פסח הגיע ואיתו מבול של ספרי מקור מעולים שיכולים להתאים כמתנות משמחות במיוחד. קבלו המלצה חמה על ארבעה ספרים חדשים, קופסת הפתעות אחת וסטטוס של אבישי:
קנאת סופרות
קנאת סופרות / מאיה ערד, הוצאת חרגול
אתחיל בווידוי, גם אני בדיוק כמו גיבורת הספר של ערד בת 42, גם אני כמו הגיבורה סופרת מצליחה, סדרת ספרי הנוער שלי מכרה יותר מ – 100,000 עותקים וגם ספרי המבוגרים נחלו הצלחה, וגם אני מקנאה מאד בסופרות אחרות! אני כותבת על זה בצורה גלויה בכל מקום וגם כאן כי אני חושבת שקנאה היא אנושית מאד וראוי לשוחח עליה ובספר הזה, הדבר נעשה בצורה מאד מוצלחת, כנה, אמינה ומעוררת השראה כמו שרק מאיה ערד (שגם בה אני קצת מקנאה) יודעת לכתוב.
בקיצור אם בא לכם לקרוא ספר מעולה על גיבורה אנושית, סופרת נחשבת (שמתחרפנת בכל פעם כשמתבלבלים בינה לבין סופרת אחרת עם אותו שם פרטי), שחיה את החיים שרצתה אבל עדיין לא מסוגלת להיות מאושרת, הגעתם לספר הנכון.
יעביר לכם את החג בנעימים ובכיף.
צ'אדור
צ'אדור נוטף מי גשם / ריטה, הוצאת מודן
שוב וידוי. אף על פי שמדובר בספר קצר, לקח לי זמן רב לקרוא אותו ולא מהסיבה שאתם חושבים. מסתבר שבכל פעם שישבתי לקרוא את הספר הייתי רעבה ועם כל תיאורי האוכל המגרים שהספר מכיל, נאלצתי שוב ושוב ושוב לעזוב את הספר ולאכול משהו לפני שהמשכתי לקרוא. אל תעשו את הטעות שאני עשיתי, תגיעו אליו שבעים! דמיינו את ריטה שרה. אתם שומעים את הקול החזק והאדיר בראש? כמו שהיא שרה ככה היא כותבת, יפה ועוצמתי. סיפורים בהשראת המשפחה שלה בטהרן, חוויות מצחיקות, מרגשות, סיפור על תקופה שהייתה ולא תשוב שם וגם כאן בישראל של שנות ה-70. אגב, בדרך כלל לוקח לי זמן להיכנס לתוך ספר, רק בעמוד 50 או 60 אני מגלה אם הצלחתי או לא להיות בכל ליבי בתוך הדפים, כאן כבר בעמוד הראשון לא יכולתי שלא לצחוק אך גם לחמול על נניג'אן, אם החתן שהתיישבה על מכסה תבשיל האורז שהכינה וברגל שמאל חסמה את הגישה לקציצות הבשר ברוטב האגוזים וחשבה שבדרך זו תבטל את החתונה בעוד האורחים הרעבים מנסים לשכנע אותה בדברי הגיון להפסיק עם השטויות כי החופה כבר התקיימה והאורחים רעבים.
גרפיטי
גרפיטי / ורד שנבל, הוצאת כנרת
אין כמו וידוי נוסף לפני תחילת ההמלצה, אז הפעם לא מדובר באיזו שערעוריה אלא בעובדה פשוטה, ספר חדש של ורד שנבל מבחינתי הוא יום חג כי מדובר באחת הסופרות האהובות עלי.
יכולתי לספר לכם באריכות על מה הספר מספר, בטח הייתי פותחת בתיאור של שלוש הדמויות הראשיות, מגי שיוצאת עם גבר נשוי ובשעת המקרה המצער נמצאת בדרכו אליו לירושלים, אשתו אסנת שעוקבת אחריה ולו יכלה הייתה מרססת בכאב על השמשה האחורית של מכוניתה של מגי רק מילה אחת בצבעי זהב: "זונה", וזאב, אי אפשר בלי זאב, שמטפל באימו החולה וסועד אותה, למרות שעדיין לא התגבר על מות אשתו. ולא, זה לא שאמו חולה באיזו מחלה סופנית, היא פשוט החליקה בגינה ושברה את היד. נכון שהיא החלימה מהר אבל בכל פעם קרה משהו אחר ובום, עברו שנתיים והוא עדיין איתה. שלושתם היו במקרה באותו כביש והיו עדים לאישה שנפלה מבניין מוזנח בשולי שטח לא בנוי ומהרגע הזה חייהם, כמו התכוניות שלהם לאותו הערב ישתנו.
אבל לא, אני לא רוצה להתמקד בעלילה אלא בקטע שגרם לי להתאהב במגי. זה קורה כבר בהתחלה כשהלל נרדם במיטתה וישן בישבן חשוף וחולפת במוחה המחשבה לעצב לו בשקט בשקט בלי שיידע, גרפיטי לב קטן בדיוק שם. כשהיא מדמיינת את השתלשלות העניינים שעלולה לצוץ בשל המעשה שלה, לא יכולתי שלא להתגלגל מצחוק וזה בדיוק מה שאני אוהבת בכתיבה של שנבל, היכולת לקחת רגעים קטנים מהחיים ולתאר אותם באגביות משעשעת אך ברור שהם חלק בלתי נפרד מהעלילה הגדולה.
הספר פשוט יפהפה וגורם לנו לחשוב על הדמויות זמן רב אחרי שסיימנו לקרוא עליהן.
הילה בלום
איך לאהוב את בתך / הילה בלום
וידוי: אני בעד מעצר בית לסופרות שמוציאות ספר שאהבתי ואז חושבות שהן יכולות לקחת הפסקה של עשר שנים עד שהן מפרסמות את הספר הבא שלהן. חוצפה שכזו לתת לאישה חמודה כמוני להמתין כל כך הרבה זמן!
עוד וידוי: על הספר הזה אני לא יכולה לכתוב לכם יותר מידי פרטים. מה הסיבה אתם שואלים? החלטתי לשמור לי אותו במיוחד לחג. כבר שבועיים הוא מונח בחגיגיות ליד המיטה שלי וממתין לחופש. כלומר, התחלתי לקרוא את שלושים עמודים הראשונים, התאהבתי והבנתי שאני שומרת אותו לרגע הזה בחג שבו אני שוכבת לי במיטה עם שוקולד פרה נוגט וקוראת בשביל הכיף. את ספרה הקודם של בלום "הביקור" סיימתי תוך מספר שעות והתעלפתי מהכתיבה המהפנטת. אני ממתינה לרגע שבו יתחיל החופש שלי ואוכל לחזור לספר. שוקולד כבר קניתי, אם אתם מתעניינים…
"אישה עומדת ברחוב חשוך, אלפי קילומטרים מביתה בישראל ומציצה לתוך בית בעיר צפונית בהולנד: שתי הילדות הקטנות שמעברו האחר של החלון הן בנותיה של בתה היחידה, נכדותיה שאותן לא פגשה מעולם." כך נכתב על הגב. חברה שלי שכבר קראה את הספר הכריזה בפני שמדובר ברומן פסיכולוגי איכותי ונדיר.
כולי תקווה שלא נצטרך להמתין עשור נוסף לספר השלישי. אני לא בטוחה שהמעריצים הרבים יעמדו בזה.
בוקופסה
בוקופסה (BooKufsa) קופסת מסתורין מעולם הספרים
כחובבת הפתעות שמחתי מאד לקבל הביתה קופסה מיוחדת בלי לדעת מה יש בתוכה. לאחר רגע של התרגשות פתחתי אותה ושמחתי מאד לגלות מה יש בתוכה…
אז מה זה בכלל בוקופסה?
אחת לשלושה חודשים תצא קופסה חדשה, בכל פעם בנושא שונה. הקופסה תכיל ספר, לרוב חדש, בנושא הקופסה, ובין שלושה לשישה פריטי אספנות ייחודיים בהשראת ספרים מהנושא של הקופסה. את פריטי האספנות יכינו אמנים ויוצרים ישראלים כדי לתמוך ביצירה כחול-לבן.
מאחורי הקופסה עומדים רעות אסתר וזאביק פנקוס. אחים ממרכז הארץ שאוהבים מאוד ספרים.
רעות אסתר היא בלוגרית ספרים, קוראת בטא, מדריכת נוער ועובדת כמוכרת בחנות ספרים. היא יכולה לקרוא גם תשעה ספרים בשבוע, ואם יש לה שלושים ספרים שמחכים לקריאה היא צועקת בקול שאין לה ספרים לקרוא.
זאביק הוא מנהל מוצר ומעצב גרפי. הוא קורא בעיקר בשבתות. האהבה שלו לספרים התחילה מהארי פוטר, ומשם הכול היסטוריה.
אם זה מעניין אתכם חפשו בגוגל: בוקופסה והפתיעו מישהו בחג עם מתנה מקורית.
סטטוס לשבת: ספר, אבל עם משחק לאקסבוקס
אבישי: "אני אוהב לקבל ספרים במתנה ליום הולדת ולחגים אבל הכי כיף זה למצוא עם הספר גם תקליט רוק או משחק לאקסבוקס. ספרי את זה לכולם במשפחה בבקשה".
