בדיוק לפני שבוע, לפני שאירחה הפועל את איכסל, רצו במועדון להאמין שמתוך שלושת המשחקים הקריטיים שלפניה תשיג הפועל שבע נקודות. בפועל, גירדנו שתי תוצאות תיקו משני המשחקים האחרונים בהם גם ידענו לחזור מפיגור. אז נכון שלא הפסדנו אבל מצבה של הפועל רק הורע. מחר (שישי) תאחר הפועל את כפר שלם, אשר נמצאת בתקופה טובה ולראשונה העונה מגיעה כשהיא מסתכלת על הפועל מלמעלה.
נדמה שכל קבוצה בליגה מצויה במומנטום טוב יותר מהפועל פתח תקוה. יותר מזה, אפילו בני גנץ נמצא במומנטום חיובי יותר מהקבוצה של חיים שאבו. חרף האכזבה הגדולה מצבירת הנקודות, הפועל עדיין יכולה לצאת מחר למנוחת השבת כשהיא רחוקה רק 2 נקודות מחוף מבטחים. ההתקפה הגרועה בליגה (בצוותא עם כפר קאסם) פוגשת את ההגנה הגרועה ביותר – אז אולי הפעם הפועל?
רק בשני משחקים העונה כבשה הפועל יותר משער אחד ובשניהם היא יצאה כמנצחת (0:2 על ראשל"צ ו-1:2 על איכסל, שניהם בסיבוב הראשון). הפועל מגיעה מהמקום האחרון, אין יותר למטה מזה וכמובן שאין לה כבר מה להפסיד. מדוע שלא נראה מחר סגנון אמיץ והתקפי שמצהיר על הכוונות במשחק? למה בעצם זה לא קרה כבר במשחקים האחרונים? נאמר כבר הכל על האחריות של מסאי דגו, אבל מה בנוגע לשאבו שניצח רק משחק אחד בעשרה משחקים? ואיפה בדיוק באה לידי ביטוי התרומה של ברקוביץ' מאז שהגיע?
כשאתה במקום האחרון, תוצאות תיקו הן כמו כוסות רוח למת. אין ברירה אלא להמר על התקפה ולעלות אך ורק כדי לנצח. זו אווירה של דקה 90 בגמר גביע, זה הרגע בו השוער עולה לרחבת היריב ושכל אמצעי ספורטיבי כשר כדי לקחת את הנקודות. הפועל חייבת לנצח, בלי קשר לפצועים, מורחקים או שופטים שבאים לקלקל. ניצחון ורק ניצחון יתקבל מחר.
לאחר שבמנהלת הליגה הודיעו על מתווה חזרת הקהל, יש הסבורים שהערך המוסף של הפועל בדמות הקהל התומך יהיה זה שישאיר אותה בליגה. כדי שזה יוכל לקרות, מוכרחה הפועל להשיג עוד נקודות ולהישאר צמודה ליריבותיה בתחתית. הליגה הלאומית ידועה בכך שהמציאות בה עולה על כל דמיון וכל תסריט אפשרי. מכאן אני יוצא בבקשה, אפילו בתחינה לשחקנים בכחול: תחזיקו מעמד עד שנחזור ליציעים, עשו את המקסימום והשאירו לנו סיכוי סביר להישארות כדי שנוכל לחזור לתמוך בכם ו(הלוואי) לחגוג יחד הישארות בסופה של העונה הבלתי נסבלת הזו.
