בשבוע שעבר נערך אירוע המט גאלה ה־70 במכון לתלבושות ע"ש אנה ווינטור שבמוזיאון המטרופוליטן בניו יורק, והיה כרגיל מרהיב ביופיו.
המט גאלה הוא נשף עצום המאורגן פעם בשנה על ידי עורכת מגזין "ווג", אנה ווינטור, ומטרתו היא גיוס כספים למען המכון. הנשף, אשר אליו מוזמנים השמות הגדולים ביותר בעולם ההוליוודי ובעולם האופנה, מגייס מיליוני דולרים בכל שנה.
כל נשף סובב סביב נושא אחר, כאשר השנה הכותרת הייתה – "גופים שמימיים: אופנה ודמיון קתולי". מיטב אורחי הנשף התלבשו בבגדי מעצבים יוקרתיים התואמים את נושא הערב.
השאלה המתבקשת היא האם באמת יש צורך בתלבושות המרהיבות, באולם המפואר והכספים הרבים המושקעים בהפקת הנשף, כאשר מטרתו היא בכלל גיוס כספים? האם תרומת הכסף המושקע באירוע איננה עדיפה על שימוש בו ליצירת נשף ראוותני? הרי שמלה אחת אשר זוכה להילבש באירוע עולה עשרות אלפי דולרים.
ואם כבר הזכרנו שמלות … השטיח האדום התמלא השנה באלות, מלאכיות, צלבים, הילות ואפילו אפיפיורית אחת – ריהאנה. התלבושת של ריהאנה, אשר כרגיל גנבה את ההצגה, הייתה בין התלבושות אשר השאירו את פי פעור השנה. ריהאנה לבשה שמלה המכוסה בשלל פנינים ואבנים יקרות, בעיצובו של ג'ון גליאנו לבית האופנה מרג'יאלה.
תלבושת נוספת אשר הייתה באור הזרקורים, הייתה השמלה של הדוגמנית ג'יג'י חדיד, אשר בשונה משמלות רבות אחרות לא הושפעה מדמות מסוימת, אלא דווקא מהויטראז', המאפיין את חלונות הכנסיות.
אם יש תלבושת אשר אכזבה אותי השנה, זו דווקא התלבושת של אמל קלוני. קלוני הייתה השנה בין מארגני הנשף, וציפיתי לתלבושת מרהיבה ומדוגמת אשר הולמת את הנושא. נחלתי אכזבה כאשר ראיתי את מכנסיה הכחולים מתחת לחולצת הסטרפלס הכסופה אליה הוצמד שובל. התלבושת נראתה כאילו הורכבה משלושה חלקים שונים לגמרי, ללא כל "חוט מחבר" ביניהם. מה גם, שהתלבושת לא הראתה קשר לנושא השנתי.
אם לסכם, כמו בכל אירוע גם במט גאלה ישנן תלבושות יפות יותר ויפות פחות. ההשקעה באירוע היא תמיד עצומה ומביאה לתוצאות מרהיבות, ובכל זאת יש לשקול שנית האם הנשף הוא איננו ניגוד מוחלט של מטרתו.
