1.שליש ראשון של הליגה מאחורינו והגיע הזמן לפסוק בוודאות: מכבי סובלת מתופעת המימר-מאניה – דחף הזוי לעלות למגרש שלא על מנת לנצח, אלא בראש ובראשונה כדי לא להפסיד. ככה זה נראה מהיום הראשון שלו בקבוצה. איך זה שאין הרכב קבוע? הניסיונות הבלתי נגמרים מתחילים להרגיש כמו ניסויים בבני אדם. לא כל יום תופסים את מכבי תל אביב ביכולת חלשה כל כך, אבל חלילה שננצל את זה לשלוש נקודות. אולי למימר פשוט לא נעים מהיריבה? העיקר שבסיום הוא הסתובב כמו טווס, סיפר שהתיקו מצוין ונתן הרגשה כאילו עלינו לגמר הגביע. מה הוא יודע שאנחנו לא?
2. חמש דקות למחצית נגע מנור סולומון בכדור בפעם הראשונה ונתן תזכורת שהוא על המגרש. קצת מגוחך שדריבל וחצי שלו זה המהלך היחיד שסוחט מחיאות כפיים מהקהל. שמעתי שהוא מלך הדריבלים של הליגה עם 80 כאלה עוד לפני המשחק ביום שני. וואלה, יופי, תענוג. איפה רואים את זה בטבלה? במכבי חייבים לעבוד עם מנור על שחרור כדור מהיר יותר ועל הפחתה בדריבלים מיותרים. מה אכפת לנו אם הוא עובר שני שחקנים ורגע אחרי מאבד כדור? כאן המקום לאחל לו הצלחה עם גיוסו לצה”ל ולקוות שאולי אחרי הטירונות הוא יתחיל לשחרר כדור בנגיעה.
רוצים להישאר מעודכנים?
3. היכולת המאכזבת ממש לא מפתיעה. שחקנים יודעים שיש להם טאבו בהרכב, אין לחץ או דרישות, אז למה שיתאמצו בעצם? מקום תשיעי מציק לכם? אז איך הכל מתנהל בפסטורליה ובאווירה של קייטנה? עוד מעט יתחילו לחלק שוקו ולחמנייה באימוני הבוקר. המאמן משדר פחדנות, לשחקנים אין מחויבות וככה זה נראה – הכל מקרי. בעיני יש לנו פוטנציאל לאחת ההתקפות הטובות בליגה, אבל איך נממש את זה על הדשא כשגרגורי טאדה הופך פתאום לקיצוני ולמימר יש זמן לעשות סדנאות חינוך לסוטוריס ניניס ולהוציא אותו מהסגל. מישהו בכל זאת הדביק לו את הכינוי “מסי היווני”, נכון? השחקן כבר כאן. למה אף אחד לא מספר את זה למאמן?
