בחג סוכות האחרון למדתי דבר חשוב – לפעמים מקום מסוים או תחום עניין מסוים יכול לחבר אתכם עם אנשים שלא הייתם פוגשים במסגרת היומיום. כך קרה בפסטיבל השוקולד, מקום אחד שבו התאחדו יהודים וערבים ללא הבדלי דת והחוויה הייתה פשוט מרגשת וטעימה במיוחד.
בשבוע שעבר יצא לי לעבוד בפסטיבל השוקולד בנצרת עלית. אלו היו יומיים שלמים בהם הגיעו אנשים מכל קצוות הארץ, יהודים וערבים, ישבו יחד בסדנאות שוקולד ופסחו על הפערים והדעות הקדומות. הייתה תחושה של הרמוניה בין כל כך הרבה אנשים והכל עם ריח של שוקולד באוויר. היו כאלו שנסעו שלוש שעות והיו כאלו שהלכו עשר דקות ברגל. באו מהדרום, מהצפון ומהמרכז. הכל בשביל לראות ולחוות מהפסטיבל הזה (טוב נו זה שוקולד, מי לא ירצה לבוא?!).
פסטיבל השוקולד צילום שיר נימני
הפסטיבל עצמו היה מהמם! המתחם היה בנצרת עלית מול מפעל השוקולד של 'ווילי וונקה' מבית שטראוס. הפסטיבל היה כולו סביב 'ווילי וונקה' שהוא דמות מספר הילדים "צ'רלי בממלכה השוקולד". כל האנשים באו והתחברו לעולם המופלא של 'ממלכת השוקולד', הוקמו דוכני שוקולד, משחקים, חידות, סדנאות והמון, אבל המון כיף. ביומיים האלה לא היו מריבות על מי אתה או מה אתה, היה שקט ומכנה משותף אחד שמחבר את כולנו, שוקולד.
אנשים מאמינים ולא מאמינים עמדו ובירכו על לולב, הייתה אווירת סוכות בפני כולם. כל האנשים התחברו ודיברו, לא עניין אותם איפה הם נולדו, בני כמה הם או איפה הם גרים. כל האנשים באו במטרה ליהנות. נוצרה אהבה גדול סביב כולם. טוב נו … שוקולד תמיד מנצח הכל.
אבל אולי זה לא רק השוקולד, לפעמים אנו, בני האדם, נוהגים לשפוט מהר מדי אנשים בגלל המגדר שלהם או בגלל איפה שהם נולדו. אך הדברים הללו לא תמיד משנים. הדבר היחיד שמשנה זה שכולנו נחיה יחד בשלום. לא משנה אם זה בגלל השוקולד או לא. אני מאמינה שכולנו בסופו של דבר בני אדם וכדי לחבר בינינו, אנחנו צריכים להפסיק לשפוט על פי מגדר ולהתחיל לאהוב על פי בן אדם.
