שלמה צדוק צילום זאב שטרן
חוכמה גדולה של הפילוסוף יונג. "כל צורה של התמכרות היא רעה. בין אם היא אלכוהול, עישון, דת, פוליטיקה או אידיאלים".
מכתב אנונימי. השבוע קיבלתי מייל אנונימי. אני מניח את חלקו כאן לפני האומה. לשיפוטכם עם מעט צנזורה ועריכה משלי.
"שלום ד"ר נכבד. שקעתי בבור ואין מושיע. נפלתי לתהום ואין רשת להצילני. התמכרתי חזק. לא ניקוטין שאפתי לריאות, לא טיפה מרה לגמתי לגרון ולא מזרק דחפתי לוורידים. אני מכור הייטקיסטי. יעני, אני נרקומן צווארון לבן. בקיצור – צפצופי האינסטוש והווטסאפ הם הקנאביס החדשים שלי. אני לא גורם ללכלוך סביבתי, איני פוגע באיכות הסביבה, לא רעשים אני עושה ולא מטרד הבאתי על בני עמי. אני נכה אבל לא מובטל ולא רשום כנתמך בלשכת הסעד. אבל אני חבר של משרד הרווחה. וגם של הביטוח הלאומי. וגם של גוגל וגם של פייסבוק וצוקרברג. אני חבר של כל מה שזז, מגיב ונע במרחבי המלכודת המודרנית. גם לא איש פלילים אנוכי ואינני סוחר בחומרים ממכרים. אני לא מוכר מנות אבל לוקח אותן במנות קטנות. מטפטף שורות שורות לנשמה. גופי עומד והוורידים שלי שלמים אבל האצבעות כבר מעוכות ומשופשפות. אני מכור עד כי השתבשו חיי. השעון הביולוגי התהפך. הלילה הפך ליום והיום לליל. יומי, לילי, בוקרי וערבי הפכו קודש לגלישות ושיטוטים. לפעמים השינה מכניעה אותי וכשלקראת בוקר אני פוקח עיניים סוררות, אני מחליק על השידה בשתי ידיים כדי לוודא שהחיים החדשים שלי נמצאים שם. השבוע גם קניתי אינפוזיית אנדרואיד חדשה. העראק – פון הוא הלגימה הראשונה שלי על הבוקר. אני מתחיל באינסטגרם. חובה. כי אולי בלילה נחרב העולם?! ואולי כשנמנמתי שנייה מישהו העלה תמונה של עוגה שאשתו אפתה?! אחר כך אני עובר ללגימת פייסבוק ו־וואטסאפ. ובסוף שלוק אחד של טוויטר ואני כמו חדש. לא גולש מהמר בשלג אנוכי אבל גלישתי במרחבי חוות השרתים הביאוני לכדי אטרף. היממה שלי נמשכת 25 שעות יען כי אני מתעורר שעה קודם כדי להסניף עוד שורה. וכדי לשאוף עוד מנת טקסט. וכדי לקחת לריאות עוד תמונה של תינוק עלום אשר שנייה קודם בא לעולם והוריו, שהם חברים שלי להסנפות, חשבו שהתמונה של העולל בן שעתו יכול לעניין אותי. כאילו משיח צדקנו בא לעולם. ולא אחד כמוני ישבור את ההורים המצחיקים האלו. אני רוצה להיות הראשון שיצהיר על אהבתי לגוש הבשר היפהפה, שאפילו טרם פקח עיניו כדי לראות אותי, ב"לייק" בולט.
# # #
מכובדי הד"ר. אתה שואל לגבי השינה?! אז ככה. אני שם את ראשי על הכר אבל רק אם מחייה המתים שלי מצוי לצידי. אגב, שלא תחשוב שאני מכור למכשיר. ממש לא!! אני רק לא יכול בלעדיו אפילו דקה. אני יכול להפסיק להשתמש במקלדת מתי שאני רוצה אבל אני לא מסוגל. פשוט אין לי זמן להפסיק לכתוב ולהגיד לעצמי נפלת חזק. קום מהקרשים. העולם כמעט נחרב ואפילו זוגתי כבר מתמוטטת ממני. כי הפסקתי לדבר איתה בקול של בני אדם. אנחנו מדברים בסימוסים. ושלא תחשוב שאני מכור לבדי. כל ישראל כאלו. אנחנו במקום הראשון בעולם להתעופפות ברחבי הרשתות. אסטרונאוטים של חלומות נהיינו.
אני לא נרקומן אבל כשאין לי אחוזים במכשיר אני מוכן לקושש טעינה מכל אחד ועם כל תקע. כמו חשישניק שמקושש בדלי סיגריות של מסוממים אחרים. יש לי 4 מטענים חירום כדי שלא אפול עם 2 אחוזים אחרונים דווקא כשיש לי קריאה דחופה בווטסאפ. אני לא סוחר במטענים ואם מישהו לידי נתקע אני מעניק לו מחסדי המטען שלי. בשביל מה יש חברים?!.
# # #
חיי התהפכו אבל האם חשבתי להתאבד?! כן. זה קרה כאשר האינפוזיה הווירטואלית שלי נשלחה לתיקון מסך לחצי יום. חשבתי לעשות חראקירי בכיכר העיר. למזלי, הנייד הרזרבי הצילני והחזיק אותי בחיים. ואני מחזיק עוד שלושה מכשירים ממכרים כאלו בבית. להסנפה בשעת חירום וטראומה.
# # #
הפסקתי לאכול רגיל והתחלתי לאכול את הלב. התחלתי לצחצח וירטואלית כיוון שאין לי זמן לגשת למקלחת. אני מתרחץ פחות כי אני כמעט לא יוצא מהבית. אני חוסך המון כסף על בגדים כי כבר לא צריך. אפשר להישאר בבית עם תחתונים ולדבר עם כל העולם. ברשת לא מריחים בושם.
וכאמור לעיל, איני יוצא מביתי כדי שלא אתפס ללא אחוזים, אבל גם כי לא צריך לראות אנשים חדשים. בשביל מה?! והרי יש לי ברשת מלן ת'לפים מסוממים כמוני. וכולם אחים שלי. המשפחה הביולוגית המורחבת?! ראיתי אותם לאחרונה בבר מצוה של הנכד של הדוד של הסבתא שלי. זה היה לפני חמש שנים. ומאז אנחנו לא נפרדים. כי יש פייס.
יש לי קול צלול והגרון שלי נקי, יען כי הפסקתי לדבר בקול. כל שיש לי לומר אני כותב ברשת. גם עם המשפחה. אני עובד עצמאי אבל לא פעם אני שוכח להתעורר כי הגוגל שוכח לתת לי מנת השכמה. יחרב ביתו … וגם לא פעם אני שוכח היכן הבית שלי נמצא בלי ווייז. בקיצור ד"ר נכבד, יכול לעזור לי?!".
