ד"ר שלמה צדוק

על 43 מפלגות, על הטבילה במקווה לפני ההצבעה, ועל אלו שמזכירים לנו שחוץ מימין ושמאל יש גם למעלה ולמטה. בשבוע הבא יש כאן חגיגת בחירות, אל תחמיצו

לא היו דינוזאורים בגודל של מגדל שלום, ולא ג'ירפות ניילון בגודל של עזריאלי. הכל היה על הארץ, על הקרקע, בגובה העיניים. ומה עוד לא היה? לא היו הגדרות שהפרידו כל השנים בין האנשים לבין התהלוכה. שלמה צדוק בעוד מבהט על פורים 2019 בפתח תקוה

ד"ר רחימא ז"ל היה סוציאליסט בנשמתו, אוהב אדם, רגיש לזולת וצנוע ברמות מדהימות. השבוע הלך לעולמו אבל הוא נשאר בליבות כולם. העיר צריכה להנציח את שמו כי הוא רק הוסיף לה כבוד

פתח תקוה צריכה להנציח את שמו של חנוך מילוא. אפילו בקטן. אחרי הכל הוא היה איש צנוע וממש לא איש של פומפוזיות

קצת לפני חנוכה נברתי ונברתי בסיפור של אותו בוקר לח בשנת תרל"ח וגיליתי דברים שלא ידעתי

איציק אוחיון הוא בן אדם של אנשים ואיש של בני אדם. ולכל אחד בעיר הזאת יש את "שעת אוחיון". יש לי הרבה נימוקים מדוע ההחלטה לקרוא את הפארק הגדול על שמו של איציק אוחיון היא אדירה וצודקת

בקלפי שבה הצבעתי בבחירות מקומיות הזכירה לי את דרך האבות. אז יצאתי לסיבוב נוסטלגי שהיו בו לא מעט דמעות

רמי גרינברג, ראש העירייה החדש, שבר את קיר האקווריום הרע והנורא שבאולם הישיבות של מועצת העיר. אפשר לרשום את היום הזה כתאריך מכונן

ביום שלישי אנחנו הולכים לבחור את האזרח מספר אחת שלנו. שיהיה לנו חג בחירות שמח

קים וזיו נרצחו באכזריות רק בגלל היותם יהודים, על ידי טרוריסט מוסלמי שכך חונך, לרצוח יהודים. אני רוצה לומר לו ולחבריו שכאן לא תקום חמאסטן, שהם לא ינצחו אותנו בדמים. אני רוצה להסביר להם שוב מה ההבדל בינינו לבינם. ד"ר שלמה צדוק בוכה וכועס בטור אישי מיוחד

רגע לפני שעם ישראל יושב בסוכה, נעים להיזכר בסוגי הדיור הזמני של המעברה. אז מה נחשב יותר, הצריפים הפיניים או הצריפים האזבסטונים?

בחזרה לבית הספר: החדר של ציונה, ההנצחה של אמי, סוכריות הדבש של הזוג קארו

גן האירועים היה “חצר המעברה”, חדר הייחוד היה ה”עג’לה” ואהבה לא היתה קשורה לעניין. היום זה כבר עניין של מתמטיקה

זהו טור חשבון עם אלו שרוצים לעשות פרובוקציות בליל ט' באב, אבל זהו גם טור תקווה

בשבוע שעבר הייתי בוורשה ובקראקוב אשר בפולין. ועכשיו אני מביא לכם כמה תובנות ובין היתר מפוצץ לכם כמה מיתוסים

לאהוב את הקבוצה הייצוגית של השכונה זאת לא הייתה בחירה. זו הייתה גזירה

באמת רציתי לכתוב על המונדיאל של המעברה, אבל אז קיבלתי מכתב אנונימי על שערוריה רפואית שיכולה הייתה להיגמר באסון

גם במעברה היה כדורגל. וזה היה לא פחות חם וסוער מהמשחקים שתראו במונדיאל