מגזין מצליחנים תמונה ראשית
מגזין מצליחנים תמונה ראשית

תוצרת פתח תקוה: 16 סיפורים על כאלו שעשו את זה בגדול

מאמן כדורגל שהגיע מרחק פנדל מזכייה בליגה האלופות, השחקנית שמזוהה יותר מכל עם הקולנוע הישראלי, דוגמנית ואשת עסקים מצליחה, סופרת ילדים מצליחה ועוד. הפתח תקואים שהפכו לסיפורי הצלחה

פורסם בתאריך: 6.7.17 15:24

נחום סטלמך. צילום אשר גולדברג

נחום סטלמך. צילום אשר גולדברג

"הכדורגל היה גאוות חייו של נחום"

אלמנתו של נחום סטלמך, שחקן הכדורגל הגדול ביותר בהיסטוריה של העיר, נזכרת בנאמנות של בעלה ז"ל למקצוע

אם תעז לצייץ בסביבתו של אוהד הפועל שברצונך לצפות במשחק כדורגל באצטדיון המושבה, הוא מיד יזנק כנשוך נחש ויתקן אותך שמדובר באצטדיון "ראש הזהב" – כינויו של אגדת הכדורגל הישראלית וכמובן הפתח תקואית – נחום סטלמך ז"ל. אין זאטוט חובב כדורגל, ולא חשוב אם נולד בפתח תקוה או בכל נקודה מרוחקת אחרת על מפת ארץ ישראל, שלא שמע מאביו את הסיפור עוצר הנשימה אודות הנגיחה האדירה אל בין החיבורים של שוער ברית המועצות גדול הממדים לב יאשין – שער הזכות הראשון בתולדות נבחרת ישראל באצטדיון רמת גן. חרף ההפסד 2:1 במשחק הגומלין במסגרת המשחקים הקדם אולימפיים ב-1956, נצרב בתודעה שערו של סטלמך מול מעצמת הכדורגל שהייתה אז בלתי ניתנת לעצירה. לכינוי המחייב, שהפך ברבות השנים לשמו הלא רשמי של מגרש הבית (עם אוהדי הפועל הסליחה), זכה בעקבות מאזן מצוין של 22 שערים ב-60 הופעות בנבחרת – רובם המכריע כמובן בראש.
גם ההצלחה בהפועל מן הסתם אינה ניתנת לשחזור – לא באימפריה הכחולה דאז ולא באף קבוצה אחרת. בעזרת "ראש הזהב" שלו, הוביל סטלמך את הפועל ל"תור הזהב" הבלתי נשכח שכלל חמש אליפויות רצופות. עם הפועל זכה בסך הכל בשש אליפויות וגביע מדינה אחד, עם כמות אסטרונומית של 152 כדורים שפגשו את הרשת של היריבה ומיצבו אותו כאחד הגדולים בכל הזמנים בענף הפופולארי בישראל.
"כיף לשמוע שבחרתם בנחום כאחד המצליחים בעיר", אמרה אלמנתו של סטלמך, נירה. "הכדורגל הייתה אהבת חייו. הוא שיחק בנאמנות ומסירות עם כל הלב ולא החסיר אף אימון, לא בקיץ ולא בחורף. את אהבתו לשחקנים ולמאמנים לא ניתן בכלל לתאר. אנחנו כמשפחה עזרנו לו תמיד. הכדורגל אף פעם לא הפריע לי ותמיד הייתי לצדו של נחום. לגבי פתח תקוה, נחום ואני נולדנו פה ולא עזבנו. אני עדיין גרה בעיר הזו וכיף לי כאן. אני אוהבת את פתח תקווה, מתנדבת בה ומעניקה לה את כל כולי".
אור בוקר

 

פנינה רוזנבלום. צילום אורן זיו

פנינה רוזנבלום. צילום אורן זיו

"פתח תקוה בשבילי היא הילדות"

הדוגמנית ואשת העסקים פנינה רוזנבלום, על הדרך הארוכה מהדירה הראשונה ברחוב מונטיפיורי לאייקון תרבות ישראלי

לא בכדי הפכה פנינה רוזנבלום לאחת מסמלי התרבות הישראלי. נדמה שאשת העסקים המצליחה, מראשית דרכה, לא מפסיקה להמציא את עצמה מחדש. בימים אלה עומדת רוזנבלום בראש חברה מצליחה בתחום מוצרי הקוסמטיקה הנושאת את שמה.
רוזנבלום נולדה ב30 בדצמבר 1954 בפתח תקוה. ילדותה עברה עליה בדוחק בשכונה ליד השוק בעיר ולאחר שאביה, צבי, עזב את הבית היא גדלה עם אמה אשר עבדה לפרנסתה במפעל לקופסאות פח. היא למדה בבית הספר 'קרול' והיתה סולנית במקהלת בית הספר. הדירה הראשונה שאמה רכשה בעיר הייתה ברחוב מונטיפיורי. לסבה ולסבתה היה דוכן של ירקות ופירות בשוק של פתח תקוה.
בגיל 16 נבחרה להיות "מלכת המים" והחלה את קריירת הדוגמנות שלה, במהלכה נחשבה לנערת זוהר, כיכבה על שערי מגזינים, התארחה בתוכניות טלוויזיה, השתתפה בסרטים ואפילו ניסתה את כוחה כזמרת. בשנת 1983 השתתפה בתחרות הקדם אירוויזיון כשביצעה את השיר "תמיד אישה", שהפך למוכר כמעט בכל בית בישראל, למרות שלא זכתה בתחרות.
בשנת 1989 הוקם קו מוצרי הקוסמטיקה על שמה, אותו היא ממשיכה לנהל ולפתח עד היום. בשנת 1999 עמדה בראש מפלגה שנשאה אף היא את שמה בבחירות לכנסת ה-15 אך המפלגה לא עברה את אחוז החסימה. אחר כך הצטרפה לליכוד ובכנסת ה-16, לאחר שצחי הנגבי התפטר, זמן קצר לפני פיזור הכנסת היא הושבעה כחברה בכנסת ה-16.
הקשר של רוזנבלום לפתח תקוה עדיין קיים מאחר ואמה קבורה בבית הקברות סגולה. באחד הראיונות שהתקיימו איתה היא ציינה שהיא מגיעה לבקר אותה הרבה מאז נפטרה בשנת 1999." פתח תקוה בשבילי היא הילדות, משפחה שעדיין גרה שם והרבה חוויות שלעולם לא אשכח. פתח תקוה היא חלק חשוב מחיי", אמרה רוזנבלום.
מזל טלבי לוי

דן שכטמן. צילום עופר וקנין

דן שכטמן. צילום עופר וקנין

כל הדרך מתיכון ברנר לפרס נובל לכימיה

המהנדס הישראלי וחוקר מבנה החומר, זוכה פרס ישראל לפיזיקה לשנת 1998, פרופסור דן שכטמן, הגיע לביקור בתיכון חודשים לאחר זכייתו בפרס בשנת 2011

 

לא רבים הכירו את פרופסור דן שכטמן, זוכה פרס נובל לכימיה לשנת 2011, עד היוודע דבר זכייתו. אחריה, הפך לגיבור מקומי שהצליח לגרות את הדמיון בקרב צעירים ישראלים ולקרב אותם למקצוע הכימיה.
שכטמן הוא פרופסור מחקר בפקולטה למדע והנדסה של חומרים בטכניון, מהנדס ישראלי וחוקר מבנה החומר, שגילה והביא להגדרתו של מבנה גבישי חדש של גבישים כמו-מחזוריים (קוואזי-מחזוריים). על גילויו זה זכה שכטמן בפרס ישראל לפיזיקה לשנת 1998 ובפרס נובל לכימיה לשנת 2011.
הוא נולד ב-1941 בתל אביב, גדל ברמת גן ובפתח תקוה. את לימודיו בתיכון העביר בתיכון ברנר בעיר בשנות החמישים ואף ביקר בו מספר חודשים לאחר קבלת הפרס. בפגישתו עם כיתת המדעים בתיכון העלה זיכרונות מתקופתו כתלמיד, על הערצתו למנהל התיכון דאז, מייזנר, על השרת המצלצל בפעמון ידני ומעשי השובבות שלו ושל חבריו. במהלך הביקור סייר פרופסור שכטמן במעבדות ואף התראיין באולפן הרדיו "ברנרדיו".
שכטמן היה חבר בתנועת השומר הצעיר וספורטאי באגודת הפועל פתח תקוה. ב-1962 החל ללמוד בטכניון ובו קיבל תואר ראשון בהנדסת מכונות בפקולטה להנדסת מכונות ב-1966. המשך לימודיו בטכניון היו בתחום הנדסת חומרים במחלקה להנדסת חומרים, במסגרתם קיבל את התואר השני ב-1968, ואת תואר הדוקטור ב-1972. לאחר מכן התמחה במשך 3 שנים במעבדות חיל האוויר האמריקני שבאוהיו ועסק במיוחד בחקר מבנה החומרים של תרכובת טיטניום-אלומיניום. בשנת 1975 הצטרף לסגל המחלקה להנדסת חומרים בטכניון. כיהן בטכניון כראש המחלקה להנדסת חומרים ומשנת 1986 הוא בדרגת פרופסור מן המניין. במשך השנים שימש פרופסור אורח גם באוניברסיטת מרילנד ובאוניברסיטת ג'ונס הופקינס.
מזל טלבי לוי

תמר בורנשטיין לזר וקופיקו. צילום זאב שטרן

תמר בורנשטיין לזר וקופיקו. צילום זאב שטרן

"הסיפורים של קופיקו התרחשו בשכונת עין גנים"

דורות של ילדים התחנכו על הדמויות שהמציאה, סופרת הילדים תמר בורנשטיין לזר מספרת על אחורי הקלעים של ספרי הילדים המיתולוגיים

 

כמעט בכל בית בישראל בו גדלו ילדים בעשורים האחרונים תוכלו למצוא לפחות ספר אחד שלה. בימים ההם, לפני האינטרנט והטלוויזיה הרב ערוצית, סופרת הילדים תמר בורנשטיין לזר נחשבה לכוכבת על. מעבר להצלחה בישראל, ספריה תורגמו במדינות רבות ונהנו מפופולאריות גם מעבר לים.
בורנשטיין לזר, הידועה בעיקר בשל סדרת ספריה קופיקו וצ'יפופו, נולדה ב1 במאי 1929 וגדלה בשכונת עין גנים. היא למדה בתיכון "אחד העם" בפתח תקווה, ומאוחר יותר למדה בבית המדרש למורים בגבעת השלושה. בעת מלחמת השחרור שירתה בלהקה צבאית והייתה מורה בבית הספר "גורדון" בפתח תקוה.
בשנת 1950 החלה לזר בקריירה ספרותית, והחל משנה זו פירסמה מאות סיפורים המיועדים לגיל הרך, כמעט בכל עיתוני הילדים במדינת ישראל, סיפורים שמאוחר יותר קובצו לספרים רבים. בשנת 1955 זכתה בפרס יציב על פועלה הספרותי. בנוסף החלה לפרסם שורה של קובצי סיפורים שנושאם תקופות חגי ישראל. סיפורה הראשון של תמר בורנשטיין פורסם ב"דבר לילדים", שם הסיפור היה "הילדה מהמעברה והכוכב ממרום". עלילתו מספרת על כוכב שמביא עז למעברה כדי לרפא ילדה חולה בחלב העז. שלושה חודשים לאחר מכן הופיע סיפורה השני, "למה שחורות כנפי העורב".
בשנת 1957 החלה לפרסם את ספריה ההומוריסטיים המפורסמים על הרפתקאות קופיקו וצ'יפופו, שמתארים את הרפתקאות שני הקופים (הרפתקאות קופיקו בישראל, וצ'יפופו בחו"ל). הסדרות הכילו עשרות ספרים וזכו להצלחה רבה מאוד בישראל. חלקם אף תורגמו לאנגלית. דמויותיהם של קופיקו וצ'יפופו הומחזו במספר הצגות לילדים. לאורך השנים המשיכה לכתוב סדרות נוספות לילדים.
שמות בני משפחתה הינם גם שמות הדמויות של סדרת ספריי קופיקו: לזר נשואה לשלומק'ה ולה שלוש בנות: נוגה, והתאומות אודליה וזהרה. בספרים מופיעים גם ארנה ויורם, שמותיהם האמיתיים של אחינייה של לזר. היא כתבה לאורך השנים כ-330 ספרים ומתגוררת עד היום בשכונת עין גנים, בבית שהוא פנינת ירק באמצע העיר. בחצר הגדולה פזורים פסלים שנעשו בעבודת ידה ואשר מנציחים את מייסדי פתח תקווה לאורך השנים, לחצר הזו הגיעו לאורך השנים תלמידי ובני נוער רבים אשר ברונשטיין לזר ביקשו להכיר מקרוב את הסופרת, לשמוע איך פתח תקווה נוצרה ומאיפה הכל התחיל.
"כל הסיפורים של קופיקו מתארים את הווי הילדים והשכנים בשכונת עין גנים וכן דרך עיניו של קופיקו מסופרים הסיפורים מחיי הבית והשכונה", אמרה ברונשטיין לזר השבוע, "שכונת עין גנים מתוארת בעיקר באופן שבו היתה בשנות השישים והשבעים. שכונה מטופחת בפרברי פתח תקווה ,בעיקר בתים פרטיים וחצרות כאשר חלק גדול מהארועים אכן מתרחשים בחצרות המשפחות של תושבי השכונה".
מזל טלבי לוי

אסנת וישינסקי. צילום דורון ישינסקי

אסנת שיר וישינסקי. צילום דורון ישינסקי

"פתח תקוה היא האהבה הראשונה, הנשיקה הראשונה והחיבוק הענק בשבר הגדול"

הזמרת, השחקנית והקומיקאית, אסנת שיר וישינסקי, נזכרת בנוסטלגיה בבית הספר הישן, בבית הורים ובנעורים שלא ישכחו

אסנת שיר וישינסקי, זמרת, שחקנית וקומיקאית ישראלית. היא נולדה בפתח תקווה בשם אסנת ששון, בת לרוני ומרים ששון. בנעוריה הייתה סולנית וחברת להקת הנוער הייצוגית של פתח תקוה, "עבר הווה עתיד". בשנת 1983 נישאה אסנת לשחקן שלמה וישינסקי ולזוג נולדו שני ילדים בנם הבכור ליאור שנהרג בפעילות מבצעית ברפיח ודנה. לוישינסקי בת נוספת לירון מהגרוש שלה מוטי גלעדי.
את שירותה הצבאי עשתה במסגרת להקה צבאית. מיד לאחר שחרורה גילמה את בת המלך בהצגה המוזיקלית "אגדת שלושה וארבעה" מאת חיים נחמן ביאליק. לאחר מכן למדה בחוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב והמשיכה לשחק במופעים והצגות.
וישינסקי כיכבה גם בעולם הבידור הישראלי. היא השתתפה במופע "חגיגות סיום הרוטציה" בשירה, במשחק ובחיקויים של מבחר זמרות וזמרים, לצידם של טוביה צפיר ומני פאר. ההצגה רצה למעלה מארבע מאות ועשרים פעמים. הופיעה במופעי בידור והשתתפה בעשרות תוכניות טלוויזיה ורדיו.
"פתח תקוה בשבילי היא ילדות ונעורים, בית הספר "שיכון עממי", והיא בית ההורים, היא העבר, ועבר הווה עתיד", אמרה השבוע, "היא ראשית הבמה, בית הנוער, השכונה, היא משחקי ה"מחבואים", וכדורגל "מאחורי הבית" – עם הבנים, היא האהבה הראשונה, הנשיקה הראשונה, היא איציק אוחיון, והחיבוק הענק בשבר הגדול, היא ההתחלה שלי, ושמה נישא בפי; בכל מופע, בכל הרצאה, בגעגוע, מלב, מלב-סית".

מזל טלבי לוי

יצחק בראז. צילום באדיבות היכל התרבות

יצחק בראז. צילום באדיבות היכל התרבות

"הדבר החשוב ביותר הוא שהעיר מתפתחת וגדלה"

שופט בית משפט השלום בתל אביב, יצחק בראז בן ה-92, נזכר בהתמודדותו לראש העיר בשנות השבעים ובדרך לגימנסיה

יצחק ברא"ז, בן ה-92, הוא דמות מוכרת גם ברמה המקומית וגם ברמה המשפטית הארצית. הוא התמודד לראשות העיר והפסיד, אך כיהן במועצת העיר למשך קדנציה אחת, ולאחר מכן התפנה לשופט בבית משפט השלום בתל אביב.
ברא"ז נולד בפתח תקווה בשנת 1926. הוא למד בבית ספר אחד העם, והיה חבר בהגנה. יש לו תואר ראשון במשפטים אותו הוציא בשנות ה-50, ולאחר מכן הקים משרד עורכי דין בעיר. הוא התמודד בבחירות לראשות העיר בשנת 1978 מטעם הליכוד, והפסיד לדב תבורי שכיהן כראש העיר. בתום הקדנציה, בשנת 1982, התמנה לשופט בבית המשפט השלום, שם כיהן עוד כארבע שנים.
בשיחה עימו הוא נזכר בתקופתו בפוליטיקה המקומית, ובהתמודדות בבחירות של שנת 1978. "גדלתי במרכז העיר, ולמדתי בבית ספר אחד העם", סיפר השבוע, "זה נקרא אז גימנסיה אחד העם וזה היה בית הספר היחיד באותה תקופה. את הילדות והנעורים שלי העברתי בעיר, הייתי ספורטאי שכל זמנו היה מוקדש לענפי ספורט".
רצית להיות ראש העיר?
"התמודדתי לראשות העיר כי לחצו עלי. לכן הסכמתי להתמודד. בגלל שגדלתי בעיר אז הכירו אותי במהלך השנים, לכן ביקשו ממני להתמודד".
מה דעתך על מצבה של העיר?
"לפי דעתי העיר היא עיר טובה. למרות שלא הייתי ראש העיר, הדבר החשוב ביותר הוא שהעיר מתפתחת וגדלה".
טל סרוסי

יהודה לוי. צילום אוהד רומנו

יהודה לוי. צילום אוהד רומנו

"תמיד כיף לחזור לפתח תקוה ולהיפגש עם המשפחה והחברים"

השחקן והדוגמן, הנשוי הטרי, יהודה לוי הפך לכוכב טלוויזיה כבר בגיל 17. מי שהפך בשנים האחרונות לפנים של בני דורו מספר על הקשר שלא ניתק מעיר ילדותו

 

יהודה לוי, דוגמן, שחקן ונשוי טרי לשלומית מלכה, נולד בעיר פתח תקוה ב- 29 ביוני, 1979, ברחוב בן יהודה/קק"ל. אביו ירחמיאל ואמו חיה עזבו את העיר בהיותו בן 5, כשכל המשפחה העתיקה את מגוריה לדרום אפריקה. עם חזרתם, לוי בן ה-14 והצטרף ללהקת הנוער "השכנים של ציץ'", שם הכיר את יעל בר זוהר והשניים הפכו לכוכבים (ולזוג). בגיל 17 כבר כיכב לוי באופרת הסבון "רמת אביב גימל", סיים תיכון בתלמה ילין ושירת בצבא בלהקת חיל חינוך שם הכיר את אפרת בוימולד, בת זוג נוספת, ממנה נפרד לאחר שהכיר את נינט טייב. בין רומן לרומן, הספיק לוי לככב בלא מעט סרטים ובסדרות טלוויזיה, בין תפקידיו הבולטים: הסרטים "מינכן" ו"יוסי וג'אגר" והסדרות "האלופה", "אהבה מעבר לפינה" ו"איש חשוב מאוד". זכורה גם, כמובן, הפרסומת האלמותית לבמבה.
בראיון לפני מספר שנים, על ילדותו בעיר פתח תקווה אמר לוי לכתבת "מלאבס", מזל טלבי: " עזבתי את פתח תקווה בגיל חמש אבל כל המשפחה שלי מתגוררת עד היום בעיר. משני הצדדים, גם מהצד של אמא שלי וגם מהצד של אבא שלי. לכן לפתח תקווה תמיד יש לי מקום חם בלב. היא זכורה לי כמקום נוסטלגי מהמם, עם ריח מיוחד. תמיד כשאני מגיע לבקר בעיר, אצל הדודים והדודות שלי יש משהו באווירה ובבית שמרגיש לי אחר ומחזיר אותי אחורה בזמן. גם כשנסענו לחו"ל בגלל העבודה של ההורים שלי, הייתי ממשיך להגיע לעיר בכל פעם שהיו לי חופשות מהלימודים. הייתי מגיע לתקופה של חודש, חודש וחצי. תמיד היה לי כיף לחזור לפתח תקווה ולהיפגש עם המשפחה והחברים ותמיד הייתי חופר להורים שלי, למה אנחנו צריכים לחזור ולא יכולים להישאר בארץ".
מזל טלבי לוי

אברם גרנט. צילום AP

אברם גרנט. צילום AP

"הכל קשור אצלי לפתח תקוה, הבחירה נוגעת ללב"

גם אחרי שהגיע לפסגות הכדורגל העולמי, אברם גרנט, המאמן הישראלי המצליח ביותר בכל הזמנים מתרגש מהפירגון

 

מרחק פנדל בודד מזכייה בליגת האלופות עם צ'לסי, הפסד בדו קרב פנדלים עם גאנה בגמר גביע אפריקה לאומות ורזומה שכולל אימון בפורטסמות' ו-ווסטהאם האנגליות, כמו גם בפרטיזן בלגרד הסרבית, עמה זכה בתואר האליפות. קמפיין לאומי ללא הפסד במוקדמות מונדיאל 2006, כולל תוצאות תיקו מול צרפת, שוויץ ואירלנד, פספוס ההצלבה רק בשל הפרש שערים נחות מזה של השוויצרים וכמובן ההחלטה האמיצה להשאיר את אייל ברקוביץ' והפה הגדול שלו מחוץ לסגל הלאומי. את המאמן הישראלי המצליח בכל הזמנים, שהחל את דרכו אי שם לפני קצת יותר משלושה עשורים בהפועל פתח תקוה, אין צורך להציג.
עוד טרם יציאתו לסדרת קבוצות הפאר האירופיות הוכיח גרנט שליגת העל שלנו צרה למידותיו, כשקטף שלל תארים בישראל. שתי אליפויות עם מכבי חיפה, כמות זהה עם מכבי תל אביב, עמה זכה גם פעם אחת בגביע המדינה ופעמיים בגביע הטוטו, וכמובן גולת הכותרת המקומית – שני גביעי טוטו עם הפועל, היו מנת חלקו ששל גרנט בארצנו הקטנטונת.
בכלל, כמה דמויות אתם מכירים, בתוך אם המושבות ומחוצה לה, או אם תרצו גם מחוץ לתחום הייחודי של הספורט, שזכו לסלוגן חיובי בזכות התחת שלהם?
"תודה רבה על הבחירה, אני מאוד מעריך אותה", אמר גרנט. "פתח תקוה היא העיר שלי ובכל יום שישי כשאני בארץ אנחנו יושבים בבית הקפה ברחוב העצמאות ואני משחק כדורגל עם אותם חבר'ה של הימים היפים. זו האהבה הגדולה ולפיה אני גם מכוון את מועדי הטיסות שלי. כאן גדלתי וכאן השורשים שלי. מהשכונה בביל"ו, פיקא, אחד העם, ברנר, מחלקת הנוער והבוגרים של הפועל. גרושתי צופית באה מפתח תקוה ולאחרונה מלאו 20 שנה לפטירתה של אמי, אישה מדהימה שהתגוררה בעיר לאחר שעלתה לארץ. הכל קשור אצלי לפתח תקוה, כך שהבחירה בי מרגשת מאוד ונוגעת ללב".
אור בוקר

גילה אלמגור. צילום אילן אסייג

גילה אלמגור. צילום אילן אסייג

מלכת הקולנוע הישראלי

גילה אלמגור מותירה חותם על התרבות הישראלית עם עשרות תפקידים ראשיים על המסך הגדול ובאולמות התיאטרון

קשה לדמיין את הקולנוע הישראלי בלי תרומתה של השחקנית גילה אלמגור. עם עשרות תפקידים בלתי נשכחים על המסך הגדול, כמו גם על במת התיאטרון, תרומתה של אלמגור לתרבות הישראלית לא ניתנת לערעור.
אלמגור נולדה ב- 22 ביולי, 1939 בעיר פתח תקווה תחת השם גילה אלכסנדרוביץ. אביה מקס היה שוטר במשטרה הבריטית שנרצח מספר חודשים לפני לידתה על ידי צלף ערבי. את ילדותה העבירה בעיר כפר סבא ובשנת 1952, עם נישואי אמה בשנית, נשלחה ללמוד בפנימיית הדסים.
בפנימייה החלה דרכה האמנותית, תחילה למדה בחוג הדרמה בהדרכתו של צבי רפאל, ושנתיים מאוחר יותר הצטרפה ללימודי משחק בסטודיו של תיאטרון הבימה, בהדרכת צבי פרידלנד. בגיל 17 עברה לראשונה את בחינת הקבלה לתיאטרון הלאומי "הבימה", והופיעה בהצגת הבכורה שלה, "בעור שינינו", שסימנה את השחקנית הצעירה כהבטחה לעתיד. בשנת 1960 שיחקה בסרטה העלילתי הראשון, "חולות לוהטים". היא השתלמה בבית הספר למשחק של תיאטרון "הבימה", שלוש שנים מאוחר יותר נסעה ללמוד במכון לי סטרסברג בניו יורק ואף למדה מחול מודרני. עם תום לימודיה שבה לישראל וכמעט מיד התברגה בתעשיית הקולנוע והתיאטרון. כיום, עם תפקידים ראשיים במעל ל-50 סרטי קולנוע, ביניהם "הקיץ של אביה" היא נחשבת אלמגור לבכירת שחקניות הקולנוע בישראל, בכל הזמנים.
נטלי סילבר

אסתר שטרייט וורצל.צילוo: אלכס ליבק

אסתר שטרייט וורצל.צילוo: אלכס ליבק

הפנים מאחורי אליפים

הסופרת והמורה אסתר שטרייט וורצל החלה את הקריירה הספרותית שלה בגיל 23, יצירותיה בספרות הילדים נחשבות קלאסיקות ישראליות מודרניות

אסתר שטרייט וורצל ז"ל היא סופרת ישראלית ומורה במקצועה אשר נולדה וגדלה בפתח תקוה וזכתה בפרס "זאב" לספרות ילדים על ספרה "אליפים" שהפך לרב מכר ועובד אף לסדרת טלוויזיה.
שטרייט וורצל נולדה ב-25 ביולי 1932, בתו של הסופר והמחנך שלום שטרייט. בשנת 1954 נישאה לרופא ד"ר מרדכי וורצל. לזוג שלושה ילדים. בגיל 12 פרסמה את סיפורה הראשון תחת שם העט "צבי הדס" ובשנת 1949 סיימה את לימודיה בגימנסיה אחד העם, אותו ייסד אביה.
וורצל החלה ללמוד באונברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1952, לאחר שסיימה לימודי תואר ראשון בספרות ובפסיכולוגיה, החלה ללמד בגימנסיה שבה למדה. בהמשך דרכה הייתה מורה בבית הספר החקלאי כנות ליד גדרה ובשנת 1958 בבית הספר תיכון ברנר בפתח תקווה, שם לימדה עד פרישתה.
בשנת 1955, בגיל 23, החלה קריירה ספרותית שכללה פרסום סיפורים וכן רשימות בנושא חינוך. בין הספרים שראו אור: "מן המצר", "אליפים","אורי", "מאורי עד אורי" ו"קיץ כתום", רומן המספר על פינוי גוש קטיף. ב-7 בדצמבר 2013, בגיל 81, הלכה לעולמה.
מזל טלבי לוי

נצ'י נצ'. צילום תמוז רחמן

נצ'י נצ'. צילום תמוז רחמן

"פתח תקוה תמיד מצחיקה את מי שלא גדל בה ואין לי מושג למה"

רק אמא שלו קוראת לו רביד פלוטניק, נצ'י נצ' הוא אחד הקולות הבולטים של המוזיקה השחורה בישראל בשנים האחרונות

 

אחד הזמרים הבולטים כיום בתעשיית המוזיקה השחורה נצ'י נצ' (או רביד פלוטניק) נולד בפתח תקוה וחי בעיר עד גיל 6, אז עזב עם משפחתו לישוב שערי תקווה. הוא חזר להתגורר בעיר בגיל 13, כאשר שנה קודם לכן אמו נפטרה מסרטן. את חלומו להפוך למוזיקאי הגשים כשהיה רק בן 15, כאשר יחד עם שני חברים שהכיר בשכונת תקומה הקימו הרכב היפ הופ צעיר.
פלוטניק מתייחס לפתח תקוה בשיריו ואף הקדיש לה את שם אלבומו השלישי, "ברוכים הבאים לפתח תקווה", אותו הוציא בשנת 2015. בשנים האחרונות קולו נשמע יותר ויותר גם בתחנות הרדיו הממוסדות, כך למשל בלהיט "יהיה בסדר" של להקת קפה שחור חזק, עימה שיתף פעולה. בחודש שעבר יצא אלבומו הרביעי, "שפל וגאות".
בראיון שנערך איתו בשנה שעברה בעיתון מלאבס הוא התייחס לאזכור העיר בשיריו: "האלבום ברוכים הבאים לפתח תקווה הוא סגירת מעגל בשבילי. לאורך כל הקריירה שלי יש אזכורים עליה. העיר הזו תמיד מצחיקה את מי שלא גדל בה ואין לי מושג למה. היא פריפריה בדיוק כמו כל הפריפריות. יש קטע על פי המסורת של ההיפ הופ לייצג את המקום ממנו אתה מגיע. פתח תקווה היא עיר מדהימה וזוועתית. יש לי איתה יחסי אהבה שנאה. יש דברים שהיא מדהימה בהם, כמו החום, האחדות והגאווה העירונית, ומצד שני יש רגעים בהם נדמה לי שהיא עיר מחורבנת, כמו שכל בן אדם יגיד על העיר שלו".
טל סרוסי

מירי נבו. צילום אורן זיו

מירי נבו. צילום אורן זיו

"אני מאוד מוקירה את הילדות שלי בעיר"

עיתונאית הספורט מירי נבו התחילה את דרכה בתחום השירה והריקוד על במות ברחבי העיר. בראיון היא מספרת על התרומה של העיר לחייה ועל החברים שהולכים איתה מאז

 

מירי נבו, מנחה תוכנית חדשות הספורט ועיתונאית בערוץ הספורט, בילתה חלק נכבד מילדותה בפתח תקווה. בשנת 1972, בהיותה בת חמש, חזרה ארצה מברזיל עם הוריה והתגוררה בעיר.
בגיל 14 ניסתה את יכולותיה בתחום השירה והריקוד כשהשתתפה במחזמר "רוק מסביב לשעון", שם פגשה את חברתה הטובה מיכל צפיר. היא גדלה ליד מרכז אורון שבאזור מרכז העיר, למדה בבית ספר הוברמן ולאחר מכן בתיכון עמל ב'. כשהייתה בכיתה י"א ו-י"ב השתתפה במספר מופעים, כזמרת וכרקדנית, מה שבנה אותה לקראת קבלתה ללהקת פיקוד צפון.
עם תום שירותה הצבאי הייתה חלק מלהקת "מנגו", שזכתה לפופולאריות גדולה. לאחר מכן היא החליטה להירשם ללימודי חינוך גופני ולהתחיל לעבוד כמאמנת כושר. את דרכה בערוץ הספורט היא החלה בשנת 1993, כשדרנית קווים. אחת מהתמחויותיה של נבו היא התעמלות אומנותית, אותה היא משדרת עד היום.
בגיל 17 עזבה את העיר ועברה להתגורר בתל אביב. בראיון שנערך איתה לפני מספר שנים בעיתון מלאבס, היא התייחסה לעברה בעיר: "אני מאוד מוקירה את הילדות שלי בעיר. יש לי מפתח תקוה שני חברים טובים, את מיכל צפיר ואת שולי גולדברט שהיה שחקן כדוריד. הרבה חברים שהופעתי איתם על במות בעיר המשיכו בקריירה שלהם באולמות הבידור, ביניהם רובי דואניס, אבנר חודרוב ומירון מינסטר. יוצא לנו להיפגש מדי פעם עד היום".
טל סרוסי

מיכל צפיר. צילום דודו בכר

מיכל צפיר. צילום דודו בכר

"יש לפתח תקוה מקום של כבוד בזכרונות שלי"

הזמרת, השחקנית וכוהנת התזונה והכושר מיכל צפיר מודה למורים ולמנהל חטיבת אחד העם שזיהו את הכישרון שלה ונתנו לה את ההזדמנות ראשונה

 

מיכל צפיר, זמרת ושחקנית, מוכרת בשנים האחרונות בעיקר בזכות הפעילות שלה לעידוד אנשים לאורח חיים בריא. היא נולדה וגדלה בעיר, במהלך חייה השתתפה בכמה להקות עירוניות, והיום היא מתגוררת ברמת השרון. צפיר שיחקה בסדרה "15 דקות" וכן מגישה מספר תוכניות לילדים בערוץ הופ. יש לה עסק בתחום הבריאות בשם כל אחד יכול ותוכנית ברדיו 102FM . היא נשואה לבמאי יואב צפיר.
למרות שכבר שנים רבות אינה תושבת העיר, יש לה זיכרונות טובים מרחובות נעוריה. "למדתי בבית ספר נצח ישראל בנות, אחרי זה בבית ספר שיפר, ולאחר מכן בחטיבת אחד העם ותיכון אחד העם", היא מספרת, "גם בתקופת שירותי הצבאי גרתי בעיר, עד גיל 23, אז עברתי לתל אביב. מאז המעבר ההוא לא חזרתי לגור בעיר אבל יש לפתח תקוה מקום של כבוד בזיכרונות שלי. הייתי בלהקת "עבר הווה עתיד" ואחרי זה בלהקת "עיר בכותרות", מאוד אהבתי את התקופה הזאת. אני לא מתגעגעת, כי אני לא אדם שחי בעבר, אבל הייתה לי ילדות נהדרת בפתח תקוה. אבא שלי גר היום שם וגם אחי, לכן יוצא לי הרבה להיות בעיר, ואני רואה את כל ההתפתחות של השכונות החדשות וכל מה שקורה בשטח בו היו פעם פרדסים שהיינו משחקים בין העצים שלהם. היה שם את המתחם של הצופים ובני עקיבא שהייתי בשניהם".
לפני פרידה מבקשת צפיר להוקיר תודה לחטיבת אחד העם ולכל האנשים שליוו אותה במהלך ילדותה בלהקות בהן הייתה חברה. "מבחינתי אני זוכרת את חטיבת הביניים. אומרים שכל ילד צריך מישהו שיאמין בו, אז שם האמינו בי", היא מוסיפה, "היו לי מורות מצוינות ומנהל בית ספר בשם ישראל גלבוע שהיה מדהים. כל המורים שם זיהו אותי ונתנו לי להנחות. בבית שבאתי ממנו לא היינו יכולים להירשם חוגים, אבל הייתי בלהקה והופענו וגם נסענו לחו"ל, ובשבילי זה מדהים. אני זכרת עד היום את האנשים שקיבלתי מהם השראה כמו אריה ימיני, אדי מוכתר ועוד".
טל סרוסי

דודו פישר. צילום זאב שטרן

דודו פישר. צילום זאב שטרן

הכוכב הבינלאומי מישיבת נחלים

דודו פישר, אבא טרי, פרץ לתודעה בישראל בזכות תפקידו במחזמר "עלובי החיים" בשנת 1987. לאחרונה קיבל תוכנית בטלוויזיה הציבורית בארה"ב שתשודר ב-34 מדינות

 

דודו פישר הוא זמר, שחקן וחזן בינלאומי. הוא נולד ב- 18 בנובמבר, 1951, בעיר פתח תקווה, למשפחה דתית. אביו מיכאל ניצול שואה ואמו מרים אשר עברו עם כל המשפחה לקריית טבעון כשפישר היה בן 9. בגיל 15 חזר פישר ללמוד בסמוך לפתח תקווה בישיבת נחלים הסמוכה לעיר. לאחר 3 שנות שירות במקהלת הרבנות הצבאית, למד שנה וחצי באקדמיה למוזיקה ע"ש רובין בת"א ובגיל 22 החל בלימודי חזנות אצל החזן שלמה רביץ, מה שסלל עבורו את הדרך להכרה בינלאומית בקרב קהילות יהודיות בעולם, כולל ארצות הברית ודרום אפריקה.
באמצע שנות השבעים נישא פישר לטובה ויחד עם שלושת ילדיהם(אופיר, לירן, שירלי), קבעו מושבם בעיר פתח תקווה. לפני כשנתיים התגרשו וכיום הוא נשוי לרויטל אליה (35), יזמית תקשורת, עיתונאית, מפיקה והמנהלת האישית שלו ,אותה הכיר במסגרת העבודה. לשניים בית במגדל וגם ילד משותף, מיכאל שמייכל בן שנה. יחד הם מגדלים גם את שלושת ילדיה של רויטל, מנישואים קודמים.
אגב, פישר הוא לא רק חזן, זמר ואבא טרי אלא גם כוכב טלוויזיה מעבר לים, זאת לאחר ביצוע שני ספיישלים על ירושלים עבור ערוץ PBS, בעיתם התבשר פישר לאחרונה כי הוא מקבל תוכנית שלמה בערוץ הטלוויזיה הציבורית, תוכנית שאושרה לשידור ב- 34 מדינות.
מזל טלבי לוי

דבורה עומר. צילום ניר קידר

דבורה עומר. צילום ניר קידר

דבורה גיבורת הנוער

לאחר מותה החליט משרד התרבות להעניק פרס על שמה שמוענק מדי שנה בחודש הקריאה, הסופרת דבורה עיצבה במילותיה דורות של נערים ונערות בישראל

 

דבורה עומר הייתה סופרת ילדים ונוער ישראלית אשר זכתה בפרסים רבים על יצירתה, ביניהם פרס ישראל לשנת 2006 על תרומתה לתרבות הישראלית. היא התחתנה עם שמואל עומר, לשעבר מנכ"ל תיאטרון הבימה וילדה שלושה ילדים, בהם הדוגמן רון עומר וראש תאגיד השידור הישראלי "כאן", גיל עומר.
עומר נולדה כבת למשפחת מונסון ב9 באוקטובר 1932 ונפטרה 2 במאי 2013. רבים מספריה הם ביוגרפיות העוסקות בדמויות מראשית הציונות והיישוב העברי. את דרכה החלה בשנת 1955, אז החלה לפרסם בעיתון "דבר לילדים" מדור בשם 'דפי תמר', שלימים יצא לאור כסדרת ספרים. במהרה הפכה לאחת הסופרות האהובות על הילדים ובני הנוער.בין ספריה המוכרים: "הבכור לבית אב"י", "שרה גיבורות ניל"י" ו"צוללים קדימה". בשנת 2005 הוענק לה פרס שרת התרבות. בשנת 2013 זמן קצר לפני פטירתה קיבלה את פרס אקום על מפעל חיים . לאחר נישואיה עברה להתגורר במושב כפר מע"ש הסמוך.
בעיר פתח תקווה, החליטו לקרוא על שמה בית הספר יסודי וכן ספריה עירונית. במושב קראו גן ילדים על שמה. בנוסף גם בנתניה ובכפר סבא יש בתי ספר יסודיים על שמה. לאחר מותה החליט משרד התרבות והספורט להעניק פרס על שמה של עומר, המוענק מדי שנה ב"חודש הקריאה", ביום השנה העברי לפטירתה .
מזל טלבי לוי

נטע ריבקין. צילום זאב שטרן

נטע ריבקין. צילום זאב שטרן

"אני אוהבת את העיר הזאת מאוד"

המתעמלת נטע ריבקין, הספורטאית המצליחה בתולדות העיר

שלוש אולימפיאדות רצופות – בייג'ינג, לונדון וריו דה ז'ניירו – בה אף נשאה את דגל הלאום בטקס הפתיחה, לא מותירות יותר מדי מקום לספק – הספורטאית המצליחה ביותר בתולדות פתח תקוה היא המתעמלת האמנותית נטע ריבקין. תוסיפו לכך מדליות באליפויות עולם ואירופה, וכן מדליית ארד במשחקים האירופיים בבאקו לפני כשנתיים, ותקבלו חלל גדול בזירת ההתעמלות הלאומית (והבינלאומית) עם הודעתה של נטע על פרישה בדצמבר אשתקד. הופעותיה עוצרות הנשימה לאורך השנים בבגדי הגוף הנוצצים, ולא משנה אם היה זה הכדור, החישוק, האלות או הסרט, הביאו גאווה גדולה למדינת ישראל בכלל ולפתח תקוה, העיר בה נולדה, בפרט.
ריבקין החלה את דרכה בענף ההתעמלות כבר בגיל 5 וחצי ולאולימפיאדה הראשונה שלה – בייג'ינג 2008, צורפה עת הייתה בת 17 בלבד. בוועד האולימפי האמינו כבר מהרגע הראשון ביכולות של הנערה מאם המושבות, שסיימה להפתעת כולם במקום ה-14 המכובד. בלונדון 2012 כבר ביצעה את קפיצת המדרגה המשמעותית מכולן, כשסיימה במקום השביעי בגמר הקרב-רב – הישג השיא של מתעמלת ישראלית. כנהוג במקומותינו, ההצלחה של ריבקין פתחה את התיאבון עבור חובב הספורט הממוצע, וארבע שנים מאוחר יותר כולם כבר ציפו למדליה אולימפית היסטורית בהתעמלות אמנותית, אך נטע בת ה-26 סיימה את מוקדמות הקרב-רב במקום ה-13 ולא העפילה לגמר.
"אני מודה לכם על הבחירה, היא נעימה לי ומהווה כבוד גדול עבורי", אמרה ריבקין. "בפתח תקוה נולדתי, גדלתי וחונכתי ואני אוהבת את העיר הזו מאוד. חצי שנה אחרי הפרישה אני גאה מאוד במה שעשיתי בענף הזה ועבור המדינה שלנו. ההישגים שלי היו בזכות שעות על גבי שעות של עבודה קשה במשך שנים ובזכות הצוות שליווה אותי ותמך בי. רק עוד שתי מתעמלות בכל ההיסטוריה של הענף השתתפו בשלוש אולימפיאדות, כך שזה לא דבר של מה בכך. באמת אהבתי את מה שאני עושה והיה לי חשוב תמיד לעשות את מה שעוד לא עשו, את מה שכביכול בלתי אפשרי".
אור בוקר

 

 

אולי יעניין אותך גם

תגובות

תגובה אחת
  1. חנה תגר בימי ילדותי הייתי חנה לוי.

    על תמר בורנשטיין היתה מורה שלי בכיתה ב בבית הספר הס פתח תקווה בשנת 1955 זכורה לי כמורה הכי טובה שהיתה לי בשנות ילדותי היתה מורה אימאית ולדעתי גם יפה מאד היתה כבר אב בלונדינית והרשימה אותי מאד בתור ילדה.

🔔

עדכונים חמים מ"מלאבס - פתח תקוה"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר