כאשר שמעתי שהשומרונים מקריבים השנה קורבן פסח מאוחר, ידעתי שאני אהיה שם

גם בשביל הרפתקן כמוני הנסיעה הזו להר גריזים הייתה מעין חצי התאבדות

פורסם בתאריך: 2.5.18 19:11

על רקע המכולת בהר גריזים

על רקע המכולת בהר גריזים

מתאבד סידרתי אנוכי. כידוע לכם יש לי נטיות התאבדות מפורסמות וסדרתיות. זה קורה לי בדרך כלל בפייסבוק. אני מעלה פוסט מרתיח בפייס, יענו נגד הזרם והמיינסטרים, ומעלה עלי שמים וארץ זועמים. דעתם של הטוקבקיסטים, ובדרך כלל הטוקבקיסטיות, נטרפת עלי והם מוציאים אותי להורג באמצעות סקילה פומבית בכיכר הרשת החברתית. אבל כידוע – איני מתרגש.
שיטת התאבדות משונה. אבל השבוע הלכתי להתאבד ממש. יעני פיסית. אללה יסתור ורחמנא ליצלן. באיזו שיטת התאבדות? נסעתי להר גריזים. כלומר, הלכתי לראות במו עיני את טקס זבח הפסח של הקהילה השומרונית. וואיי, וואיי. בקיצור, נסעתי לשכם אשר ברשות הפלסטינאית. כלומר, לצנטרום של הצנטרום של הרעד והחרדה. אמה מה: בורא העולם והכהן השומרוני הגדול עובדיה בן יוסף הכהן, יחד עם כוחות הצבא והמשטרה הפלסטינאית היו עימי ועל כן חזרתי בשלום כדי לספר לכם את הסיפור.
מהיכן התחיל הכל?. אני מודה: הרפקתן אנוכי. אוהב לחקור ולדעת ולבחון מה שיש מסביבי. חברים שעולמם צר מזהירים אותי כל פעם מחדש: אל תלך. אל תיסע. ואני בשלי. אז במהלך הפסח האחרון הגעתי לגן הלאומי "סבסטיה" אשר בשכם, בירת השומרון. הגן נפתח רק פעם בשנה למבקרים יהודים. בסבסטיה נשאתי עיני להר גריזים ולהר עיבל ונפעמתי. הר הברכה והר הקללה של משה רבנו?!. ידעתי שאגיע לשם בקרוב. איך? בדרך של משוגעים.
הגעתי ליציאת מצרים. המקומיים של סבסטיה אמרו שאפשר להגיע להר גריזים דרך הקהילה השומרונית שמתגוררת בהר. נדלקתי. רצה הגורל ונודע לי שהשומרונים אשר על הר גריזים מקריבים השנה קורבן פסח מאוחר. בגלל השנה המעוברת. ליבי החל לפעום בקצב תופי טם טם. הייתי בטוח שאת טקס הקורבן השומרוני אני לא מפספס. אמרו לי שהטקס מזכיר את טקס הקרבת קורבן הפסח המקורי של בני ישראל במדבר. יעני, הקרבת קורבן כהלכתו. ידעתי שאהיה שם על ההר גם אם אצטרך לקרוע שערי ים של מחסומים.
רעדתי בנסיעה. אז ביום ראשון השבוע עשיתי את הדרך להר גריזים. נסעתי לבדי ברכבי כשאני עובר דרך כפרים שקוראים עליהם רק בעיתון. חווארה, ביתה, מרג'ה, סלפית וכאלו. מצידי רכבים שעליהם רק מספרים ירוקים/אפורים. יעני פלסטינאים. אמרתי "שמע ישראל" כמעט אלפיים פעם. היו רגעים שהתחרטתי על הטיפשות אבל כבר לא הייתה דרך מילוט חזרה, יען כי נתקעתי בפקק בואכה חווארה כשמימיני ומשמאלי אין מספר צהוב אחד. עצמתי עיניים וביקשתי מהבורא שיוביל את הרכב לבדו. באשר יוביל. התעוררתי רק כאשר הגענו לחטמ"ר שומרון, אשר ליד בה"ד 3. שם המתין לנו שאטל להר גריזים ולשכונת השומרונית המיוחדת.

זבח פסח בהר גריזים

זבח פסח בהר גריזים

קורבן פסח שומרוני. בפסגת ההר, במתחם זבח הפסח, מתקבצת הקהילה השומרונית. כולם עטופים לבן צחור בוהק כשלג. מן קדושה כזאת. הקהילה אינה מאפשרת ל"גוים" להיכנס למתחם הזבח. אבל אני נכנסתי. כשמונה תנורי ענק בוערים במתחם. ליד כל אחד ערימה ענקית של עצי זית להסקה מתמדת. הלהבות מגיעות לשמים. בצד ערימות של בוץ שאמורות לכסות את הלהבות כאשר הכבשים ניצלים בתנורים.
הכהן הגדול. בחוצפתי ניגשתי לכהן הגדול עובדיה בן יוסף. אבל הוא היה אדיב וקורן פנים אלי. בעצם לכולם. יש רק כהן גדול אחד. הכהן עובדיה סיפר לי מעט על המהות של החג ועל קורבן הפסח. במהלך השיחה הוא נותן ראיונות לערוצי הטלוויזיה של ירדן, דובאי, פלסטין ואחרים. הם יראים מפניו והכל מנשקים את ידו.
עם השוחטים. עמדתי קרוב אצל השוחטים. קיבלתי חלחלה. ביד כל אחד להב שנראית כמו מאצ'טה. אין עיזים לקורבן. רק כבשים. חלק מהדם נאסף לתוך כלים. אמרו לי שהם חייבים למרוח זאת על משקוף הבתים. רבים מהם שמו טיפות של דם על המצח. שהאל יפסח עליהם. כשנגמר הכל יוצאות הבנות בשירה ובמחול. כנראה זכר לשירת מרים אחות משה. לאחר תפילת הכוהנים המרגשת מנשקים השומרונים זה את זה וזו את זו ומאחלים "חג שמח" בעברית צחה. עכשיו הם מתחילים את שבעת ימי הפסח.

הירשמו עכשיו לקבלת עדכונים על הנושאים שמעניינים אתכם

מתי אוכלים?. לאחר תהליך מריטת עור הכבש מביאים לנו כיבוד: מרור. זה היה משהו בלתי מוכר לי. סוג של פיתה שבתוכה עלים ירוקים של אני לא יודע מה. אכלתי אחד. עבר בשלום. את הבשר הם אוכלים בלו"ז קפדני. יעני, ב־21:20 הכבשים נכנסים לתנורים. ב־23:50 הם מוצאים מהתנורים והחאפלה מתחילה. רק השומרונים אוכלים. ב־02:00 חוזרים לתנורים ומשליכים את כל הנותר לאש הבוערת. כמצוות הפסוק שאינו מתיר השארת חלקי קורבן עד הבוקר. "וגם כדי שלא יבואו בעלי חיים לאכול מזבח הפסח….", מסביר לי אחד הכוהנים. מחולון דווקא.
חוזר הביתה. אני חוזר הביתה מאוחר. די נפעם ודי מתרגש. בדרך היה יהודי שכעס עלי. "למה אתה הולך לראות עבודה זרה?", הוא זעם. לא עניתי לו. הוא בטח מבין בזה יותר ממני.
המסקנות שלי?. וואללה, יש לי הרבה תובנות אבל היריעה קצרה. מצד שני, אני בטוח שאלך לראות את ההצגה המרשימה הזאת שוב ושוב. אחרי הכל זה באמת נראה כמו קורבן פסח של יציאת מצרים אמיתית.
חג שמח לקהילה.

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"מלאבס - פתח תקוה"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר