השבוע הלך לעולמו בגיל 99, הצלם המיתולוגי של ראש העין מיכאל כהן, אשר במשך שנים רבות עוד מימיה הראשונים של ראש העין תיעד וצילם את העיר, את האירועים המשפחתיים ואת תושביה. הסטודיו שלו שניצב במרכז המסחרי ההיסטורי במחנה א’ ומשמש כיום כמשכנות המוסיקה, היה מוקד לעלייה לרגל לתושבי העיר הראשונים. כהן השאיר אחריו שבעה ילדים, 20 נכדים, 14 נינים ואוסף של למעלה מ120 אלף תמונות ותשלילים. השבוע אף העלה ראש העיר, שלום בן משה, פוסט ובו ציין כי כהן תרם רבות לעיר.
“הצילום היה החיים של אבא”, מספר השבוע בנו אלי. “הוא ירש את הצילום מאביו אברהם שהיה צלם בהודו ובארץ היה מצלם בשדרות רוטשילד בתל אביב. אבא התחיל לצלם בראש העין בשנות ה-50. בתחילה הוא צילם בפתח תקוה בכיכר המייסדים ואחרי תקופה הוא עבר לצלם בראש העין. נתנו לו את החנות בעיר ואיך שהוא הוציא את המצלמה כבר היה תור ענק של לקוחות שבאו להצטלם אצלו”.
תמונות באדיבות מיכאל כהן והארכיון ההיסטורי בית מורשת יהדות תימן ומורשת העיר
באוקטובר 2015, קיימו ד”ר לביא שי ויסכה רווה, מהארכיון ההיסטורי והמרכז לתיעוד תולדות ראש העין, ראיון עם כהן אשר מתפרסם באתר “ישראל נגלית לעין”. בראיון סיפר כהן איך הכול התחיל.
“אני הכרתי את מיכאל באופן אישי”, מספרת השבוע רווה. “הגענו אליו הביתה לצורך הראיון והיה לנו קשר מאוד חם איתו. הוא הגיע לראש העין בשנת 1950 ולמעלה מ-50 שנה הוא תיעד את העיר ותרם לנו, לבית המורשת, אוסף גדול של התשלילים שלו. כבר שלוש שנים אנחנו נמצאים בתהליך סריקה והוצאת מידע ראשוני על מנת שנוכל להנגיש את הצילומים לציבור הרחב. מדובר בלמעלה מ-120 אלף תשלילים ותמונות. עד היום סרקנו כמעט 50 אלף תשלילים ומרבית התמונות שיש לנו שלו, הם מהעשורים הראשונים של ראש העין”.
תמונות באדיבות מיכאל כהן והארכיון ההיסטורי בית מורשת יהדות תימן ומורשת העיר
היסטוריה בין רגע
כהן, נולד בסמרקנד (היום אוזבקיסטן) בשנת 1918. לאחר מסע נדודים ארוך שעבר דרך טורקיסטן (היום בקזחסטן), אפגניסטן, פקיסטן והודו, הגיע לישראל בשנת 1950. בראיון שקיימו איתו רווה וד”ר שי סיפר להם כהן שהוא הגיע במקרה לצלם בראש העין. בתחילה כאמור הוא עבד כצלם בפתח תקוה, אך מאחר ולא היה לו רישיון צילום, אחד מעובדי העירייה שראה אותו ביקש ממנו לעבור לעבוד במקום אחר, והציע לו לנסוע לראש העין. כך במקרה הגיע כהן לראש העין ונשאר לעבוד בה למעלה במשך עשרות שנים.
בראיון סיפר כהן שלראש העין הוא הגיע באוטובוס ישירות למרכז המסחרי ההיסטורי במחנה א’ ומהרגע הראשון הוציא מצלמה והחל לצלם. יום אחד הגיעה אליו אישה וביקשה שיצלם את אביה, לאחר שסיים, הביט סביבו וראה שני תורים: האחד של אנשים שמחכים ללחם, והאחר של אנשים הממתינים שיצלם אותם. בסופו של אותו יום הרוויח 16 לירות והצטער שלא הקדים לעבוד בראש העין.
רוצים להישאר מעודכנים?
השמועה על ‘הצלם’ פשטה ביישוב הקטן: תושבים שפגשו בו והזמינו אותו לצלם אותם, את בני משפחתם ואת חבריהם, אחיות הזמינו אותו לצלם בבית החולים הקטן של ‘הדסה’ בעיר וגננות – את גני הילדים שלהן. כהן ביקש ממנהל המחנה בראש העין חדר שישמש אותו לעבודתו. הוא קיבל חדר במבנה בריטי שנמצא היום ברחוב העצמאות. לאחר כמה שנים קנה מיכאל מצלמה חדשה עם פלאש וכשנסע לקנות ציוד בתל אביב, סיפר למוכר על תלונות תושבי ראש העין שלטענתם יוצאים כהים מדי בתמונות הסטודיו שהוא מצלם. המוכר הציע למיכאל להציב שני פנסים כשהוא מצלם את בני העדה התימנית. כהן עשה כדבריו, והתוצאה שימחה את התושבים כיוון שהתמונות היו חשוכות פחות. הוא התמקד בצילומי פורטרטים בבית הסטודיו שלו. כרקע למצולמים הוצב לוח עם נוף אירופי ובו אגם, עצי נוי, טווס והרים מושלגים. לקראת ראש השנה יצר עבור המצולמים מסגרת לגלוית שנה טובה ובה מוטיבים ציוניים שונים: ההתיישבות העובדת, אווירון, בית כנסת, מנורה ועוד. כמו כן הצטלמו התושבים בתלבושות בסגנון הודי, בסגנון תימני ועוד. את התלבושות ההודיות הביא מהודו, אליה נסע לעתים קרובות.
תמונות באדיבות מיכאל כהן והארכיון ההיסטורי בית מורשת יהדות תימן ומורשת העיר – ראש העין
חלם לגור בראש עין
עם השנים הוזמן כהן לצלם ברחבי העיר ואף מחוצה לה במוסדות ובאירועים שונים: בריתות, בר מצווה, טקסי חינה וחתונות, גני ילדים ובתי ספר, תנועות נוער ועוד. כהן צילם בעיקר את ראש העין אך מדי פעם הרחיק נדוד על גבי האופנוע שלו לפתח תקוה, לתל אביב, לכפר קאסם, לאבו גוש ועוד. “עם השנים אבא הלך, גדל והתפתח”, מספר הבן אלי. “הוא צילם בגנים, את התמונות מחזור של כל בתי הספר בעיר ואפילו את הילדים של כפר קאסם. הוא היה נוסע להודו, קונה ביגוד ומביא אותו לראש העין ומלביש את התימניות בתלבושות ההודית”, הוא אומר תוך שהדמעות מתחילות לזלוג.
כהן, למרות מה שכולם חושבים, כלל לא היה תושב ראש העין. הוא התגורר בגני תקווה ומידי יום היה נוסע אל העיר בה עבד, בתחילה באופנוע ולאחר מכן רכש רכב. “אחרי שאבא החליט לפרוש לגמלאות, לקראת שנת 2005, הוא מסר את אוסף התשלילים שלו לבית מורשת יהדות תימן, מתוך רצון לשמר ולהעביר את המידע לדורות הבאים”, מספר הבן. בסוכות לפני כשנתיים, קיימו באמפיתיאטרון בעיר תערוכה בשם “כיכר השוק” שהציגה את הסיפור של המרכז המסחרי הישן של ראש העין ובה הוצבה תערוכה שלמה שהוקדשה לעבודות של מיכאל, שגם נכח באירוע.
תמונות באדיבות מיכאל כהן והארכיון ההיסטורי בית מורשת יהדות תימן ומורשת העיר – ראש העין
אבא צילם אתכם?
“בוודאי, אני היום בן 53 ויש לי סרט של ברית המילה שלי שאבא דאג שיצלמו ואנשים לא מאמינים שיש סרט מהתקופה ההיא. אבא צילם אותנו כל הילדות שלנו, תמונות שאין לאף אחד, מהארץ ומחו”ל ובהמשך הוא צילם את הנכדים. את הנינים לצערי הוא כבר לא יספיק”.
הוא לא רצה לעבור לגור בראש העין?
“כל השנים היו לו מחשבות לעשות זאת, גם שהוא היה מאוד חולה הוא רצה לעבור לגור בראש העין. העיר הייתה חלק בלתי נפרד ממנו, הוא רצה לגור בחנות שלנו, החנות אותה קיבל שהתחיל לצלם. אבא מאוד חסר לנו וקשה לנו לדבר עליו בלשון עבר, אבל הוא השאיר אחריו מורשת יפה ומכובדת של תמונות של ראש העין, התושבים והילדים שכבר מזמן גדלו”.
