בשנה שעברה, רגע לפני שיצאנו לליל הסדר, כשעמדתי מול הראי ובחנתי את דמותי (וראוי לציין שהייתי מאוד מרוצה מהמראה שלי), קבלתי הודעת וואטסאפ ממישהי שלא הכרתי ואין לי מושג מאיפה היה לה את מספר הטלפון שלי. "בנות!", היא כתבה והוסיפה לא פחות מחמישה סמיילי, "נא לזכור: מצה שווה לשלוש פרוסות לחם קל, מרק עוף עם קניידלך ומצה מפוררת יכול להסתיים כאסון קולינרי עם 500 קלוריות ואף יותר! (שני סמיילי). כוס יין אדום יבש שווה למאה קלוריות, שלא נדבר על אכילת עוגיות בוטנים או קוקוס. לפני הארוחה תנשמו עמוק, קחו מעט מכל דבר, העמיסו מגוון ירקות טריים ומבושלים והכי חשוב – אל תוותרו על ספורט. חבל שתבכו אחר כך (סמיילי)".
מאחר ולא זכור לי שביקשתי עצות תזונתיות, הופתעתי מאוד לקבל את המידע הזה ככה פתאום. חשבתי שמדובר בחוצפה גדולה, אבל לא עשיתי עניין גדול מהסיפור.
עברה שנה ולפני יומיים קבלתי שוב הודעה מאותה הגברת. הפעם היא כתבה לי תזכורת לכך שהקיץ בפתח וזה הזמן המתאים ביותר להתחיל להתאמן בסטודיו שלה כדי לשרוף את השומן שצברתי במהלך החורף.
הפעם לא יכולתי להתעלם. לא מדובר בפרסומת, אלא בפניה אישית אלי. חיפשתי את שמה בפייסבוק ומהר מאוד גיליתי שמדובר במישהי שבעבר הייתה שמנה מאוד, ואחרי תהליך מורכב ואמיץ שנמשך שלוש שנים היא השילה מגופה יותר מ 70 (!!!) קילו. מאישה ששקלה 131 קילוגרמים, כעת היא שומרת כבר שש שנים על משקל של 59 קילו. אכן מעורר הערכה. בפייסבוק ובבלוג שלה היא חושפת את הסיפור המלא מאחורי המסע שעברה, וכיצד החליטה להפוך מודל לחיקוי ולעודד נשים אחרות לצאת למסע דומה לזה שעברה.
אני מוכרחה לציין שאין בי טיפת זלזול כלפי נשים שגילו את עצמן מחדש, נשים שמאסו במשקל שלהן ולקחו את עצמן בידיים, הציבו לעצמן מטרה, הסתערו עליה והגיעו לתוצאות מופלאות. אני שמחה על העובדה שהן החליטו להתפרנס מזה, לחנוך וללמד נשים אחרות כיצד לעשות זאת, אני חושבת שהן מעוררות השראה. אני עצמי כשבחרתי לעבור תהליך אישי של שינוי הרגלי תזונה, הלכתי למאמנת שעברה תהליך דומה. היה לי חשוב לעבוד עם מישהי שהייתה במצבי ויודעת על מה אני מדברת ולא עם אישה שמעולם לא התמודדה עם קשיי משקל.
הבעיה שלי היא עם נשים שמנות שרזו, גילו את האור ומאז חושבות שמותר להן להציק לנשים שמעולם לא פנו אליהן ולא ביקשו את עזרתן. נשים שחושבות שכל אישה בעלת עודף משקל זקוקה להן נואשות, כמו נסיכה מסרט של דיסני שממתינה לנסיך שיגאל אותה מייסוריה.
כתבתי לה מה הרגשתי בשנה שעברה כשקיבלתי ממנה את ההודעה רגע לפני ארוחת החג. היא בכלל לא מכירה אותי, לא יודעת דבר על הפרעות האכילה שלי, מה תכננתי או לא תכננתי לאכול וככה בלי לחשוב יותר מידי שלחה הודעה שנתפסה בעיני כמזלזלת. בשנה האחרונה חגגתי 40, אני יודעת כמה קלוריות יש במצה ושירקות יותר בריאים משניצל מטוגן. מאיפה הגיע הרעיון לשלוח לי הודעה שכל כך מזלזלת באינטליגנציה שלי? היא הייתה די בהלם מהתגובה שלי, היא לא הבינה למה הודעה כל כך תמימה ומלאת כוונות טובות, התקבלה אצלי בצורה כל כך איומה. עניתי לה שאולי מכאן מתחילה הבעיה, מהעובדה שהיא בטוחה שאני צריכה עזרה ושהיא האדם שיצליח לעזור לי.
ביקשתי ממנה להסיר את מספר הטלפון שלי מרשימת התפוצה שלה. הסברתי לה שאני יודעת שהקיץ מתקרב, שאני הולכת ברגל לפחות ארבע פעמים בשבוע, ושאם צברתי בחורף שומן או לא, זה ענייני האישי. אמרתי לה שבליל הסדר אני אחליט מה אני רוצה לאכול ואני לא זקוקה לתזכורת ממנה או מדומים לה.
בחג הזה אני מציעה שכל אחד יתרכז בצלחת שלו, במה הוא אוכל או לא אוכל וישתדל לא להציק לאחרים. לא לרמוז לאף אחד אחד שבגלל המשקל שלו הוא לא יכול לקחת עוד מנה מהעוגה, וגם לא להפך, "בחג זה לא נחשב, את יכולה לאכול מה שבא לך. את חייבת לטעום עוד חתיכה מהפשטידה". אין לכם מושג איך המשפטים התמימים האלו משפיעים על אחרים, אז כדאי מאוד להימנע מהם, אתם הרי לא באמת רוצים לפגוע באחרים.
אני חושבת שתזונה היא עניין פרטי ולא צריך להידחף לאחרים לצלחת. קבלתם כמו בכל שנה את ההודעה "המצחיקה" שפסח זה ראשי תיבות של "פה, סגור, חזק"? יופי. תעצרו רגע. לא באמת חייבים להעביר אותה לאחרים, ואם משום מה אתם חושבים שכן, אז תעשו טובה, אלי אל תעבירו. תחסכו לי את השטות הזו.
סופר אמא מרי פופינס
מרי פופינס / פמלה טרוורס, הוצאת ידיעות אחרונות
אז נכון שבלי הסרטים, ישנה אפשרות סבירה שהספר לא היה שורד ולא היה מגיע לקוראים בשנת 2019, אבל הסיבה לא משנה, העיקר שהספר כאן.
הבן שלי מכור למרי פופינס, לשני הסרטים, והחלטתי לחשוף אותו לספר המלא. הכנתי אותו מראש שלא תמיד ישנו קשר בין הסרט לספר ולשמחתי הרבה הדבר לא פגם בהתלהבות שלו מהספר.
אז נכון, בספר מרי פופינס היא אומנת לארבעה ילדים ולא רק לשניים, וכשהיא קופצת לתוך הציור של ברט, הילדים בכלל לא באים איתה וברט, מנקה הארובות, כלל לא יוזכר יותר בניגוד לסרט, שם דמותו היא מרכזית יותר, אבל הקסם עובר גם בין הדפים.
אני מרשה לעצמי להפתיע את מי שלא קרא את הספר. מרי פופינס בספר לא דומה באופייה לזו שבסרטים. היא לא שרה עם הזרזיר בחלון, אלא רבה איתו, היא אפילו מעליבה יונה כשהיא פוגשת את 'אשת הציפורים'. מייקל הילד לא תמיד נחמד, יש לו אפילו התקף זעם בינוני … וגברת בנקס לא נלחמת למען זכויות נשים, אבל בספר נפגוש דמויות פנטסטיות כמו גברת קורי ובנותיה הענקיות העלמה פאני והעלמה אנני, שמורחות דבק על השמים כשמרי פופינס מדביקה כוכבים, נתגלגל מצחוק כשנשמע כיצד הכלב אנדרו לימד לקח את העלמה עפרונית, נקרא סיפורים על הפרה המרקדת שעפה מעל הירח והכי חשוב – הספר הוא חגיגה של דמיון ויצירתיות. הקראתי לבן שלי בכל יום לפני השינה פרק אחד אף על פי שהוא בכיתה ג' מאחר שהרגשתי שהספר מחזק את הקשר בינינו (כחובבת מרי פופינס בעצמי). התרגום של גילי בר הילל משובח ומעולה. בספר ישנן מילים קשות שהבן שלי לא הכיר, ושמחתי שלא ניסו לפשט אותן בתרגום, זו הייתה הזדמנות נהדרת לפרש לבן שלי את משמעותן.
סטטוס לשבת: "שאבא לא ישמע"
יום שישי בערב.
אני: "…ותזכור, לא משנה מה קורה בשבת בבוקר, אתה אף פעם לא מעיר אותי. אתה קודם כל מעיר את אבא. את אמא לא מעירים בשבת בבוקר אף פעם!"
אבישי: בסדר, בסדר, הבנתי. אבל למה את לוחשת את זה. אההה… הבנתי. כדי שאבא לא ישמע?
