לפני כמה ימים ראיינו אותי לאחד הבלוגים הספרותיים באינטרנט ושאלו אותי מה החלום שלי. זמן רב לא שאלו אותי את השאלה הזו. ידעתי את התשובה אבל התלבטתי אם להגיד אותה בקול רם ולהביא בחשבון שיגחכו על התשובה שלי, כלומר ללכת עד הסוף עם השאלה ולחשוף בצורה גלויה את החלום הכי כמוס שלי, או לספר על חלומות אחרים, משניים, מציאותיים יותר. בחרתי באפשרות הראשונה. סיפרתי שהחלום האמיתי שלי הוא שחברת דיסני תפיק סרט מסדרת ספרי הנוער שלי "כראמל".
חברה ראתה את הסרטון והתפוצצה מצחוק, "תגידי, את סתומה? למה את מספרת דברים כאלו לכולם? את חיה בסרט? למה שדיסני יעשו סרט דווקא על הספרים שלך? מי מכיר אותך בכלל בחו"ל?".
התגובה שלה קצת עצבנה אותי. קודם כל, אני אף פעם לא אזלזל בחלומות של אחרים ולא משנה כמה מטופשים הם ישמעו לי באותו הרגע. דבר שני, מי אמר שזה חלום מגוחך? אולי אם אקח אותו ברצינות כפרויקט חיי, אצליח להגשים אותו? אם אחליט לתרגם את הספר לאנגלית, להשיג סוכן בארצות הברית, לעבור לגור שם לתקופה, להבין איך העולם הזה פועל? אם אחליט לחיות את החלום עד הסוף ולהקריב את כל מה שיש לי למענו, אולי זה יקרה?
אני זוכרת שיום אחד הלכתי עם כמה חברות להרצאה של יובל אברמוביץ. ההרצאה שלו עוסקת בין היתר בכתיבת רשימות של דברים שאנחנו רוצים להשיג בחיים, ועל הדרך שלנו להוציא לפועל את הדברים שכתבנו ברשימה. חברה אחת החליטה שהיא רוצה לכתוב סדרת טלוויזיה. היא נכנסה לפייסבוק וכתבה לכולם שזה מה שהיא רוצה לעשות . כולם כתבו לה שהיא מהממת, שהיא מסוגלת, שאם היא תכתוב סדרה היא תהייה מעולה וזהו. כאן זה נגמר.
יש חלומות שאנחנו לא מאמינים שנצליח להגשים וככה אנחנו גם מתייחסים אליהם ולכן הם לא יתגשמו לעולם. בשביל להגשים חלום צריך לעבוד!
לי יש מטרה בחיים, להיות סופרת ולהגיע לכמה שיותר קוראים. יש לי חלום ואני עושה הרבה דברים כדי להגשים אותו. אני עובדת מאוד קשה, מתכננת תוכניות רבות, אני לא נחה לרגע וכל הזמן מנסה להתקדם. לפני שהספרים שלי ראו אור, הרבה מאוד אנשים זלזלו בחלום שלי, אמרו לי שכל כך הרבה אנשים מנסים, אז למה שדווקא אני אצליח. ברגעים האלו חשבתי על כל האנשים שהצליחו ומה הם חשבו שניה לפני שהפכו לסיפור הצלחה. יש לי חברה בשם נאווה, שכמו באגדות הגיעה עם מאה דולר בכיס לארצות הברית, אחרי די הרבה שנים היא חזרה משם עשירה מאוד. סיפור החיים שלה מרתק בצורה יוצאת דופן. בכל פעם שאני שומעת אותה מדברת על העבר שלה, אני מדמיינת אותה על המטוס בפעם הראשונה. אף אחד לא האמין שהיא תפתח עסק מצליח בארצות הברית שימשוך את תשומת ליבם של כל המפורסמים, הזמרים, השחקנים וכו' ותחזור לארץ כסיפור הצלחה בלתי רגיל.
חברי להקת הביטלס ביצעו הקלטת מבחן בחברת תקליטים חשובה בינואר 1962. הם נדחו בטענה שלהקות גיטרה הן כבר לא באופנה. אני כל הזמן חושבת לעצמי, מה היה קורה אם הם היו אומרים לעצמם "טוב, אז אם להקות גיטרה הן כבר לא באופנה, כדאי שנפרוש. זה לא יעבוד".
לפעמים אני מסתכלת על כל האנשים המצליחים מסביבי ויודעת שיש להם מכנה משותף. כולם חלמו, כולם ניסו. אם לא ננסה, לא נצליח.
בעיני חלום הוא לא נושא לבדיחות. שמתי לב שלרוב מי שמזלזל בכאלו שחולמים, הם אנשים שמפחדים בעצמם לנסות דברים ומתוך הפחד הם מנסים להשפיע על אחרים.
בחודש שעבר הייתי עם הבן שלי בקונצרט סיום קורס ניצוח של בית ספר רימון. בקונצרט ניצחו על התזמורת הקאמרית הקיבוצית של נתניה עשרה תלמידים שסיימו את הקורס, כל אחד על יצירה קלאסית לבחירתו. שני מנצחים אשר הרשימו אותנו יותר מכולם היו הרב אלימלך למדן, בן 71, אבא לעשרה ילדים, פסיכותרפיסט תורני שקיבל את הקורס מתנה מאשתו ליום הולדתו ה-70 ומול אולם מלא ניצח על התזמורת שניגנה קטע מהאופרה "הספר מסביליה" של רוסיני. השני, ראובן אבל שהחודש מלאו לו 87 שנים. אבל היה בכיר במשרד האוצר בתקופת לוי אשכול, כיום הוא דירקטור בחברות שונות ומתופף עם שלוש להקות חובבים שירים ישראלים וג'אז. אבל ניצח על התזמורת שניגנה את הפתיחה ל"אגמונט" של בטהובן.
הקהל יצא מגדרו כששני המנצחים האלו עלו לבמה. ברגע שהם הניפו את שרביט המנצחים היה קסם באוויר. מחיאות הכפיים נמשכו דקות ארוכות. שניהם אוהבים מאוד מוזיקה, הרב אלימלך למדן אמר שמבחינתו לנצח היה מין חלום רחוק שלא אמור להתגשם לעולם, והנה, זה קרה.
כשמתחילה שנה חדשה, נפתחת הזדמנות להתחלה חדשה, לחלומות חדשים, למטרות חדשות. אל תזלזלו בחלומות של אחרים, אבל יותר מכך אל תזלזלו בחלומות של עצמכם. מישהו הרי אמור להצליח בעולם, למה שאלו לא תהיו אתם?
סופר אמא המתכון המנצח
המתכון המנצח / שמרית הילל
מבחוץ הוא נראה כמו ספר בישול רגיל, יש בו מתכונים ותמונות של מאכלים, אבל זה לא ספר בישול סטנדרטי. שמרית היא סופרת, מרצה למוטיבציה, יועצת זוגית וקואצ'רית, השתתפה בעונה הראשונה של "MKR המטבח המנצח" והגיעה לשלבים האחרונים. בספר היא הצליחה לשלב את הכל. מצד אחד מתכונים קלים לביצוע וטעימים במיוחד (ניסיתי! כלומר בעלי ניסה). לפני כל מתכון ישנו טקסט שקשור בדרך כזו או אחרת למנה. איך לקחת את החיים בפרופורציות הנכונות? על הבחירות שאנו עושים בחיינו, פרק על דימוי גוף ומראה חיצוני, אימהות, זוגיות, אינטימיות, ניהול זמן ותירוצים שאנחנו מספרים לעצמנו, כסף, חברות טובות, שייכות ועוד נושאים מעניינים ומגוונים. מעבר לזה ישנם עמודים צהובים תחת הכותרת "עכשיו תורך" עם טיפים ועצות קטנות לחיים והנעה לפעולה.
כשעבדתי עם שמרית גיליתי שקשה ללכת איתה ברחוב בלי שהיא תמשוך תשומת לב. היא מצחיקה ומוכשרת בטירוף והדבר בא לידי ביטוי בספר הלא שגרתי שכתבה. אני באופן אישי מעריצה אותה וחושבת שהספר שלה מושלם כמתנה לחג. עורכת הספר היא ענת בר לב הנהדרת ועל הצילומים אחראית רויטל כהני.
סטטוס לשבת: בדיחה על באך וגלידה
אבישי (בן תשע וחצי): "רוצה לשמוע בדיחה? באך הלך ברחוב עם מוצרט וביקש שיקנה לו גלידה. מוצרט ענה: "בשום פנים ואופן באך". הבנת? באך ואופנבך, שניהם מלחינים. נכון זה מצחיק?"
