בעמוד הפייסבוק שלי וגם בטורים האישיים אני משתפת הרבה בחוויות ההורות שלי לאבישי, ילד חכם, רגיש ומופלא, שנמצא על הספקטרום האוטיסטי, בן 11 עוד מעט. הרבה פעמים אני מקבלת תגובות מאוד מרגשות מאנשים. אחת התגובות הבולטות היא ההכרזה על כך שאני אמא נהדרת, מהממת, יצירתית, מקסימה ובכל פעם כזו אני שמחה לקרוא את ההודעות האלו כי אני יודעת שהן נכונות. אני באמת אמא כזו! אני אמא נדירה. נכון שכמו הרבה ילדים אבישי לא יודע את זה ורוב הסיכויים שבגיל 30 ישב על ספת הפסיכולוג ויתלונן עלי ועל כמה דפקתי לו את החיים, אבל זה בכלל לא משנה. אני יודעת שאני כזו וכרגע זה מספיק.
לא תמיד זה היה ככה.
כשהבן שלי נולד הרגשתי שאני האמא הגרועה בהיסטוריה של האימהות. נתחיל מזה שברוב חוצפתי אחרי חמש שנים של טיפולי פוריות גיליתי שאני בדיכאון לאחר לידה. לא ידעתי שיש דבר כזה: להיכנס לדיכאון אחרי שהגשמת סוף כל סוף חלום שרדפת אחריו במשך חמש שנים. מי שמע על זה? לא סיפרו לי שזה קיים.
אחר כך רק שמעתי מרופאים ומטפלים כמה הבן שלי לא מתקדם בגללי, לא אוכל כמו שצריך ולא ישן כמו שצריך עד שאיבחנו את האוטיזם ואז הבנתי שההתנהגות השונה שלו לא נגרמת באשמת אף אחד, בטח לא באשמתי.
שנים ראיתי אימהות אחרות שמצליחות לשלב את ההורות עם קריירה וללהטט בין שלל משימות יום-יומיות וחשבתי שמשהו לא בסדר בי, עד שהבנתי שאני בסדר גמור כמו שאני.
אני עושה ככל יכולתי למען הבן שלי אבל לא שוכחת לגמרי שאני גם קיימת כאישיות בפני עצמה. פעם אבישי נחרד לגלות שאני אוהבת אותו ואותי באותה מידה.
"אמא, את לא אמורה לאהוב אותי יותר?"
עניתי לו שלא ושאני מקווה שגם הוא לא אוהב אותי יותר משהוא אוהב את עצמו.
לקח לי יותר מידי זמן ללמוד לאהוב ולהעריך את האמא שאני.
לקח לי יותר מידי זמן להפסיק להסתכל על אימהות אחרות ולקנא או לחוש רגשות אשם בעקבות אותה הסתכלות.
חבל שהספר "יופי של אמא" לא היה קיים לפני 11 שנים כשאבישי רק נולד.
יופי של אמא / מיה מיטב
״יופי של אמא״ הוא ספר שידבר לכל אמא שלפעמים מרגישה שהיא לא יודעת מה היא עושה. זאת אומרת, לכולן.
בניגוד למדריכים אחרים, ״יופי של אמא״ כתוב כסיפור – אנחנו מכירות את אליאנה, אמא לשלושה ילדים (בין היתר), ואת חברתה הדמיונית ברברה – המרי פופינס של מדריכות ההורים.
בכל פעם שאליאנה לא יודעת איך להתמודד עם הקושי שמביאה איתה ההורות, היא מדמיינת את ברברה, מדריכת הורים מדופלמת שגם כתבה כמה רבי מכר – שעוזרת לה להבין איך נכון לפעול.
״יופי של אמא״ הוא ספר מקצועי ומקיף שיסייע לקוראת במגוון סיטואציות שהיא כנראה נתקלת בהן מידי פעם – מהעלאת הערך העצמי של הילדים ועד אימוץ כלב.
אבל מעבר לזה, יש משהו יפה וחשוב כ״כ בטקסט שעוזר לך להבין שאת לא לבד, והספר עושה את זה מצויין. גם אם הפרטים לא זהים, אליאנה היא דמות שעומדת בלבטים ובקשיים שכולנו עמדנו בהם בהקשר ההורי.
והייחוד שלו? הספר נכתב ע״י מיה מיטב, סופרת שכתבה רבי מכר אהובים לילדים ולנוער. על היעוץ המקצועי לספר אחראית אחותה – ליעד מיטב-שני, מדריכת הורים בגישת אדלר, ככה מקבלת הקוראת את הטוב משני העולמות – גיבורה שאפשר להזדהות איתה וקריאה זורמת של סיפור ממש, ומידע מקצועי שיסייע לה בהתמודדות עם האתגרים שמעמידה בפניה ההורות. אפילו העורכת של הספר נבחרה בקפידה רבה. המשימה הוטלה על רוני זיו, עורכת מקצועית ומדריכת הורים ממכון אדלר כך שהעצות בספר הן מדויקות גם מבחינת ההקפדה על הניסוח הנכון. ובעיקר, הספר מעביר את המסר החשוב – את יופי של אמא, גם אם את לא מרגישה כזו, לפעמים.
וככה זה מתחיל:
לפני הכל או: אם את קוראת את הספר הזה, כנראה שאת יופי של אמא.
תאמיני לאליאנה אלוני. הייתי שם. כלומר, אני עדיין שם. כלומר, כאן. מג’נגלת בין הקריירה לגידול שלושה ילדים תובעניים, בן זוג, כלב, שיעורי בית ומבחנים, הורים מבוגרים, ועד הורים, הרים של כביסות ואינסוף מטלות.
כן, אני חיה את החלום.
נכון שהדשא ההוא, המוקף ערוגות פרחים בסגנון פרובנס, אשר נהנה מהשקיה אוטומטית פעמיים ביום בשעות קבועות, הדשא שעליו מתרוצצים ילדים ומשחקים להנאתם בקולות צהלה מעודנים בעוד אימם יושבת בצד ומפטפטת עם חברה על כוס תה ירוק, נכון שהדשא ההוא נראה תמיד יותר, ובכן, הרבה יותר ירוק?
אבל בינינו, תראי לי בית אחד שנראה ככה. אולי אפשר למצוא אותו באיזו תמונה ברשת החברתית שלכדה רגע שאורגן היטב מראש, רגע בו הילדים משמשים כניצבים בתפאורה החלומית של אימם.
בטח שנייה קודם כולם רבו וילד אחד בכה ונמרחה לו נזלת על החולצה היקרה שלו, ואז האימא התעצבנה עליו שעכשיו היא צריכה לרוץ הביתה על העקבים שנתקעים לה בדשא כדי להביא לו חולצה נקייה.
דבר אחד בטוח — הבית שלי לא כזה. אצלי תמיד מבולגן, נעליים ותיקים זרוקים בכניסה, יש כלים בכיור, עציצים שנבלו כי שכחתי להשקות, ערמות של כביסה בשלבי אבולוציה שונים, ורעש רקע כמעט בלתי פוסק של מינימום שלושה ילדים.
החיים עצמם.
כל זה לא היה נורא כל כך, אם הייתי מרגישה טוב עם עצמי. אבל במשך תקופה ארוכה הרגשתי שלא משנה מה אני עושה, וכמה אני משתדלת, אני אמא לא מספיק טובה. עשיתי טעויות על ימין ועל שמאל, צעקתי על הילדים ונבהלתי ואז התמלאתי רגשות אשם, שקעתי בשגרה הזוגית, הרגשתי חסרת ברק, וגם הקריירה שלי לא הרקיעה עוף. אוף! הייתי מתוסכלת ופיתחתי מירמור שמן הסתם לא השפיע לטובה על המצב בבית. זה היה סוג של מעגל קסמים שיצא משליטה וחששתי שרק נס יעזור לי.
הנס הזה הופיע יום אחד בדמותה של ברברה, יועצת הורים מדופלמת שלקחה אותי בתור פרויקט השיקום האישי שלה. כמו בתוכניות הטלוויזיה האלה, שלוקחים בית מוזנח ועושים לו מתיחת פנים עם תמונות של לפני ואחרי. ברברה מייעצת לי בזמן אמת כשאני זקוקה ליד מכוונת, ואני לומדת ממנה המון על הילדים ועל עצמי. סופסוף אני מתחילה לראות את האור שבקצה המסדרון הארוך ועמוס האתגרים שנקרא ״להיות אימא״.
בקיצור, אם את כמוני, אימא לילדים בין גיל שנתיים לסף גיל ההתבגרות, אין לך רגע דל ואת מוצאת את עצמך אבודה כל שני וחמישי, אם במקום לבכות בא לך לצחוק על המצב ואפילו ללמוד דבר או שניים — הגעת למקום הנכון.
שלך,
אליאנה (אלי) אלוני
נ.ב
אם את חושבת שמה שקרה לך היום עם הילד/ה זה הדבר הכי גרוע שאי פעם קרה לאימא כלשהי ברחבי הגלובוס והמצב לא ישתפר לעולם, מבטיחה לך שעברתי משהו דומה ושרדתי כדי לספר.
* אם אתה קורא את הספר הזה, כנראה שאתה יופי של אבא.
את הספר "יופי של אמא" אפשר להשיג כספר דיגיטלי באתר "עברית".
סטטוס לשבת: מכל האימהות
אני: מכל הילדים שלי אתה הכי אהוב ומוצלח.
אבישי: אבל אני הבן היחיד שלך.
אני: נכון.
אבישי: טוב, אז מכל האימהות שלי, אותך אני הכי אוהב.
