כמעט מלחמת העולם השלישית?!. כזכור, בדברי ימי האקסטרים של המעברה, שמור לטיולי תור אללה בע"מ מקום של כבוד, אבל בזכות נאום היסטורי / הירואי אחד שלו, על מדרגות אוטובוס הטיולים שלו וכמעט אל מול פני האומה כולה, רשום הטייקון באותיות קידוש לבנה גם בספרי ההיסטוריה של האומה. ובאיזה נאום אדיר עסקינן? הנאום ההוא קשור להיעלמותו המסתורית של חכם פתאללה, טייקון האלומיניום והנחושת האדיש של מעברתנו. ההיעלמות המשונה הזאת הכניסה את העם והארץ לסחרור בלתי צפוי עד כי כפסע היה בין מלחמה מקומית זמנית לבין מלחמת עולם גלובאלית.
קונים אורז חמישה גמלים. כזכור, טיולי האקסטרים של תור אללה כללו, בצד טיולים קונבנציונאליים, כמו טיול הזוי לחיפוש אחר הפסל של אשת לוט באזורי סדום ועמורה אשר ליד ים המלח, גם מסלולים שונים ומשונים, חלקם לאזורי קרבות חמים כשעשן הזחל"מים עדיין בסביבה. למשל: ליריחו. לרמאללה, לעזה. לרפיח. לחאן יונס. לביר גפגפה, לטיולים באזורי קרבות אפופי עשן אלו הייתה מטרה אחת: לקנות מהשוק המקומי אורז מסוג "חמישה גמלים" במחירי ריצפה. יעני בגרושים.
נוסעים לשוק הערבי בירושלים. והימים ימי חול המועד סוכות המה. תשכ"ח. מעט לאחר מלחמת ששת הימים. ריח העשן עוד עולה מגבעת התחמושת והילת הגבורה של לוחמי מוטה גור עדיין באוויר. יום אחד מודיע תור אללה לחסידיו ולחסידותיו על טיול המשלב רוח וחומר. יעני, טיול לכותל לברכת כהנים ואחר כך סיור שופינג בשוק הערבי של הרובע המוסלמי. כצפוי, היו כ־50 נרשמים ונרשמות שמחים ועליזים, חדורי רוח קדושה ועמוסים סלי שופינג. איש כמובן לא צפה את הדרמה של היום ההוא.
חכם פתאללה מצטרף. לסיור בעיר הקודש הצטרף גם חכם פתאללה נחושת – אלומיניום. כזכור, חכם פתאללה נודע בסחר מכר שעשה בנחושת ואלומיניום. יענו היה אוסף פחים, מחבתות, אלומיניום וסלילי נחושת ומוכרם לסוחרים מסתוריים. ועוד להזכירכם כי החכם היה אדיש פחד מוות ובאדישותו יכול היה לעצור לחצי יום את כל התנועה ברחוב כדי לתקן פנצ'ר בעגלה שלו.
חכם פתאללה נעלם בשוק. במשך מחצית היום התפללו חסידי תור אללה בכותל ובחצות היום התפזרו לקניות בשוק. וכמובן, חכם פתאללה הלך לסמטאות עלומות כדי לחפש נחושת ואלומיניום. לקראת בין הערביים שבו כולם לאוטובוס אולם לפתאללה לא היה זכר. כאילו בלעה אותו האדמה. זוגות זוגות יצאו הזכרים לאזור השוק, קראו בשמו בקולי קולות אולם מענה לא קיבלו. בצר לתור אללה הוא פנה לכוחות הביטחון וביקש סיוע יבשתי וסיוע של מסוקי קרב, פצצות תאורה וזרחנים. כוחות הסיוע נכנסו לכוננות אטרף והחלו במסע חיפושים לאתר את ההולך לאיבוד. הסריקה נעשתה בית בית ואין פתאללה, הגזרה התחילה להתחמם. צעקות המחפשים הרעידו את האזור עד כי כוחות האו"ם הגיעו מבסיסם בארמון הנציב כדי לבדוק מה השתבש וכדי למנוע התלקחות בין גושית מיותרת.
הנאום ההיסטורי. כך חלפו השעות ופתאללה יוק. לקראת עשר בערב החלו בנות הטיול לייבב על מר גורלו של החכם, ודרשו מתור אללה לפתוח במבצע צבאי לאיתור ו/או לשחרור החכם האובד. ואז, בדקה של חשיבות היסטורית, לקח תור אללה את המיקרופון, עמד על מדרגות האוטובוס ונשא נאום לאומה ולאמהות. כאילו היה אלעזר בן יאיר בנאום האחרון שלו על פסגת מצדה. וכה נאם תור אללה (בתמצית) תוך שהוא מפגין זקיפות וטופח על החזה: "השמים עדי אם אשוב לביתי כשחכם פתאללה אינו בידי. האזינו השמים ואדברה: אלך סמטה סמטה, בודקה בודקה, באסטה באסטה עד כי אדע גורלו של החכם. תגדע ידי אם לא אשיבנו בריא ושלם … אתם חיזרו לבתיכם ואני אשאר בשוק לחפשו עד יעלה השחר..". הנאום היה חזק ומרטיט. אשת החכם פתאללה התרגשה ואף דמעה למילות הנאום המשובח.
חוזרים הביתה לדרמה הגדולה. תור אללה נשאר בגפו בשער יפו והאוטובוס כולו, עצוב ודומע, שב לשכונה. עם הגעת הנוסעים העצובים הביתה, לקראת חצות הלילה, אצו רצו כולם לביתו של החכם פתאללה. ושם מה ראו?! על הספה, בתוך הסוכה, ישן לו בשלוות צבים החכם פתאללה כשעל פניו חיוך ציני.
הוא נסע באוטובוס. כאשר הסתיימו בכיות הריגוש על גילוי חכם פתאללה בחיים ביקשו להבין מה קרה. התברר כי החכם נכנס לאיזו סמטה, קנה קילו אלומיניום בזול, אבל שכח את דרכו חזרה. חיפש וחיפש אולם את האוטובוס של תור אללה הוא לא מצא. בצר לו וכאשר הגיע הערב הוא עלה על סוס ועגלה, הגיע לתחנה המרכזית ומשם נסע לביתו ונפל רדום בסוכתו. כמובן שלא שמע ולא ידע מילה על הדרמה שהתחוללה. הרי אמרנו כבר שהיה אדיש רצח.
ותור אללה מה?. לקראת הבוקר מצאה המשטרה את תור אללה כשהוא עדיין מחפש בסימטאות. הם סיפרו לו על גילוי האבידה והשיבוהו לביתו עייף אבל עצבני כאסח. מספרים שלימים הוא כיסח את חכם פתאללה מכות נמרצות. והטיולים מה איתם?! פסקו ואינם.
חג סוכות שמח לכל העם.
