כשהייתי ילדה קטנה, אני זוכרת כיצד ישבתי מפוחדת ומבוהלת בשיעורי תורה כשהייתי צריכה לקרוא פסוקים בקול רם. כך היה גם כאשר קראתי בתנ"ך בלב ביני לבין עצמי, וכאשר עקבתי אחר המורה שהקריאה לכולנו. השם המפורש של אלוהים הפחיד אותי. המורה לא הייתה מקריאה אותו אלא קוראת במקומו "אלוהים". יום אחד ניגשתי אליה ושאלתי אותה מדוע לא מקריאים את מה שכתוב באמת ומשנים את השם למשהו אחר. המורה נחרדה מזה שהשתמשתי בשם המפורש ואמרה לי שאסור להגיד אותו כי מדובר בשם קדוש במיוחד.
אני זוכרת שאחרי שנתיים של אימה, שנתיים של ייסורים, כי לפעמים זה נפלט לי ביני לבין עצמי ובלב קראתי את מה שנכתב מבלי לשנות את השם, החלטתי לעשות ניסוי ולבדוק עד כמה חמור הפשע הזה, לומר את שם השם המפורש. יום אחד חזרתי הביתה ונכנסתי לחדרי. סגרתי את הדלת היטב והוצאתי מהתיק את ספר התנ"ך. פתחתי את הספר וקראתי בלב מספר פרקים ולא שיניתי את השם. חזרתי שוב ושוב על השם המפורש. כלום לא קרה. ליתר ביטחון חזרתי על כך עוד מספר פעמים ובכל פעם הסתכלתי על התקרה כאילו משהו אמור להתרחש שם למעלה, איזה ברק שיכה ויהרוג אותי במקום או שהתקרה תתמוטט עלי.
ירדנה ארזי. צילום אבישג שאר ישוב
לאחר שלא נהרגתי בפתאומיות מקריאת השם המפורש בלב, תפסתי אומץ. החלטתי להגיד את השם המפורש בקול רם. אחר הצהרים אמא שלי יצאה לסידורים. אבא שלי לא חזר עדיין מעבודתו. נוכחות האחיות שלי לא הטרידה אותי יותר מידי ואני אמרתי את השם המפורש ככה סתם לעצמי. בהתחלה בשקט, אחר כך קול רם יותר עד שלבסוף צעקתי אותו בזעקה גדולה.
יום למחרת, כשהתעוררתי בבוקר, הבנתי שאלוהים החזיר לי את נשמת אפי ולא נראה כי הוא נוטר לי יותר מידי. הגעתי לשיעור תנ"ך עם חיוך רחב שאיש לא טרח לברר את פשרו. ובכל פעם כשקראתי בלב את הפסוקים, השתמשתי בשם המפורש. רק אחרי כמה חודשים כאלו, כשהבנתי שיש מצב, יותר מסביר, שאלוהים עסוק בדברים אחרים ושאני לא נמצאת בראש מעייניו, או שהוא החליט לוותר לי, הדבר הפסיק להזיז לי באופן אישי וחזרתי לקרוא את התנ"ך כרגיל.
השנים עברו חלפו ובכלל לא חשבתי על הנושא יותר מידי אלא קבלתי את הדברים כמו שהם. הייתי תלמידה טובה, קבלתי ציון גבוה בבגרות בתנ"ך ולא התעסקתי יותר מידי בשמותיו של אלוהים.
השנה הבן שלי החל ללמוד בבית הספר תורה. בשיעורי מוזיקה הם עסוקים בחזרות לקראת טקס קבלת ספר תורה וההתרגשות בשיאה. לפני כמה ימים כשאבישי חזר מבית ספר שמח ועליז, הוא סיפר לי על ההכנות למסיבת ספר תורה ו.. פתאום במקום להגיד אלוהים, הוא אמר "אלוקים".
פתאום נדלקו לי כל הנורות יחד. אלוקים? מאיפה ה- ק' הזו פתאום הגיעה? האם יקום כאן דור שני של פחד משמותיו של האל?
אני יודעת שהבן שלי עסוק מאוד בשאלות קיומיות שקשורות לאלוהים ואני מנסה לא לבלבל אותו. אני גם לא מאלו שמפחדים מלימודי יהדות בבית ספר ולא מפחדת מ"הדתה". כי אני לא ממתינה שמישהו ילמד אותו מושגים ביהדות אלא מלמדת אותו בעצמי, הוא מאוד אוהב להתפלל עם הסבא הדתי שלו וללמוד ממנו ברכות, תפילות ומנהגים. בבית אני שומרת על כשרות, ובאופן כללי הבחירה תהיה בידיו, האם ברצונו להיות חילוני כמו ההורים שלו או דתי כמו הסבא והסבתא שלו.
בכתה שלי היה תלמיד אחד ויחיד עם כיפה. אני זוכרת שאהבתי אותו מאוד והוא היה הבן היחיד איתו שיחקתי. בכתה ג' הוא עזב אותנו ואז גיליתי שההורים שלו בכלל חילונים והוא בעצמו התעקש להיות דתי מגיל צעיר, חבש כיפה מרצונו החופשי וגם ביקש לעבור לבית ספר דתי מיוזמתו. אני מאמינה בבחירה חופשית אבל לא מאמינה בהפחדה.
סיפרתי לאבישי למה חלק מהאנשים אומרים אלוהים ומדוע חלקם אומרים אלוקים. מאחר והוא התעניין בנושא ושאל שאלות, השמעתי לו שתי גרסאות של השיר "רק תפילה אשא". הגרסה של ירדנה ארזי מול הגרסה של אברהם פריד ששינה את המילה "אלי" ל"קלי". היה לי חשוב לשחרר אצלו את הפחדים, שיבין מאיפה השינוי מגיע ושרק הוא יחליט באיזו דרך לבחור.
אבל שלא על הכל התגברתי. את המילה "יהוה", לא העזתי להזכיר בשיחותינו ולא נתתי אותה כדוגמה. כנראה יש דברים שגם אם נראה שהתגברנו עליהם, תמיד יישארו עמוק בלב.
רוצים להישאר מעודכנים?
הבזבזים. מאת אסף שלמה
הבזבזים / אסף שלמה, איורים, אביעד סייביץ, הוצאת עצמית
הבן שלי אבישי בן השבע וחצי, קיבל במתנה ספר מקסים של בחור בשם אסף שלמה שמוכיח מה שבגילי אני כבר אמורה לדעת, לא לשפוט דבר רק לפי צורה חיצונית. אני חייבת להיות כנה ולומר שאם לא הייתי מפנימה את המסר של "אל תשפוט על פי הקנקן אלא על פי מה שבתוכו", אולי הייתי פוסלת את הספר הזה. יש בעיצוב של הספר משהו מעט מרושל ופחות מוקפד מהמקובל בספרי הילדים, אך מאחר ואבישי אמר לי שחבר שלו מאוד אוהב את הספר, החלטנו לתת לו הזדמנות ולקרוא אותו יחד. העריכה הספרותית והלשונית נעשו בצורה מקצועית, הספר מעניין, מרתק, יש בו סיפור יפה עם מוסר השכל והבן שלי נהנה ממנו מאוד.
הספר מספר על עולמם של הבזבזים, אשר חיים במקום מושלם. עץ הגדל במרכז הכפר מצמיח מידי לילה מטבעות זהב ובבוקר כל מי שרוצה יכול לקטוף מן עץ כמה מטבעות שמתחשק לו ולבזבז אותם מבלי לחשוב יותר מידי. עולמם של הבזבזים משתנה כאשר אל הכפר מגיע ביז, בן למשפחת בזבזים ותיקה אשר יצא למסע מסביב לעולם וחזר לכפר ולאט לאט מנסה לשנות את דרך חייהם של התושבים. מה יקרה כאשר העץ יפסיק לספק את מטבעות הזהב? האם אנשי הכפר יוכלו להתמודד עם חייהם החדשים?
הבן שלי לא שופט ספרים לפי העיצוב שלהם, לכן לו, לא הייתה בעיה עם הדברים שהפריעו לי, והחוויה שלנו מהספר הייתה טובה מאוד. בעקבות הקריאה המשותפת בספר, ניתן לפתח שיחות מרתקות עם הילדים על מגוון רחב של נושאים. הספר מעלה שאלות רבות הקשורות לאורח חיינו ועד כמה אנחנו מקבלים חלק מהדברים הטובים בעולם כמובן מאליו.
# מתאים לתלמידי כתות א'-ג.
סדנת כתיבה בנוה עוז
אחרי שנים בהן אני מלווה כותבים באופן פרטי, עורכת ספרים וסופרת בעצמי, החלטתי לפתוח את סדנת הכתיבה הראשונה שלי שתעסוק בעיקר בכתיבה ספרותית אך גם תשפר את יכולות הכתיבה ברשתות החברתיות ואת יכולת השיווק העצמי. המפגש האחרון יעסוק כולו בעולם הספרות בישראל ובדרכים הנכונות והבטוחות להוציא ספר לאור. במשך שנים התבשלתי עם הרצון להעביר את הידע שלי הלאה לאחרים, אך רק כשהייתי בטוחה במיליון אחוזים שיש לי מה לתרום לכותבים בתחילת דרכם, החלטתי שהגיע הרגע הנכון. הסדנה תיפתח בתאריך 28.11 בשעה 20:00. עשרה מפגשים בימי שלישי. משך כל מפגש: שעתיים וחצי, בנוה עוז. עלות השתתפות בסדנה: 1,170 שקלים. לפרטים נוספים ניתן לפנות למייל: [email protected] או לפלאפון 050-7694346. ומה הקשר למלאבס? אז זהו, שסיפור אחד נבחר יפורסם כאן במלואו.
סטטוס לשבת
ידע שהיא תפתה אותו
אבישי: "אבל אם אלוהים יודע הכל, אז הוא בטח ידע שהנחש יפתה את חוה ושחוה תפתה את אדם. למה הוא לא עצר הכל כבר בהתחלה לפני שזה קרה?
אני:
אבישי: "אולי אני אתקשר לשאול את סבא".
אני: כן. רעיון טוב
