בס"ד
הרשתות החברתיות מעודדות שימוש בפרופילים בעלי זהות ממשית על פני פתיחת משתמשים פיקטיביים, זאת על מנת למנוע מקרים של הטרדה ופגיעה דרך הרשת כמובן, אולם גם על מנת לאפשר יצירה של קשרים חברתיים.
אין בי צל של ספק כי לרובנו ככולנו יצא ליצור קשרים דרך האינטרנט, בין אם הכרנו אדם חדש לגמרי מעיר או מדינה אחרת, ובין אם עיקר הקשר שלנו עם חבר מבית הספר נעשה דרך הרשת. לעיתים קרובות הקשרים הללו מצטיירים בעינינו, המתכתבים האדוקים, כקשרים החזקים ביותר שאי פעם יצרנו. אנחנו מרגישים כי האדם שמולנו, או יותר נכון – האדם שמאחורי המקלדת, מבין בדיוק מה אנחנו חושבים, אפשר לשתף אותו בהכל, אפשר לשאול אותו מה שרוצים, אפשר לצחוק איתו ולדבר איתו על סרטים. הוא הרי החבר הכי טוב שלנו וממוצע ההודעות שלנו עומד על כמה מאות טובות ליום.
אולם האם האישיות שאנו מציגים אחד לשני באותן "שיחות נפש" היא באמת ובתמים האישיות שלנו, כפי שאומר הפרופיל? האם אישיות "מזויפת" היא הגורם לאותה חברות מוצלחת?
מחקרים הוכיחו כי קיים קשר מזערי בין האישיות שלנו לבין האישיות שאנו מציגים באינטרנט, אם בכלל קיים קשר. הוכח כי "האישיות האינטרנטית" היא הרבה יותר מרגשת, מעניינית, כיפית ומעוררת השראה, ובאותה מידה היא הרבה יותר דעתנית, מוקצנת והרבה פחות מנומסת.
אחת הסיבות העיקריות לכך היא שיש לנו הרבה יותר זמן להרהר ולהחליט איך אנחנו רוצים להציג את עצמנו בהשוואה לשיחה פנים מול פנים. באינטרנט נוכל לבחור בדיוק מה נרצה לכתוב, וגם אם נשנה קצת את המידע, האם קרה דבר נורא?
התשובה הפשוטה היא "כן!". נחזור לחברות האינטרנטית שתיארתי קודם לכן ולמתכתבים האמיתיים לגמרי, האם הם עדיין אמיתיים בזמן שהאישיות שלהם דווקא נחבאת אל הכלים ואת מקומה תופסת אישיות מלאת ביטחון וזוהרת? התשובה הפשוטה היא "לא!". מה שאומר שגם החברות היא לא אמיתית, שיחות הנפש לא עוסקות באותן נפשות. אולי זה בסדר ואולי זה לא, אבל תזכרו שבאינטרנט אנחנו דמויות אחרות.
