. נקודות הכאב שלנו הדורשות ריפוי, עשויות להיות המקפצה הכי גדולה שלנו אם נבחר בכך".

דניאל התגייס לחטיבת כפיר, אחרי מספר חודשים מהגיוס, כשהיה בן 20 הוא התאבד. "יום אחד הגרוש שלי מרים לי טלפון ואומר לי שמשהו לא נראה לו עם דניאל, שהוא לא מתנהג כרגיל ואמר לי שהוא מפחד שיש לו נשק ושהוא יכול לפגוע בעצמו", היא נזכרת. "הגרוש שלי ניסה ליצור קשר עם הצבא והתריע שדניאל מסתגר. גם אני הבנתי שמשהו לא בסדר עם דניאל, אבל חשבתי שהוא מגזים ושדניאל לא יפגע בעצמו. לא חשבתי שיש סכנה וגם לא הייתה לנו גישה למפקד שלו. ביום ראשון בבוקר קיבלתי טלפון מהגרוש. הוא אומר לי שדניאל התאבד. באותו הרגע המוח לא קולט. אני אומרת לו שיזמין אמבולנס והוא מנסה להסביר לי שאין בשביל מה. הייתי בטוחה שזה חלום רע ושהוא התבלבל ושהאמבולנס יציל אותו. הערתי את הבן השני שלי ונסענו בטירוף. כשהגענו הבנו שהוא כבר לא יקום, כי הוא ירה לעצמו בראש".

ראית אותו?
"ברגע הראשון לא נתנו לי להיכנס, אחרי שמד"א ניקו וחבשו אותי, נכנסתי להיפרד ממנו וזה היה היום הכי חשוך בחיים שלי".

מאותו רגע, נכנסה המשפחה לתקופה קשה של התמודדות עם הכאב. אור האשימה את עצמה במוות של דניאל, את הגרוש שלה, את המשפחה, את האחים שלו ואת אלוהים. "הכאב היה כל כך עצום, שהיו ימים שאמרתי לאלוהים שייקח אותי", היא מגלה בכאב. "הדבר היחידי שהפריע לי זה שהילדים שלי יסבלו ואת זה לא יכולתי לשאת".

לאור נשארו עוד שלושה ילדים לטפל בהם, טל, רואי ויונתן. "הילדים היו מאוד מעורערים", היא מוסיפה. "היה להם קשה לקבל את זה. מבחינתי חלק מהכאב, היה גם הבושה. איך יכול להיות שהבן שלי התאבד. מבחינתי זה היה סוג של כישלון, זה כמו שהבן שלי אומר לי 'איזה הורה אתה', שמשהו בחינוך שלי לא היה תקין ואי אפשר להתעלם מהאמירה של ילד שבוחר ללכת מאתנו".

קצת לפני שדניאל החליט לקחת את חייו, נאלצה המשפחה להתמודד עם מחלת הנפש של הבן הבכור טל, ששם קץ לחייו כעבור שנתיים. "טל התגייס לחיל האוויר לתפקיד שהוא לא הרגיש שייך אליו", היא אומרת. "שנתיים לאחר הגיוס, הוא החליט שהוא עוזב את הצבא על סעיף נפשי. למרות שבאותה תקופה הוא היה בסדר גמור, הוא איים שיתאבד, אבל זה היה ברור לכולם שזו מניפולציה בלבד. אחרי שישב בכלא הוא השתחרר מהצבא".

טל הפסיק לסבול

בזמן היותו בכלא ולאחר השחרור מהצבא, החל טל לחזור בתשובה. למרות שהגיע ממשפחה דתית, הוא בדרך כלל היה מרוחק מהדת. "אחרי שהוא השתחרר הוא החליט שהוא הולך ללמוד בישיבה ושם הוא נחשף לסם הנייס גיא", מסבירה אור. "לא היינו מודעים לכך באותה תקופה, רק בהמשך הבנו שזה מה שדפק לו את המוח בצורה חזקה, לצד בעיות הקשב והריכוז איתם התמודד מגיל צעיר. טל לא הצליח להתמיד בלימודים בישיבה, הוא לא תפקד כמו שצריך ועבר מישיבה לישיבה. היו תקופות שהוא היה חוזר לגור בבית במשך כמה חודשים, היה מסתגר בבית ושומע כל הלילה דברי תורה וכך חוזר על עצמו. המצב שלו הלך והחמיר ויום אחד כשהוא היה בישיבה בירושלים הוא התקשר לאבא שלו ואמר לו שיש לו חרדות ופחדים. נסענו להביא אותו מירושלים והתחלנו תהליך של טיפול, אבל המצב שלו הלך והדרדר. הוא לא הסכים לטפל בעצמו ולקחת כדורים, היו לו התפרצויות והוא היווה סכנה לעצמו".

ההתאבדות של דניאל החמירה את המצב?
"לדעתי כן. הוא התחיל לימודים בישיבה חדשה ואחרי שלושה ימים דניאל התאבד. מאז המצב רק החמיר. ניסינו לעשות הכל, הצלחנו לאשפז אותה לתקופה שבה הוא גם התאזן, שכרנו לו דירה והוא הסתגר והיה לבד ולא היה מוכן לתקשר עם אף אחד".

שנה לאחר שדניאל התאבד ותוך כדי תהליך הטיפול בטל, התחילה אור תהליך נפשי פנימי עם עצמה. היא נסעה לחו"ל והתחילה לחקור את הרגשות שלה, לכתוב ולפתח שיטה שלמה איך להתמודד עם המצב. לאורך התקופה טסה מספר פעמים לחו"ל. "זה היה נטו להיות עם עצמי, התחלתי תהליך עמוק של התמודדות פנימית, התאבלתי על דניאל והתחלתי לכתוב את הרגשות שלי ולפתח שיטה איך להתמודד עם רגשות", היא מסבירה.

אבל אז הגיעה הטרגדיה השנייה במשפחה. טל תלה את עצמו בבית ואביו היה זה שמצא אותו. "כעסתי מאוד על אלוהים על הסבל שהוא מעביר אותי", היא אומרת ללא היסוס. "כמה אפשר לסבול. עברנו שנתיים מאוד קשות ומאתגרות עם טל והיה את הכאב על המוות של דניאל ואמרתי לעצמי שאני לא יכולה יותר. כשסיפרתי ליוני שטל התאבד, הדבר הראשון שהוא אמר לי זה לא לקחת את זה כל כך קשה. לפחות עכשיו יהיה לו יותר קל".

את אומרת שבאיזשהו מקום זו הייתה הקלה?
"כן, שהוא הפסיק לסבול. לדעת שהבן שלך סובל ברמות כאלה ואת לא יכולה לעזור לו זה לא פשוט. זה כמו שחולה סרטן סובל ושהוא נפטר המשפחה מרגישה הקלה על כך שהוא לא סובל יותר".

את פוחדת שזה יהיה גורלם גם של ילדייך הנוספים?
"ממש לא, כי היום הם במצב טוב. עשינו תהליכים משפחתיים, היינו בטיפול משפחתי אצל פסיכולוג והתהליכים שאני עשיתי וטפלתי בעצמי, השפיעו בצורה טובה על המשפחה".

מה זאת אומרת?
"למרות הקושי והכאב, המשכתי לכתוב. התפתחה אצלי הבנה שמקור הכאב הוא לאו דווקא בחסר, כי התודעה שלנו יכולה להתמקד במה שחסר ויכולה להתמקד במה שיש ולי יש שני ילדים, מקרר מלא מזון, קורת גג ועבודה. לא חסר לי כלום בחיים והבנתי שהאמת נמצאת בתוכי ואני חייבת להקשיב לה. מי שיביא את הריפוי לעצמי ולמשפחה זו אני וזה מתוך מקום של הקשבה פנימית ואת זה אני מלמדת בסדנאות שלי. הבנתי שכל מקור הכאב הוא במחשבה ולצד העצב יכולה להתקיים גם שמחה ולא צריך כלום בשביל להיות מאושרים".

לא מאמינה באנדרטאות

אור, 53, נולדה וגדלה בראש העין. בנוסף, לתחום הרוחני בו היא עוסקת, כתיבת הספר והסדנאות שהיא מעבירה, היא בעלת "המרכז הישראלי ללימוד אנגלית" בו עוברים מידי שנה מאות מתלמידי ותושבי העיר. לצד פיתוח העסק, המשיכה אור לקדם את תחום הרוח שהיה קרוב לליבה.

"בלי לדעת למה, מאוד סקרן אותי נושא גלגול הנשמות והקשר של גלגולים קודמים", היא אומרת. "גם כשהייתי מלמדת את התלמידים שלי, הרגשתי כל הזמן שמישהו נמצא איתי, עוזר לי להגיד להם את הדברים הנכונים והרגשתי שגם בשעורי אנגלית, אני נותנת לתלמידים דרך, שהם עוברים תהליך חשוב ולמדתי אותם איך להתמודד עם קושי ולהעריך את עצמם".

את התחום ההוליסטי התחילה אור ללמוד בצורה מקצועית לפני כארבע שנים, זה התחיל בקורס 'אנרגיית החיים', שם היא למדה תהליך של ריפוי ואבחון דרך עפעוף והמשיך לקורס של תטא הילינג (שיטה לשחרור אמונות, דפוסי התנהגות ופחדים). כשאר היא מטפלת בקליניקה שלה, היא משלבת את כל הידע והניסיון שלה בכל השיטות שהתמחתה בהם וכן בידע הגבוה אותו היא מקבלת מהמדריכים שלה. כמו כן היא מעבירה סדנאות תטא הילינג ו"מעיין החיים" בהם היא מלמדת "דרך חיים והוויה המאפשרת לאדם להגיע לנתיב הנשמתי שלו המאפשר חיים של שמחה ומהות", לדבריה.

"במהלך קורס 'אנרגיית החיים', יש תרגול ובמהלך האימון שואלים שאלה מסוימת וצריך לזהות את הבעיה", היא מספרת. "בשלב הזה, הגוף שלי במקום לקבל את התשובה דרך העפעוף התחיל לקפוץ ולהגיב ולמעשה נפתח לי תדר מאוד חזק, שבו יש לי יכולת לחוש אנרגיה של חפצים, לחוש את הגוף של האדם ולהרגיש איפה הכאב שלו ולקבל תשובות לשאלות ולדברים שהוא לא מספר לי. לפעמים שהגוף שלי מגיב כך, זה קצת מפחיד את האנשים".

ויש גם את הספר.
"בספר, שאני כותבת באנגלית והוא יופץ בארה"ב, אספר את סיפור המסע שלי. אני אלמד בו איך להביא את האנשים לממד החוויה, איך לחוש ולהבין את המדויקות של כל אירוע מבלי לתכנן ואיך זה קשור ונוגע לכל תחום בחיים. קבלתי את כל ראשי הפרקים מדניאל ועכשיו אני יוצקת תוכן לתוכם. הדרך שלי היא לא דרך שגרתית, אני לא עושה את כל מה שכולם עושים והולכת בדרך אחרת. היום חשוב לי לתת ולעזור לכמה שיותר אנשים וזו הסיבה שאני מוכנה להתראיין, כי אם אפילו מישהו אחד לקח משהו, בשבילי זה היה שווה".

איך כל זה משפיע על המשפחה?
"המצב הרבה יותר טוב, הם שמחים ומאושרים ויש בינינו תקשורת פתוחה".

אתם מנצחים את דניאל וטל?
"אני לא מאמינה באנדרטאות. במקום זאת אני קרוב לשנה וחצי עושה ערבים של התנדבות, מספרת את הסיפור שלי ועל ידי זה הם נמצאים איתי כל הזמן".

, תודה על הרשמתך.
עתה אשר את קבלת הדיוור במייל וקבל את הידיעות החמות בעיר למייל שלך
אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר