שלמה צדוק צילום זאב שטרן
בשבוע שעבר הבטחתי לכם את נבחרת המונדיאל של המעברה אבל משהו השתבש ואני מביא לכם סיפור דרמטי אחר. סיפור שעשוי להציל חיים. השורה התחתונה שלו: היזהרו כפל עירנות עם בדיקות רפואיות. כדי שלא נמות בטעות במקרה הרע וכדי שלא יכרתו לנו רגל בטעות, במקרה הטוב.
הבוקר קיבלתי מכתב אנונימי. אני מביא לכם אותו כלשונו ועם מעט תיקונים. דומני שהכותב הוא מחסידי הטור ובטעות חשב שאני רופא, ועל כן הפנה מכתבו אלי.
"ד"ר נכבד,
אני מספר לך על שערוריה רפואית שיכלה להגיע לתוצאות כואבות. חשוב לי לפרסם כדי שאנשים יהיו עירניים. אני לא רוצה לבוא חשבון עם אף אחד. אין לי כוח לזה. אני לא מזכיר את שמות הרופאים המעורבים, ואפילו לא באיזה קופת חולים ובאיזו עיר התרחש הכשל הגדול. וחשוב לי לומר: אני קד קידה לרופאים. הם מלאכים מצילי חיים. הם טועים?! כן, כי גם רופאים הם בני אדם.
לפני כשלושה שבועות חשתי כאבים עזים בכתף ימין. אני חזק וחסין כאבים ולכן התעלמתי. רק כשלא הועיל הלכתי לאורטופד. הרופא העיף מבט וקבע ללא צילום: "תהליך דלקתי". לתדהמתי וביהירות בלתי מובנת לי הרופא לא התעניין ברקע הרפואי שלי, כדי לבחון אם ישנן תרופות שאסורות עלי מסיבה קרדיאלית, ונתן לי מרשם של שני כדורים אנטי דלקתיים 600 מ"ג, ממשפחת האתופן. שני כדורים ביום למשך עשרים ימים!!. כ־40 כדורים. הכמות הייתה מוזרה לי, כיוון שמדובר בכמות שיכולה להרדים סוסים, אבל חשבתי שזה המינון. לקחתי הכדורים ולאחר חמישה ימים ללא שיפור פגשתי חבר רופא וסיפרתי לו על האתופן. הוא נדהם: '40 כדורי אתופן לחולה שלוקח מדללי דם?! השתגעתם?!, הוא ציווני להפסיק מיידית עם האתופנים האלו ולטוס לאורתופד.
הגעתי לאורטופד באותו היום ושאלתי אותו: 'האם באמת אני צריך לקחת 40 כדורי אתופן?! הגם שאני משתמש במדללי דם?'. הוא הביט במרשם בפליאה. 'כנראה בטעות. תפסיק מייד!, אמר. לימים התברר שהמרשם הועלם מהתיק שלי כנראה כדי שלא יהיה תיעוד לפשלה. אבל היסטוריה לא מוחקים בקלות ובכל מקרה שמרתי לי העתק. נשלחתי לעשות אולטרה סאונד כתף בהקדם והלכתי בדחיפות לעשות בדיקות דם כדי לוודא שלא נגרם נזק.
בינתיים, עשיתי גם בדיקת אולטרה סאונד. רופאת הפענוח של אולטרה סאונד הכתף הודיעה לי ברורות שאין לי גיד קרוע בכתף ולא ממצא דלקתי אנוש. חגגתי. למחרת התקבלו תוצאות בדיקת הדם ורופא המשפחה אמר כי הבדיקות מראות שאין לי 'ממצא דלקתי. אולם כאן החלה שרשרת פאשלות שערורייתית. בחלוף מספר שעות אני מקבל הודעה מרופא המשפחה שלפיה נראים ממצאים לא תקינים משמעותיים באו"ס ועלי לראות דחוף אורטופד. לילה של חרדה עבר עלינו. זוגתי שתחיה מבינה בכל דבר והעריכה כי מדובר בטעות. 'אני חושבת שמדובר בטעות נוראית!!. אם בדיקות הדלקת תקינות אין שום סיבה לממצאים המפחידים שכתובים בפיענוח האולטרה סאונד שלך!', היא ניסתה להרגיע. חשבתי שהגרוע מכל בא לי.
לאחר לילה מעיק התייצבתי עם בוקר אצל האורטופד. ללא תור וללא בטיח. נכנסתי אליו עם הממצאים. הוא זכר אותי מתקרית הכדורים השערורייתית. הוא הביט במכתב הפיענוח. הביט בי. הביט שוב בפיענוח והביט שוב עלי. לאחר שתיקה רועשת של דקות ארוכות הוא הוציא אויר ואמר: 'הממצאים לא טובים אבל לפני שאתה מאבד את ההכרה אני קובע שהבדיקות אינן שלך!!! הם נמסרו לך בטעות על ידי מכון הרנטגן!!!'. צרחתי בשמחה מעורבת בכעס. 'לא שלי?! אבל שמי מופיע בראש דף הפיענוח??!!', זעקתי. הוא הוציאני מחדרו ולאחר כ־20 דקות של פחד נקראתי לחדרו. 'מכון הרנטגן על הרגליים. התוצאות אינן שלך. הן שייכות לגבר אחר והן בכלל מתייחסות לקרסול ולא לכתף…', הוא מנסה להרגיע אותי. אבל אני באטרף. 'ומה אם היו כורתים לי רגל בטעות? ומה אם הייתי בטשטוש, והייתם מזריקים לי חומר אסור שהיה גורם לי נזק קשה לעולמים?!', אמרתי והמשכתי לזעוק בכעס. 'אוקיי, אני ניצלתי אבל מה עכשיו?! מסתובב לו אדם עם קרסול נגוע והוא לא יודע מכך כיוון שהוא קיבל כנראה תשובה מרגיעה אבל שגויה. מה אתם עושים עם זה?!'.
בינתיים החל מחול כסת"ח והתחפרות של המעורבים בפרשה. רופאת האולטרה סאונד, שאצלה החל שרשור הכישלון הגדול, כתבה לאקונית בדף הפענוח המעודכן: 'הממצאים הקודמים אינם שייכים למטופל (יעני לח"מ). נא לא להתייחס'. ככה סתם היא נפנפה את הסיפור והפילה את הפאדיחה המסוכנת על הפקידה המסכנה. האורטופד טען שרופא המשפחה היה צריך להבחין בטעות הקשה ולא להכניס אותי לחרדה מיותרת. ורופא המשפחה מה אומר?! כבר לא משנה.
מה קרה עם האומלל עם הקרסול?! לא יודע. בכל אופן, אני לא עושה רעש ולא מחפש לתלות אף אחד. אני מעריץ את הרופאים ורואה בהם מלאכים. אני מפרסם את הפרשה כדי שכל אחד יביט על מרשמים ובדיקות באלף עיניים, כדי שלא ימות בטעות. תודה לך".
ואני איני מוסיף על כך דבר. שימרו על עצמכם.
