אלה באמת ימים אחרים עבור אוהדי הפועל | טור של אורי קידר

במוצ"ש, עת השתרכנו עם עוד אלפי אוהדי כדורגל בפקקים הגדולים ביציאה מחיפה ועל כביש החוף, התכתבתי עם חבר ותיק, שכמוני, נמצא בראשית העשור החמישי לחייו ובעיצומו של העשור הרביעי שלו כאוהד הפועל פתח תקווה. (אל דאגה, לא נהגתי. אל תשתמשו בטלפון בזמן הנהיגה!).

כמו רבים מבני דורנו, הצלחנו לתפוס את הזנב של השנים הגדולות באמת האחרונות של הפועל פתח תקווה. ראינו גביע בתור זאטוטים, בגיל בר מצווה טעמנו קצת מגביע אירופה ב"אורווה" ז"ל ומאז התרפקנו על זיכרונות שספק אם האמנו כי יכולים עוד לשוב.

אותו חבר, שנבצר ממנו להגיע לחיפה וליהנות מאחת מחוויות הכדורגל העוצמתיות שידענו כאוהדי הפועל, נזכר (משום מה) בערגה בימים שהיינו צעירים ורווקים והסתובבנו משוללי רסן והיגיון ברחבי הארץ, בעקבות הפועל פתח תקווה. ושוב, כמו רבים מבני דורנו, חלק לא מבוטל מאותן מסעות הפכו לאירועים משמימים בצהריי יום שישי בעילוט, לוד או כל מקום אחר שלא ראוי למאכל אדם. ספק אם מי מאיתנו האמין כי יום יבוא ואנחנו, כמילותיו של חיים חפר, "עוד נראה את הימים האחרים … ואת הדברים אשר שכחנו כבר איך הם נראים".

עומר כץ ואיתי רוטמן בחיבוק מנצח על הדשא בחיפה, צילום סער כרמלי, הפועל 'מבנה' פתח-תקוה

מגיע לו. עומר כץ מקהל אהבה מהקהל ומחבריו באצטדיון בחיפה, צילום סער כרמלי, הפועל 'מבנה' פתח-תקוה

ואלה באמת ימים אחרים. אולי כאלה שמעולם לא חווינו. האירוע שחווינו במוצ"ש האחרון – וזה לא היה סתם משחק. זה היה אירוע – היה הכי קרוב לכדורגל אירופי שיש לכדורגל שלנו להציע. קרוב לשעתיים לפני שריקת הפתיחה כבר הקיפה לפחות רבבת אוהדים משתי הקבוצות את האצטדיון הנהדר בחיפה. אווירה נעימה, מוזיקה טובה, כוס בירה, קפה או מגש פיצה ביד. מזג האוויר שיתף פעולה, הנוף לים היה פרוש למרגלותינו. גם פקקי הענק ביציאה לא יכולים לפגוע בחוויה שמסקנתה מאוד ברורה – אם מתייחסים בכבוד לאוהדי כדורגל, רובם המוחלט יידע להשיב באותו מטבע. וכמה כיף, חשוב ומשמעותי שמשחקים כדורגל בשבת ובשעות האור, מה שהופך את הכל לאירוע משפחתי. אור השמש, כבר אמרו לפניי, יודע לחטא כל פצע. אנשים, גם אם הם אוהדי כדורגל חמומי מוח, יתנהגו קצת אחרת כשהילדים שלהם או ילדים אחרים בסביבה. כל הסיפור היה נראה אחרת לגמרי אם כמו המשחק הבא שלנו, גם הביקור בחיפה היה נקבר באמצע שבוע, בשעת ערב מאוחרת.

בחיפה הבנתי מה זה "זו שרוצה יותר"

אז מה היה לנו שם? לא יום מאוד גדול מבחינת הכדורגל של הפועל. לפרקים, היה נדמה שלא מעט שחקנים נמצאים קצת בפאניקה. אבל (והנה עוד קלישאה מגיעה) היה מאוד ברור לאורך רוב דקות המשחק איזו קבוצה רוצה יותר לנצח. כמו שהבנתי בעונה וחצי האחרונות את הקלישאה ששחקני כדורגל אוהבים לירות על קבוצה ש"יודעת מה היא רוצה מעצמה" (ואף פעם לא העזתי לשאול מה זה בעצם אומר, לא רציתי לסבך אותם), אתמול הבנתי שיש גם דבר כזה "קבוצה שרוצה יותר לנצח". מי שצריך הגדרה לכך, שיעבור על קליפ ההצלות של עומר כץ, יעיף מבט על המלחמה של שחר רוזן על הקו מול בנסון המעולה ממכבי חיפה או ישזף עיניו בהתאוששות המרהיבה של נועם כהן, שאחרי שעה רוויית טעויות, הפך מיד לאחר השער הנהדר של מאמדי דיארה למכונת הגנה משומנת, לוחמת ונטולת פשרות.

אפשר להאריך במילים על כל שחקן שלבש בשבת את המדים השחורים, אבל היריעה קצרה מדי. ניתן את הכבוד בעיקר לשוער הנהדר שלנו, שספג לא מעט ביקורות בשנה האחרונה, אבל מוכיח שוב ושוב שברגע האמת הוא שם. שרק יישאר לנו יציב ודרוך כמו שהיה בשבת.

כאמור, זה לא היה משחק מושלם של הפועל. רחוק מכך. אבל זה היה, כנראה, המשחק הכי שאפתני של הפועל. נכון, גם בטדי, למשל, מול בית"ר, הפועל עלתה בהרכב סופר התקפי. אבל שם השאפתנות התפוגגה בענן גדול של נאיביות. בשבת התמימות הילדית הזאת התחלפה בקשיחות. מרכז ההגנה היה יציב במיוחד, כולל רוטמן שאחרי משחק חלש מאוד מול הפועל חיפה, שעורר לא מעט תהיות לגבי המשך דרכו העונה, הציג מנהיגות והרבה רוח לחימה, גם אם שיתוף הפעולה עם אלכס מוסונדה הנהדר, דורש עוד שיפורים ושפצורים.

עומר פרץ חוגג עם אוהדי הפועל בחיפה, צילום סער כרמלי, הפועל 'מבנה' פתח-תקוה

הערה על ענייני רוטמן

מכיוון שאנחנו ביום שמח, לא אכנס יותר מדי לעניינו של רוטמן, אלא רק בקצרה. קראתי בכמה מקומות שצריך לפרגן ולהודות לרוטמן על מה שעשה עבור הפועל, בטרם ימשיך (כנראה) ליעד חדש ומפתה יותר (כנראה). ובכן, צריך לזכור שלפני שנה וחצי הוא השלים שתי ירידות ליגה רצופות עם נס ציונה וכנראה לא היה בראש רשימת הקניות של מועדונים רבים. הפועל ועומר פרץ לקחו את רוטמן, האמינו בו מהרגע הראשון ושמו בידיו את המפתחות למרכז ההגנה. הוא החזיר ביכולת טובה (על אף חבלי קליטה בליגת העל) ואין ספק שמדובר באחד הבלמים הטובים בליגה, אבל חשוב לזכור את הסדר הנכון של הדברים.

אגב, גם בשבת נראה היה שעומר פרץ קצת מתעכב עם החילופים. השער בדקה ה-50 הגיע דווקא אחרי פתיחת מחצית לא טובה במיוחד, המשך לסיום המחצית הראשונה, בה הפועל נלחצה לאחור. גם הפעם, פרץ המתין עם החילופים, אבל ביום כזה, הכל עובד. מה גם שכל השחקנים שעלו מהספסל תרמו תרומה אדירה ובראשם נידם ואלטמן הנהדרים, שהחזיקו את האמצע וידעו גם לנסות ולפטם את ההתקפה בכדורי עומק טובים. וכן, גם שביט מזל, על אף שההחמצה שלו הייתה כמעט בלתי נסבלת ויכולה הייתה לעלות לנו ביוקר, גמל על החילוף בתנועה בלתי פוסקת וחריכת הדשא תחת נעליו.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה לאנדרואיד

הורידו את האפליקציה לאייפון

עקבו אחר דף הפייסבוק של "מלאבס"

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "מלאבס"

בין עונה לעונה: החשיבות של מומנטום

ביום ראשון נצא ל "טרנר". נציין רק שמי שקבע משחק כזה, ביום כזה ובשעה כזו, הוא בהכרח לא אוהד כדורגל. אפשר לצאת משם עם תוצאה טובה. זה ידרוש את אותה רוח לחימה ואמונה, אבל עם דברים נוספים. הפועל באר שבע, על אף התוצאה המאכזבת מול הפועל חיפה העיקשת, היא לא מכבי חיפה המשועממת. היא תרצה מאוד לנצח.

האמת? שום דבר לא ימעיט מערכה של ההצלחה בעונה הזאת. גם כישלון מבאס בהעפלה לפלייאוף העליון לא יעשה זאת. ובכל זאת, חשוב מאוד להגיע לשם.

קלישאני הכדורגל יספרו לכם ש "איך שמסתיימת העונה הנוכחית, כך תתחיל העונה הבאה". ובכן, הבל הבלים. חרטא בלשון העם. אבל דווקא במועדון כמו הפועל, שבנוי על הקהל שלו ולא כקלישאה, יש חשיבות גדולה מאוד למומנטום. מעבר להכנסה הכספית הלא צפויה והדרמטית שינפקו לנו חמישה משחקי בית מול יציעים מלאים, פלייאוף תחתון מדכדך, עם מאות בודדות של צופים, רגע לפני חידוש החברויות לעמותת "הכחולה" לעונה הבאה … איך נאמר זאת בעדינות? משחק סוף עונה מול עירוני טבריה לא בדיוק עושה חשק לעוד. התמודדות שווה מול באר שבע, בית"ר ירושלים או מכבי ת"א יכולה לפתוח את התיאבון (ואת הכיסים) של עוד רבים וטובים.

שחקני הפועל חוגגים את הניצחון על מכבי חיפה, צילום סער כרמלי, הפועל 'מבנה' פתח-תקוה

הלב הפועם של הפועל הם האוהדים

"שוב אתה חולם כילד
ושוב אתה תמים כאז.
אתה נזכר בכל התכלת
הכל נשמר דבר לא גז".
(מתוך: "חלומות שמורים". מילים: אהוד מנור זצ"ל, לחן: מתי כספי זצ"ל).

ואם התחלנו באוהדים, נסיים באותו מקום.
מתייחסים רבות, ובצדק מוחלט, להיבטים המקצועיים של העונה המסחררת של הפועל. כל מאזין ממוצע לערימות גיבובי המילים ששופך פודקאסט ממוצע, יודע לספר על תבניות ההתקפה המיוחדות של עומר פרץ, על הלחץ הגבוה ועל השימוש המושכל בשחקני האגפים. מבלי לגרוע מכך, חשוב לתת גם הרבה מאוד מילים טובות, כבוד, יחס חם, למה ששם את המועדון הזה על הרגליים. אם השחקנים והצוות המקצועי הם הדם שזורם בעורקיה של הפועל, האוהדים הם הלב הפועם שמזרים את הדם הזה.

ולא, זאת לא קלישאה. העונה הזאת היא הסיפור של עומר פרץ, בעצמו סינדרלה בספורט אלגנט ושל עומר כץ, רועי דוד, אוראל דגני שמוכיח כי אין תחליף לניסיון וחוכמת משחק, גם כשהרגליים קצת כבדות. זה הסיפור שלהם ושל חבריהם, אבל זה קודם כל סיפור האגדה שהחל כפנטזיה מטורללת במוחם של כמה עשרות חולמים שהתחילו לכתוב אותו לפני עשור. כשרוב האוהדים נמלאו ייאוש, יושבים על הבטון החשוף ביציעים סחופי רוחות, גשם או שרב, הם ראו בעיניים שלהם 1,800 כחולים קופצים, שרים וממלאים כל כיסא פנוי ביציע שהוקצה לנו באצטדיון בחיפה.

כשהאלפים הדירו רגליהם מהמגרשים, אפסנו את הצעיף והחולצה וכמעט שכחו את הדבר הזה, שמלווה אותם מאז היו ילדים, אותם חולמים ואוהדים נוספים לצידם, האמינו וידעו שאפשר להפוך את הדמיון למציאות.

ובכן, תציצו שוב (בערך בפעם האלף) בסרטון המופלא (עוד סרטון מופלא) של צוות המדיה של המועדון, שכבר הפך למודל לחיקוי במועדונים רבים. תראו את הרגע שבו מתפרץ הר הגעש בכחול. תציצו בפנים האלה, באנשים שלא יודעים את נפשם. תראו אותם חוגגים, שמחים ומתלהבים. כמו הילדים שהם היו פעם.