לפני הדרמה. מחר, יום שלישי, אנחנו הולכים לבחור את האזרח מספר 1 שלנו. היות וכך, יש לי כמה עניינים בנושא שאני חייב לשתף אתכם.
הולך לטבול במקווה ועושה ז' הקפות. "מחצית מהעם לא קוראים עיתונים ומחצית מהעם לא הולכים לבחור. יש לקוות שמדובר באותה מחצית..". לא זוכר מי אמר אבל זה מביא אותי לעניין הראשון שבא לי לחלוק אתכם. יום הבחירות לעירייה הוא יום שבתון וזאת לראשונה לאחר שנים רבות. ואני גוער מכאן בכל הפלצנים שמתהדרים בסרבנות הצבעה: הלו אזרחים, לכו להצביע!! כיוון שגם אם אתם לא מצביעים אתם משפיעים. פשוט מאוד: הנוסחאות סופרות את הקולות שלכם בכל מקרה. זאת ועוד – אנחנו מקבלים יום חופש בשכר כדי להצביע ולא בשביל לעשות מינגולים. מכעיס אותי שאנחנו יכולים לחצות הרים, אגמים, ימים וואדיות כדי להילחם למען הדמוקרטיה אבל מתקשים לחצות את הרחוב כדי ללכת להצביע. אני נרקומן של בחירות. הריאות שלי מתנפחות מגאווה על כך שאצלנו בוחרים מנהיגים בלי לשרוף צמיגים בכיכרות ובלי לתלות בובות ברחובות. אני משתכר מהחנפנות של מועמדים שמשכנעים אותי להצביע עבורם. משום כך, ביום הבחירות יש בכוונתי ללכת לעשות ז' טבילות במקווה, ללבוש בגדי חג ומועד, ללכת השכם בבוקר לקלפי, לעשות ז' הקפות מסביב לקלפי ולבסוף להטיל פתק נכון בעונג עילאי.
בדיחה 1 – ראש מובטל. בחירות דמוקרטיות מזמינות בדיחות ותובנות חכמות. הנה כמה. שני ילדים מדברים ביניהם. ראובן: "אבא שלי התמודד בבחירות הקודמות לכהונת ראש העירייה. "שמעון: "איזה יופי… ומה הוא עושה עכשיו?". ראובן :"שום דבר… הוא נבחר..!!".
בדיחה2 – למות מצחוק. לפעמים אנשים, ברור שלא בעיר שלנו, עושים מעצמם צחוק רק כדי להיות פוליטיקלי קורקט. הנה דוגמא. השבוע קראתי ראיון עיתונאי עם פוליטיקאי אחד, ברור שלא מאצלנו, שפלט דבר שטות בראש חוצות. "אני מאחל הצלחה לכל המועמדים האחרים לראשות העיר", הוא אמר למראיין. רגע, אם אתה רוצה להיות פוליטיקאי ואתה חושב שהאחרים הם אידיוטים ושאתה הכי מוכשר, הכי תותח והכי מושלם, אז מדוע אתה מאחל להם בהצלחה?!.. הרי אם הם יצליחו זה אומר שאתה כישלון מביך, לא?! אלמנטרי גבר. אלמנטרי.
שווה לדעת?!. השנה חוגגים לעיר יום הולדת 140. אחד הטורים הבאים יוקדש לנושא אבל בינתיים רציתי רק להביא לכם שני נתונים משעממים: מלאבס היא אלופת העולם במתקני טיהור מים למשפחה אבל הכי קמצנים בעולם בהתקנת צלחות לוויין.
תמונות של בחירות. שמתם לב שכל התמונות של הפוליטיקאים מתאפיינות בחיוכים מקיר לקיר?! בפה מלא שיניים צחורות וברוחב של בננה?! כלומר, הם יצורים מושלמים. בלי משכנתאות ובלי צרות. בלי סתימות ובלי גשרים. בלי קמטים ובלי שחורים. בקיצור, הם מעולם חייזרי. מה שמלמד שהתמונות אינן אמיתיות. כלומר, הפנים אמיתיות אבל הפרצוף לא. הקיצר, התמונה של הבן אדם היא סתם פלקאט שיוצא מחדר העריכה של הסטודיו לצילום וממש אין בו. ושמתם ליבכם שמגוון הפוזות והלבוש של המועמדים נע על הרצף שבין חליפות פייר קארדן מהודרות לסתם חולצות קז'ואל?! האם תמונות משפיעות עליכם?!. אני חושב שכן. ולמה בדיוק אני מתכוון?! אני לא לוקח סיכונים עכשיו ואספר לכם הכל לאחר היוודע התוצאות.
נציב הדורות הבאים במועצת העיר. במערכת הפוליטית הקונבנציונאלית ישנה חנפנות בלתי מובנת כלפי "צעירים". הכל משתבחים, עד כדי רפיסות, בשילוב צעירים בפוליטיקה. רגע, למה מה קרה: בינה ושכל יש רק לצעירים?!. והלא הצעירים לא ידעו קדימה אפילו עשירית ממה שהזקנים עשו אחורה. וסליחה, העולם לא שייך לצעירים. הוא שייך לכולנו. ואף על פי כן דומני שטוב היה לו מועמדים לראשות העיר היו משלבים ברשימתם לפחות "ילד" אחד שיהיה בבחינת "נציב הדורות הבאים". אני די מתלבט: מה כבר יודע נער בן שמונה עשרה כדי להפקיד בידיו מינהל או אגף עירוני? למעשה כלום ולכן יש לי הצעת ביניים. הנער יוצב בסוף רשימת המועמדים אולם ייקח חלק בכל ישיבות מועצת העיר וזאת כ"נציב הדורות הבאים". מעמדו יהיה מעמד של משקיף. אם ירצה הוא יוכל לשאת נאומים במליאת מועצת העיר בהקשר של מחשבות על הדורות הבאים אולם לא יוכל להצביע בענייני השעה. אחרי הכל "צעירות" היא ענין יחסי ודבר חולף. בקיצור, צריך איזה נער משקיף שיוודא שכאשר אנחנו הגדולים נחליט לעשות מלחמות זה יהיה רק כדי שהדורות הבאים יחיו בשלום.
המדען הראשי. כיום, לכל משרד ממשלתי וגוף ציבורי יש מדען ראשי. אחד שמסייע לנבחרים לארגן את החיים על בסיס גישה רציונאלית ומבוססת עובדות, נתונים, תחזיות וצפי לגבי המחר. רק ברשויות המקומיות אין פונקציה כזאת. צריך דחוף.
תזכורת. לפתח תקוה אין מכללת אקדמית ראויה לעיר בת 140. זה מבאס כי לאור יהודה ולאשקלון, למשל, יש.
חג בחירות שמח לכם.
