המילה סופרגול גורמת לי לזיעה קרה, הפסטיגל פחות

כאמא יש שתי מילים שמאד מפחידות אותי וגורמות לי לתופעות חמורות של דפיקות לב וזיעה קרה: "סופרגול" ו – "פסטיגל".

סופרגול זו אחת התופעות האיומות שנחתו עלי כאמא. לא אשכח את היום בו הגיעו נערים לבית הספר של הבן שלי, עמדו סמוך לשער וחילקו לכל הילדים אלבום ושתי חפיסות קלפים. נשים בצד את העובדה שזו חוצפה להגיע לבתי ספר ולבצע את הפעולה הזו, אבל בהמשך גיליתי שזו הבעיה הכי קטנה שלי. כשהקשבתי לשיחות של אבישי עם החברים שלו, הבנתי שיש פער גדול בין מה שהם חושבים על האלבום הזה לבין האמת. הילדים הצעירים לא כל כך מבינים את משמעות המילים "הגרלה". הם בטוחים שברגע שישלימו את איסוף המדבקות הם יזכו בטיסה לחו"ל, באייפון חדש או בכל הפרסים הנהדרים שהובטחו להם. יוטיוברים נחשבים מקבלים חבילות קלפים חינם ומעלים סרטונים שמפתים את הילדים לרכוש עוד ועוד מוצרים. ילדים בגיל הזה לא יודעים להבחין בין פרסומת מסחרית לפרסומת סמויה. דיברתי עם הבן שלי עשרות פעמים וגם עם החברים שלו, אבל הם בשלהם, בעולם דמיוני בו עוד רגע הם זוכים.

מצד אחד ניצלתי את הרצון של הבן שלי לרכישת קלפים למען מטרות טובות. לימדתי אותו כמה עולה חבילה אחת, לימדתי אותו את ערכו של הכסף. הוא קיבל דמי כיס וחסך אותם כדי לרכוש קופסאות פלטיניום מפלצתיות ועוד כל מיני מוצרים נלווים שהוא לא באמת היה זקוק להם. קלפי הסופרגול עזרו לבן שלי להשתלב בבית ספר חברתית עם הבנים. בתחילת הדרך יכולתי לעבוד איתו על כבוד הדדי והגינות בהחלפת קלפים עם חברים, אבל בסופרגול מצאו פתרון נהדר לעצור החלפות בין ילדים, נפתחה אפליקציה מיוחדת בה הילדים נתבקשו לסרוק את הקלפים שלהם, גם אם יצאו להם קלפים כפולים. ילדים רבים הפסיקו להחליף קלפים זה עם זה, במקום זאת העדיפו לסרוק אותם באפליקציה. את הקלפים השווים אפשר היה להשיג רק בדואר ישראל, אבל שם אי אפשר היה לרכוש רק חבילה אחת, אלא מארז. נראה שמישהו בהחלט חשב היטב איך להרוויח כמה שיותר על חשבון ההורים.

והדבר שהכי מעצבן בסופרגול, זו העובדה שתמיד יוצאים קלפים כפולים. לא משנה מה נעשה, לא משנה איפה נקנה, אחרי שבועיים הרגשתי שאני זורקת את הכסף לפח. פותחים חבילה וכל הקלפים כפולים. אין לי מושג מי נותר מתוסכל יותר, אבישי או דודה שלי שהיא זו שקנתה לו את רוב הקלפים בכדי לשמח אותו.

בכל מקרה, השנה המתנתי בסבלנות לעונש שיגיע. חיכיתי בכל רגע שאבישי יחזור מבית הספר עם האלבום שיקבל מתנה בקצה השביל ליד שער בית הספר ולשמחתי הרבה זה לא קרה. השנה לא יצא אלבום סופרגול. אף אחד לא ידע להסביר לי למה או האם זה יקרה מתישהו במהלך השנה אבל כרגע אני נושמת לרווחה. שלא תחשבו לרגע שאין שחקן אחר שהשתלט על הזירה. במקום סופרגול הבן שלי וחבריו אוספים קלפי ""Match Attax. קלפים של שחקנים מכל העולם ואני חייבת לומר לכם שזה עדיף בהרבה. קודם כל אפשר להשיג את כל הקלפים בחנויות הרגילות, הם לא שולחים אותנו להשיג קלפים מיוחדים רק בדיוטי פרי, ביוחננוף או בדואר. (עד עכשיו אני לא מבינה מאיפה הגיע הרעיון לשלוח את ההורים לקנות קלפים מיוחדים בדואר, המקום הכי עמוס בעולם). אבל הדבר הכי חשוב, יש מגוון כל כך גדול של קלפים כך שכמעט אין כפילויות. אין לחץ למלא אלבומים, אין הגרלות, אין מרוץ נגד השעון שמכניס את הילדים לאטרף. אפשר לנשום.

הלוואי שסופרגול לא יחזור לעולם. העולם הרבה יותר טוב בלעדיו ואם יחזור, אז בצורה הוגנת.

***

הפסטיגל. כשהייתי קטנה אמא שלי לקחה אותי לפסטיגל. אני זוכרת שהופיעו שם זמרים אמיתיים. ירדנה ארזי, יהודה פוליקר, גידי גוב, משינה, יהודית רביץ, נורית גלרון. היום לצד מעט זמרים אפשר למצוא בו בעיקר כוכבי רשת שעושים הכל, משחקים, שרים, רוקדים ומתחזקים חשבונות אינסטגרם. רשמית הפכתי לזקנה. הכל מאוד צבעוני, זרחני, צעקני, רעשני, הכל בגדול, נגמרה התקופה בה אומן יכול היה לעלות על הבמה ופשוט לשיר שיר ילדים תמים וקצבי.

עד עכשיו אבישי התעלם מאירועי הפסטיגל. החברות שלי סיפרו לי כמה קשה להן לסבול את הצרחות באירועים האלו, החברים שלו תמיד סיפרו לו על חוויותיהם וניסו להדביק אותו באהבתם לשירים ולכוכבים המשתנים, אך הוא נשאר בשלו. אבישי אוהב מוזיקה קלאסית ולהקות מפעם כמו הביטלס, קווין, הרולינג סטונס וכך מעולם לא נתבקשתי ללכת למופע. לא ידעתי לאילו ממדים של טירוף הפך האירוע החביב והתמים הזה. לפני כמה ימים אבישי שמע שבפסטיגל משתתף נער אוטיסט שהוא אוהב, הזמר והמאייר דניאל עמית. מאותו רגע הוא התחיל להתעניין במופע וביקש ממני לרכוש כרטיסים. מאחר שחשוב לי מאוד שאבישי, שבעצמו נמצא על הרצף האוטיסטי, יקבל דוגמה להצלחה של בוגרים אוטיסטים, מיהרתי לרכוש כרטיסים. לתדהמתי גיליתי שגם חודש לפני שעלה המופע אזלו כמעט כל הכרטיסים. בקושי רב הצלחתי להשיג כרטיסים ליום ראשון בשמונה בערב (כשלמחרת יש לימודים), בשורה 27 במקום לא טוב ובמחיר מכובד.

בהתחלה התמרמרתי, אבל אבישי הראה לי סרטונים רבים ביוטיוב והתחיל להכין אותי לאירוע. שמענו יחד שירים, הכרנו את הסיפור ולאט לאט הבנתי שיש סיכוי לא רע ששנינו נהנה.

אז כן, לא תהיה כאן חזרה לשנות השמונים והתשעים, לא אצליח לזהות במופע דבר אחד מילדותי, אבל אי אפשר לזלזל בכל כך הרבה אנשים מקצועיים שבסך הכל מכניסים שמחה בלבם של כל כך הרבה ילדים. אגב, דבר אחד טוב יצא מכל הסיפור, השנה הפסטיגל בסימן מחווה לשיריו של צביקה פיק, וכהכנה למופע בכל לילה אנחנו שומעים יחד שירים יפים שאבישי לא מכיר.

מעניין מה יקרה כשאבישי יהיה גדול ולא יישארו זמרים ראויים שאפשר לעשות להם מחווה. האם יהיה פסטיגל מחווה לכוכבי רשת? האם הם ישאירו חותם כלשהו בתרבות המקומית כמו הזמרים עליהם אני גדלתי? לטובת הנכדים והנינים שלי אני מקווה שכן.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה לאנדרואיד

הורידו את האפליקציה לאייפון

עקבו אחר דף הפייסבוק של "מלאבס"

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "מלאבס"

יומנו של חנון 41 – בית ההריסות

זאת ההמלצה הקצרה ביותר שכתבתי אי פעם.
יצא יומנו של חנון 14, זהו.
כן, הסדרה עדיין חיה ובועטת וכן, הילדים עדיין עפים על הספרים.
הספר מצחיק כמו תמיד והסיבה שכתבתי דווקא על יומנו של חנון היא רק בשבילכם ההורים שתדעו כיצד לשמח את הילדים שלכם. פשוט ספרו להם שיצא ספר חדש בסדרת יומנו של חנון. בבקשה ואין בעד מה. שלום ולהתראות.