הערב חצי גמר הגביע: הגיע הזמן לגבות את החובות | טור מיוחד של רועי פן

אני זוכר את חצי הגמר הראשון שהלכתי אליו בתור אוהד של מכבי פתח תקוה. זה היה נגד הפועל תל אביב באיצטדיון רמת גן, הייתי אז בן 13 וחצי, והתרגשתי כמו ילד בן חמש. 26 שנים אחרי, אני כבר אבא בעצמי לשתי ילדות, הקטנה מביניהן בת חמש, ואני מתרגש בדיוק כמו אז לקראת משחק חצי הגמר שיתקיים הערב בנתניה מול אותה יריבה.
האהדה שלי למכבי ידעה עליות ומורדות, אבל גם בתקופות של עומס עבודה בהייטק, משפחה ופעילות ציבורית התנדבותית במועצת העיר – אני תמיד עוקב אחרי הקבוצה, מגיע פה ושם למשחקים (ואם לא – אז צופה בטלוויזיה), ומקווה להצלחתה. והנה, אחרי הניצחון הענק על בית"ר ירושלים ברבע הגמר, וההבטחה המעשית של החזרה לליגת העל, הערב תגיע הקצפת (בתקווה לדובדבן בעוד כחודש).
הגביע הוא מפעל קסום, בו כל קבוצה יכולה לנצח כל קבוצה, אבל אני לא משלה את עצמי. הפועל תל אביב קבוצה מצוינת, שחזרה מפגרת הקורונה כאילו שוגרה מתוך תותח, והמזל שלנו הוא שזה יהיה משחקה הרביעי בעשרה ימים ושבשל המגבלות היא לא תזכה לתמיכה של הקהל הרב שלה.
אני לא חושב שמישהו במועדון זקוק לזריקות מוטיבציה לקראת המשחק הערב, אבל למקרה שמישהו שכח, אז פרט לחשבון שמאמנה של מכבי, גיא לוזון, צריך לסגור מול המועדון שבו עבד, גם למכבי יש כמה חובות לגבות הלילה. חוב אחד, והטרי ביותר, הוא הניצחון של האדומים עלינו במחזור הסיום של העונה הקודמת, במשחק שבו תיקו היה מספיק לנו בשביל להישאר בליגת העל. חוב שני, הוא השישייה המשפילה שהרשיתו לנו ב"מושבה" שמונה מחזורים לפני כן. חוב שלישי, הוא ה"מאמצים העילאיים" שהם הפגינו במשחק הנעילה של עונת 2007/8, בו הפסידו להפועל כפר סבא וכמעט הביאו לירידת ליגה שלנו (מזל שעומר דמארי, שמשחק היום בשורותיהם, כבש לזכותנו בדקות הסיום נגד מכבי הרצליה). והחוב האחרון, מבחינתי, הוא אותו הפסד בפנדלים בחצי הגמר לפני 26 שנים.
מי ייתן והמשחק הערב יסתיים כמו המפגש האחר בין שתי הקבוצות במעמד הזה, בשנת 1952. אז זה נגמר בהעפלה לגמר, ובזכייה האחרונה של מכבי בגביע המדינה.

הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו