1. צורת הניהול הנפלאה של המשפחה הלוחמת גרמה כבר מזמן לכך שאפשר לחבוט בנו בתקשורת וללעוג לנו בכל הזדמנות. עכשיו הגיעה תורן של הרשתות החברתיות, כשאיזה חכמולוג פרסם תמונה מקוממת של מאבטח יושב לבד באחד היציעים בטדי תחת ההגדרה “האוהד היחיד של מכבי פתח תקוה”. לא מצחיק. מצד אחד, חשוב שהקהל שלנו יתעורר, אבל ספציפית בשבת שעברה לא הקצו לנו אפילו יציע ונאלצנו לשבת יחד עם אוהדי בית”ר. לפחות 50 איש הגיעו לתמוך. ברור שזה לא מספיק, אבל נמאס שכולם מחפשים להתעסק בנו ולספור אותנו בלגלוג. לקהלים ענקיים בקבוצות כמו הפועל רעננה, הפועל עכו או מ.ס אשדוד, אף אחד לא מתייחס בצורה כזו.
2. אפילו במחזור בו שני שוערים חתומים על שערים עצמיים, צחי גיגי ממשיך לככב בפינת הטעויות ולירוק פעם נוספת לבאר ממנה הוא שותה. זה החל כבר בעונה שעברה, כשלא טיפל בעצמו כמו שצריך וכמעט הפקיר את הקבוצה בלי שוער, והנה פתאום הוא פותח עונה עם רוח גבית מההנהלה, שנותנת בו אמון מלא ואפילו מרפדת לו את הביטחון עם סרט הקפטן. מה קיבלנו בתמורה? ראיתי מה קיבל בתמורה יעקב בריהון. עם כמות השערים שספגנו באשמתו של גיגי, בטוח שמכבי הייתה היום במקום אחר, גבוה הרבה יותר. במקום זה קיבלנו תווית רשמית של קבוצת תחתית שנגזר עליה להעביר חצי שנה במאבקים מתישים נגד הירידה. מעכשיו, כל משחק ליגה הוא כמו סיבוב בגביע.
רוצים להישאר מעודכנים?
3. עם כל הצער – ואין ספק שהוא נמצא גם בצד השני של הכביש, אי אפשר להתעלם מהדמיון בין מכבי להפועל השנה, עם כישלון טוטאלי בפן הניהולי בצבעי כחול ותכלת. מזל שהפועל מקדימה אותנו בראש המצעד לאחר שנים של צניחה חופשית והתרסקות טוטאלית בכל החזיתות. מחלקת נוער חלשה, קבוצה בוגרת שכל שנה עושה שמיניות באוויר כדי לגרד ברגע האחרון תקציב וקהל שכבר מזמן מצביע ברגליים. הסיבות? כרגיל, אינטרסנטים בשפע ובעלים שמנחים אותו בעיקר משחקי אגו ופשוט לא מוכן לשחרר. כמו תמיד, העסקנות ניצחה מזמן את הכדורגל ובפתח תקוה טמונים שורשי המגיפה. כמכביסט שיודע שאין טעם להביט למעלה, מזל שהפועל עדיין זקוקה למשקפת כדי לראות אותנו מהקרקעית. נחמת עניים, אבל עדיין נחמה.
