אוהב להיות פראייר. זה טור בלתי שיגרתי. פחות נוסטלגיה ויותר עכשוויזם. הטור הוא על אוהבי הפראייריזם. או לפחות אלו שמשלימים עם פראייריות. תשאלו ודאי: וכי מי אוהב להיות פראייר?! התשובה: אני!!. ומייד תבינו למה אני מתכוון. אין לי זכויות יוצרים על התענוג של להיות פראייר. ישנם רבים כמוני אבל כנראה אני האמיץ היחיד והבודד שמוכן להודות בזה. יען כי אין פראיירים שמוכנים להודות בפראיירייותם בפומבי. רואים?! יצאתי שוב הפראייר. אבל לא איכפת לי. השלמתי עם זה.
שיצביעו עלי. גם אין לי בעיה שמצביעים עלי ואומרים: "הנה הפראייר הכי גדול שיש בעולם". ואני מכיר את הבדיחה: "פראיירים לא מתים, פראיירים רק מתחלפים". לא מתרגש.
פראייר במילון העברי. רוצים לדעת מה זה פראייר?! לא מחדש אבל הכוונה היא לאהבל. אחד שמנצלים אותו. וואחד טמה שתמיד ישאל שאלות קיטבג ויקבל לאטמה בראש. לא מקובל, אחד שמנצלים אותו לעבודות פרך ולשליחות. אחד ששמים אותו ללעג. אחד שמוותר שמביאים לו כאפה. יעני לא ערס ומפחד מערסים. אחד שעוקפים אותו בתור והוא לא אומר מילה. נקבה כזה. ותוסיפו מה בא לכם. אבל אני לא מהפראיירים האלו. למה מי מת?!
אבל מה איכפת לי מה אומרים?! אני אוהב להיות פראייר. אני נהנה מלהיות פראייר. אני שלם עם זה. מתנפחות לי הריאות מהפראייריות שלי. הגב שלי מזדקף כשכולם נועצים בי עיניים. אני אוהב שהם מקנאים בי על הפראייריות שלי. אני בטוח שהיו רוצים להתחלף עם פראייר כמוני.
אוהב לוותר. למה מה תעשו לי?!. כן אני פראייר. אני וותרן. אף פעם לא הפסדתי בלוותר. אם אני עומד בתור בקולנוע ומישהו עקף אותי ומסתלבט? לא אדבר מילה. הוא הישראלי המגעיל. לא אני. ואם אני נותן זכות קדימה לרכב שחותך אותי? אז המתנתי עוד 5 שניות בחיים. לא קרה כלום. הוא חצוף ואני לא משרד החינוך. אני פראייר שאני נותן צדקה לקבצן ברמזור ואחר כך הוא תופס מונית ספיישל והולך להמר בלוטו?! אז מה ?! ואולי לא כל הקבצנים חארות?! לי יהיה גירעון של חמישה שקלים בכיס אבל אולי הקבצן הזה חי בזכותי? מי אני שאדע אלו טראומות הוא עבר בחיים? ואולי עם החמישה שקלים האלו שלי הוא קונה לחם לילדים? אולי הוא נכה? ואולי הומלס? הוא דופק את הביטוח לאומי?! שישימו עליו בולשת.
אני מוחל על כבודי. למה מה תעשו לי?! כן, אם נער עושה עלי אבו עלי וזורק מילה מגעילה לפני החברה שלו אני מוחל על כבודי. יש לו הורים והם ודאי סובלים פי 1000 יותר ממני. אני רואה אותו רק דקה בחיי. אני מתאפק מלא להכניס לו בומבה לפרצוף תחת שלו אבל לא עושה כך. אני פראייר.
אני אוהב את ארצי. למה מה תעשו לי? כן, אני אוהב את מדינתי. את ארצי. את האנשים שלה. אני מוכן להגן על הארץ הזאת בכל מחיר. אני לא בכיין. יש לי ארץ זבת חלב ודבש ולא אעזוב אותה גם אם הקוטג' בגרמניה עולה עשרה גרוש פחות. יען כי כאן אני נושם אויר של חופש. לא פוחד בלילות. אני ישראלי מוסרי. אני צודק. כן, אני פראייר. אני מוכן לוותר מעט אם בזכות זה אני מנצח את האויבים שלי. כן, אני אוהב את הדמוקרטיה הזאת כאן. אוהב את בנימין נתניהו וגם את שרה. כן , אני פראייר. אין לי ביקורת על המנהיגים שלי. הפוליטיקאים כאן הם לא מושחתים.
אני מכבד את הסביבה, למה מה תעשו לי?! אני לא מרעיש באוטובוס ולא מדבר בנייד בקולי קולות. אני מדבר בלחש ובנימוס עם הפקיד שנותן לי שירות. אני כועס על נציגת שירות אווילית אבל לא שונא אותה. אני פשוט לועג למנהלים שלהם שמחזיקים נציגים כאלו במערכת. אני מנקה אחרי את הזבל בפארק. אני לא משליך סיגריות מחלון האוטו. אני גם לא מעשן כבר שנתיים. אני לא קוטף פרחים אם אסור ולא דורך על הדשא אם כתוב: "נא לא לדרוך על הדשא".
ויש עוד, מה תעשו לי?! אני כותב את הטור הזה בחינם. אני פראייר אבל הטור הזה עושה טוב לאנשים. האל חנן אותי בלדעת לכתוב. שייהנו מזה כולם. יש לי סבלנות. פעם המערכת תדע לתגמל אותי.
אני אוהב להתנדב. למה מה תעשו לי?. כן, אני והבן שלי מופיעים בחינם בבתי חולים ובבתי אבות בפני השוהים שם. אני אוהב לתת סלי גמ"ח בכל חג. יש לי קרן גמ"ח על שם אימי שנותנת הלוואות ומענקים לאברכים. אני לא מרמה את מס הכנסה כי אני שכיר. אני תמיד דורש קבלות על העבודה. בחו"ל אני מנומס ולא צועק בלובי. בארוחת הבוקר אוכל מה שאני צריך ולא מה שאני רואה. ובמטוס אני לא מבקש שוקולד מהדייל.
בקיצור, אני לא אדם מושלם.
