ביום שלישי השבוע נפגשו בני קוזושווילי, אלון מאיה וסולי צמח בקניון הגדול, לצורך צילומים לכתבה זו. בשלב הצילומים עם הצעיפים, קוזו פשוט לא יכול היה לשאת את זה יותר. "איך בא לי לדפוק פה ספרינט של עשר מטר ולהעיף אותך באוויר", אמר קוזו לסולי במבט מחויך אך מלא כוונה. צמח צחק אבל קוזו לא התבלבל: "אני לא צוחק, לא יכול לראות את הצעיף הזה".
איך שלא תהפכו את זה, הדרבי של מלאבס נוצץ הרבה פחות מבעבר ולפחות בגזרת השחקנים, לא כולל את היצריות אותה הכרנו בשנים עברו, מהימים של קוזו, מאיה וצמח. למרות ריבוי שחקני הבית בשתי הקבוצות, פערי הרמות בין המועדונים בשנים האחרונות (בקבוצת הבוגרים ובקבוצות הנוער, שלא מרבות לחלוק את אותה הליגה בעשור האחרון), השאירו את משפחת לוזון בודדה במערכה מול אוהדי הפועל שרעבים למפנה חיובי לעונה אפורה, על חשבון היריבה העירונית. זו גם הסיבה שלפני הדרבי השני העונה בין מכבי להפועל, בחרנו להתענג על זיכרונות העבר – אם בתקופה בה הפועל נתנה את הטון, או זו שמתנהלת בשליטה מוחלטת של מכבי במילניום הנוכחי.
קוזו, מאיה וצמח השבוע. צילום: זאב שטרן
"להגיד שהיום הדרבי פחות מעניין זה אנדרסטייטמנט. אפילו בשוק, שהוא המעוז הקשה של אוהדי הפועל, אין את האווירה של דרבי. פעם היית עובר שם שבוע לפני והייתה אש בעיניים, כולם דיברו רק על זה. היום – כלום", משחזר בלם העבר של הפועל, בני קוזושווילי. “היום זה לא מעניין כי למכבי אין אוהדים ואוהדי הפועל שבעו ממרורים ולא בטוח שיש להם את האמונה שהפועל יכולה לחזור להיות מה שהיא הייתה. אם במשחק הבית האחרון היו 200 אוהדי הפועל, זה אומר הכל. אפילו בדרבי של טירה בליגה ג’, שנערך בסינטטי של המושבה, היה מפוצץ למרות שירד מבול".
"אפילו בשוק אין את האווירה". קוזושווילי. צילום: זאב שטרן
בתקופתו של קוזו, שנות ה-80 וה-90, השליטה הבלעדית בעיר הייתה של הפועל. הוא לא שוכח עד היום את הפנדל בעקבותיו הורחק גולן מלול, ובהיעדר שוער שני נכנס רז רבינוביץ' לשער. רק אחרי שאבי לוזון סיים למחות והואיל לפנות את המגרש, דייק קוזו מהנקודה הלבנה בדרך לניצחון 1:3. "היום המצב בדיוק הפוך. מכבי היא הפועל של פעם”, הוא אמר בעצב. "אמנם עושים שם קולות עם המעבר לכחולה, אבל ייקח הרבה הרבה זמן להחזיר את הקהל הזה. ברגע שהאוהדים רואים שהנוער בתחתית הליגה השנייה וכל קבוצות הנערים בליגות המשנה, אתה מבין שאתה נמצא בתחתית הבאר וקשה לראות את האור בקצה המנהרה".
מבחינת הקהל, יחסי הכוחות אחרים לגמרי. תצוגת אוהדי הפועל בדרבי של עונת 2009/10. צילום: זאב שטרן
הפועל תגיע למשחק בשני כאנדרדוג מובהק, אבל בלם העבר המיתולוגי מנסה בכל זאת לשדר שיש סיכוי להפתיע. "בדרבי הקבוצה שרוצה לנצח יותר מנצחת, בלי קשר למיקום", הוא אומר. "היו משחקי דרבי שהגענו במקום האחרון נגד מכבי וניצחנו. בדרבי הראשון העונה ראו שמכבי רוצה יותר מהשנייה הראשונה. כל פאול הם עושים, כל כדור ראשון הם לוקחים וכבר אחרי שלוש דקות לא היה לי ספק איך זה ייגמר. אצלנו בדרבי, מהכדור הראשון, מי שהיה הכי קרוב אליו דפק גליץ’ של 20 מ’ והעיף שחקן באוויר – הצהרת כוונות שבאנו לנצח".
את אמא צמח לא מקללים
אחד היעדים לסיכול ממוקד של הקהל הכחול היה שחקן מכבי, סולי צמח, שספג קללות על בסיס קבוע, כולל השיר המפורסם והמכוער כלפי אמו. “זה היה האוכל שלי כל השנים וצריך להוקיר להם תודה", אומר צמח. "כשהייתי ילד, היה לי מאמן שאמר לי 'אם מקללים אותך, תדע שאתה שווה משהו' ופשוט נשענתי על זה. עד היום אני זוכר את הדרבי בו כבשתי מהריבאונד אחרי שסילבייה צ'באלינה הדף את הפנדל שלי וניצחנו 0:2. אוהדי הפועל בטוחים שעשיתי להם אצבע משולשת, אבל היום אחרי הרבה שנים אני יכול להתוודות שסימנתי להם עם האצבע להיות בשקט, כי את אמא ממשפחת צמח לא מקללים".
"זה היה האוכל שלי". צמח במרכז הבלאגן בדרבי האחרון של עונת 2008/9. צילום: זאב שטרן
קוזו, צמח ומאיה. צילום: זאב שטרן
בתקופתו של צמח, עם תחילת שנות ה-2000, עברה השליטה למכבי. "הדרבי היה הדבר הכי חד צדדי בעיר", אומר סולי. "אין דרבי בו הצלחתי לישון לילה לפני וההתרגשות הייתה מטורפת. האורווה היא נוסטלגיה נדירה, עם מגרשים מפוצצים ב-7,000 איש. עכשיו שתי הקבוצות בלאומית ומבחוץ נראה שיש לזה פחות פרסום, אבל עדיין עבור אוהדים ושחקנים דרבי הוא ה-דבר". על הפערים הכמותיים בין מחנות האוהדים הוסיף: "למכבי באמת אין הרבה קהל. יכולים לכעוס אם אגיד את זה, אבל אין מה לעשות ואין טעם להתווכח. עם זאת, הקהל של מכבי מאוד איכותי ולכל דרבי היו באים, מרימים את השחקנים ועובדים על תפאורה ודגלים. אני בטוח שהם יעשו זאת גם בדרבי הנוכחי".
"למכבי אין באמת הרבה קהל". סולי צמח השבוע. צילום: זאב שטרן
לגבי הפייבוריטית, אין בכלל שאלה, כך גם לגבי רמת המוטיבציה על פי צמח: "הסגל של מכבי פתח תקוה, אולי יחד עם ראשון לציון, הוא הכי טוב בליגה בפער. ילדים מאוד מוכשרים ויש להם את המוטיבטורים הכי גדולים שיש בכדורגל הישראלי – גיא ומעליו אבי. הם לא צריכים יותר מזה ואם לא יבואו שאננים, הם ינצחו, למרות שאף פעם אין דרבי קל".
געגועים לאורווה
סמל נוסף של הפועל שחווה דרבי בגיל צעיר במיוחד הוא אלון מאיה. "אני עוד זוכר ימים שאוהדים היו מגיעים לאימונים והיית מרגיש היטב את הדרבי מתקרב", אומר מאיה. "אי אפשר להגיד שאין עניין בכלל, כי בשביל האוהדים הדרבי היה ונשאר מעל הכל, אבל אז שחקנים היו מזוהים עם הקבוצות, האורווה הייתה חוויה שונה וכבר במנהרה היינו מרגישים את הפרפרים בבטן".
"כבר במנהרה היינו מרגישים את הפרפרים בבטן". מאיה השבוע. צילום: זאב שטרן
הזיכרון החזק של מאיה הוא מהשער שכבש בדרבי כבר בדקה השביעית, בו ניצחה הפועל 0:2 בעונת 1994/5. "לצערנו בשנים האחרונות מכבי יותר דומיננטית, אבל אני מקווה שהמהלך של הכחולה ידרבן את השחקנים. צריך להבריא את המועדון, כדי שלא יעבור כל כך הרבה טלטלות כמו בשנים האחרונות”, שומר מאיה על אופטימיות. “עם כל הכבוד, הפערים לא כאלה גדולים והרבה דרבים ניצחנו רק בזכות הלחימה והנחישות. אני מאמין שגם הפעם זה אפשרי".
אז זה עבד. דגל הסמוראי של אוהדי הפועל בדרבי בסוף שנת 2005. צילום: זאב שטרן
את הרשימה הנוסטלגית חותם מגן מכבי, קובי גנון, שפרח דרך קבע במשחקי הדרבי וזוכר כיצד הקפיד לכבוש את השער הראשון שפתח את המשחק. "היו לי 4-5 שערים בדרבי, כולם שערים ראשונים", מספר גנון. "באחד מהם ניצחנו 1:4, כבשתי את הראשון בוולה לרשת של רפי כהן אחרי קרן של סלים טועמה. זה הדרבי שהכי זכור לי. בעבר הייתה אווירה טובה שחבל על הזמן, לא רק בדרבי עצמו באורווה, אלא גם במשך כל השבוע. בימי חמישי היו מגיעים אוהדים, נכנסים למגרש ומפוצצים את האימון. זו הייתה תקופה אחרת וכולנו ידענו שהדרבי מעל הכל. גיא לוזון אימן אותי גם אז, כך שאני בטוח שמכבי תגיע בטירוף ומוטיבציה זו לא הבעיה. כמובן שאחזיק אצבעות שמכבי תנצח".
קובי גנון קופץ, זאב חיימוביץ', רוביל סרסור, גיא שמיר, אדורם קייסי, וסטניסלב דוברובין מסתכלים. צילום: זאב שטרן
על המציאות השונה בתכלית כיום, הוסיף גנון: "זה לא הכדורגל של פעם. אז היו כישרונות, היום הכדורגל הולך אחורה. פעם שחקנים היו מזוהים עם קבוצות ומוכנים להישאר במועדון בו גדלו בפחות כסף, היום מציעים לשחקנים עוד 10-20 אלף דולר והם בורחים. החיים השתנו וזו המציאות". כעת כל שנותר לראות אם הדרבי השני של עונת 2019/20 ייכנס להיסטוריה המפוארת של היריבות העירונית בפתח תקוה.
