בשבוע שעבר, כשהגעתי לקחת את אבישי מבית הספר (כיתה ג'), הוא יצא עם עוד שלושה חברים נסער מאוד. ארבעתם רצו אלי במבט מודאג, "אמא, אל תשאלי מה הם סיפרו לי עכשיו! ראש העיר שנבחר, רוצה לסגור את כל החנויות בעיר".
ילד נוסף חיזק את דבריו, "ולא יהיו יותר חנויות בעיר! אמא שלי אמרה לי את זה".
"ואיפה נקנה סופרגול? נצטרך לנסוע לתל אביב?"
מובן שהרגעתי אותם והבטחתי להם שאף אחד לא יסגור את החנויות בעיר, אבל העיניים המבוהלות של הבן שלי הזכירו לי אירוע אחר, כמה ימים קודם, כשישבתי בבית קפה וניהלתי שיחה עם אחת הנשים במקום ובסיום השיחה אבישי שאל אותי למה האישה הזו כעסה עלי. אמרתי לו שהיא לא כעסה עלי אלא רק ניסתה להסביר לי למה היא חושבת שאני צריכה להצביע למועמד שבו היא תומכת בבחירות העירוניות. הוא עדיין נראה מודאג, "אז למה היא צעקה עליך?". הסברתי לו שלפעמים יש נושאים כל כך חשובים שכשאנשים מדברים עליהם הם אפילו לא שמים לב שהם מרימים את הקול ואפילו צועקים.
למען האמת אותי לא מעניינות הבעיות הגדולות בעיר. את הבעיות הגדולות אני משאירה לאחרים. אני מתעניינת בבעיות היומיומיות: לדוגמה, בגג בית הספר של הבן שלי, כבר שלוש שנים יש בעיית ניקוז, ברגע שיורד גשם, הוא הופך לבריכה. המים נשארים שם, מה שמזמין יתושים. הורים רבים מתלוננים שהילדים שלהם חוזרים מלאי עקיצות מבית הספר.
אותי מעניין מתי ישפצו שיפוץ מקיף את בית הספר של הבן שלי. זו לא חוכמה להתגאות בתמונות מבתי הספר החדשים בעיר. מה עם בתי הספר הישנים בשכונות הוותיקות?
מים על גג בית הספר
אותי מעניין מעבר החציה מול הבית שלי. לפני כשנתיים נדרסה שם אישה למוות, לפני שבוע נדרס שם ילד בן 11 שרכב על אופניים. האזור חשוך, עץ גדול מסתיר את הילדים הקטנים שחוצים את הכביש, מעבר החציה לא בולט, אין פיקוח מספיק על החניה באזור, מאחר שיש מרכז מסחרי בסמוך, אנשים מרשים לעצמם לחנות על מעבר החציה או באדום לבן בצורה מסכנת חיים, לחנות חניה כפולה ולחסום נתיב, לחנות על איי תנועה, לעשות פרסה למרות התמרור שאוסר עליהם.
הייתה לי הרגשה שהפעם הבעיות היומיומיות נדחקו ובמקומן התחיל מסע הכפשות ושימוש בסיסמאות. מערכת בחירות האחרונה הייתה דוחה ביותר. מעולם לא חשתי בחילה כל כך עמוקה באף מערכת בחירות קודמת מאז שאני זוכרת את עצמי. זה התחיל בהודעה שקיבלתי עם תמונה של דגים מתים. מישהו הפיץ שמועה שהאגם בעיר מזוהם, שכל הדגים והחיות בו מתו ושאסור להתקרב לשם אם לא רוצים להידבק במחלות ובאופן כללי שהפארק מטונף. בהודעה הייתה האשמה כלפי ראש העיר הקודם שפתח מוקדם מידי את האגם כדי לקבל עוד קולות בבחירות, וזו התוצאה. באותו יום במקרה הייתי באגם עם הבן שלי, ולא הבחנתי במשהו חריג. הדגים שחו, הפרפרים עופפו, האזור היה נקי ללא רבב.
זה המשיך בהודעות עם רמזים בוטים על נטיותיו המיניות של מתמודד אחר, הבטחה לחשיפה דרמטית על האשמות בפלילים. וכמובן, הנושא האהוב מכל על המתמודדים: פחד מחרדים. איך אפשר לנצח בלי להפחיד? בכל פעם צצה שמועה על מועמד אחר שמכר את נשמתו לחרדים ואם נבחר בו, העיר תהפוך למאה שערים. שיחות טלפון, הודעות כתובות והודעות מוקלטות. אם זר היה מקשיב להודעות הוא היה יכול להיות בטוח שברגע זה ממש פלוגות של חרדים עולות על בניין העיירה ומבצעות הפיכה אלימה נגד נבחרי הציבור.
אני בדרך כלל לא מדברת על הדעות הפוליטיות שלי, לא משתפת אנשים בבחירות שלי ומה דעתי בנושאים הכי נפיצים במדינה. הבנתי שוויכוחים פוליטיים לא עושים לי טוב ומאז אני רק מקשיבה לאחרים, אבל לא תיארתי לעצמי שאותה טינה שאנשים מפגינים זה כלפי זה ברמה הארצית (שכמובן גם היא מאוד בעייתית), משמשת אותם גם בבחירות לראשות העיר.
חשבתי בתמימותי שבחירות לראשות העיר יהיו קלילות יותר, ועשיתי טעות של מתחילים. סיפרתי לאנשים למי יש בכוונתי להצביע. כמות האלימות המילולית שספגתי זעזעה אותי, נאצות, קללות, הודעות אגרסיביות מאנשים שעד לפני דקה חשבתי שהם הגיוניים, תרבותיים ובאופן כללי אנשים נורמטיביים. ואז הבנתי שדווקא את הבחירות האלו אנשים לוקחים יותר ללב. אלו הבחירות שישפיעו עלינו ישירות.
אני מסתובבת ברחוב, כעת כשכבר ידוע מי ניצח בבחירות ורואה מידי פעם אנשים חמוצי פנים. "בואי נראה מה הוא יעשה אדון ראש העיר שמכר אותנו לחרדים", "עכשיו נראה אם יהיה כאן ניקיון כמו שצריך!", "אני רוצה לראות שהוא באמת ידאג למרכז העיר ולא רק לשכונות החזקות".
ואז הבנתי מה הדבר הראשון שראש העיר החדש צריך לעשות, חוץ מלדאוג שכל השלטים והטינופת שהשאירו ברחובות פעילי המפלגות ייעלמו. הוא צריך לחשוב כיצד לגרום לתושבים להפסיק לשנוא או לפחד זה מזה. להסביר לחילונים שאין לו שום כוונה לסגור את פתח תקוה בשבת ולהפוך אותה לבני ברק, להסביר לחרדים שהוא ימשיך לדאוג גם לאינטרסים שלהם כי מה לעשות, פתח תקוה היא עיר מעורבת וגם הם גרים כאן, אפשר לחיות יחד בלי להקיז זה את דמו של זה, הוא צריך להיות ראש העיר גם של אלו שלא בחרו בו, להתעלם מהריבים והמחלוקות שהפרידו בינו לשאר נציגי הסיעות ולמצוא דרך לעבוד בשיתוף פעולה. לדאוג לשכונות החלשות בעיר, לנסות להחזיר למרכז העיר מעט מהגאווה שהייתה לו בעבר לפני שהיה לכל כך אפרורי ודוחה.
למחרת הבחירות ליוויתי את הבן שלי לבית הספר. הוא הסתכל על הרחוב, הביט ימינה ושמאלה בחן היטב את מה שנשקף מולו ואז שאל אותי בתמימות של ילד, "רגע, אז יש ראש עיר חדש, אבל אני לא רואה בכלל שום שינוי". שכן שלנו שירד אתנו במעלית וצעד מאחורינו היה מאד משועשע, "לא יהיה שום שינוי מותק. כולם אותו דבר. דואגים רק לעצמם". אמר ומיהר לדרכו.
אני לא חושבת ככה. אני באמת מאמינה שכל ראש עיר שקיבל את התפקיד, בא במטרה לעבוד. אז קדימה ראש העיר, רוב התושבים בחרו בך, קבלת את התפקיד, עכשיו חובת ההוכחה היא עליך. הלוואי שהייתי יכולה להבטיח לך מאה ימי חסד, זה לא יקרה. אנחנו צריכים ראש עיר פעיל ומתפקד מהרגע הראשון, בהצלחה!
איריס אליה כהן
מדרום תיפתח הכתיבה
סדנאות כתיבה בהנחיית הסופרת והמשוררת כלת פרס ראש הממשלה ליצירה לשנת 2015, איריס אליה כהן ('מכתוב', 'דושינקא, נשמה', 'גלבי', 'גבר, אישה,ציפור', 'שחרחורת','פלא')
כמה פעמים רציתם להתחיל לכתוב ולא ידעתם איך להתחיל?
כמה פעמים רציתם לכתוב אבל לחץ החיים לא אפשר לכם לשבת כמה ימים ברוגע ולהוציא מעצמכם את היצירתיות?
אז קבלו הזדמנות נפלאה, לסדנת כתיבה מיוחדת במינה. סדנאות כתיבה חווייתיות במצפה רמון. שני לילות, שלושה ימים של רוגע, שלווה וכתיבה.
בתכנית: 5 שיעורי כתיבה בנושאים ייחודיים, טיול השראה במכתש, טיול לזריחה, תצפית מודרכת בכוכבים, (אם מזג האוויר יאפשר) מסיבת תה והכרות עם צמחי תבלין מקומיים ומפגש בלתי אמצעי עם יצירות מדבריות.
הסדנה מבקשת להעניק חוויה ייחודית, מרחיבת לב ודעת, היא מבקשת לשבור או לפחות לסדוק מחסומי כתיבה, לתת השראה ורעיונות לכתיבה, להרחיב את מנעד כלי הכתיבה, לתת ולקבל משוב על כתיבתכם.
* שני לילות/ שלושה ימים בתחילת שבוע: 23-25 בדצמבר 2018 (ימים א'-ג')
* שני לילות/ שלושה ימים בסוף שבוע: 20-22 בדצמבר 2018 (ימים ה'-שבת)
לפרטים והרשמה כתבו לאיריס למייל [email protected]
סטטוס לשבת: "מה, לא שולטים על העיר"
אבישי: "כשאהיה גדול אני רוצה להיות ראש העיר".
אני: אתה יודע, זו עבודה מאוד קשה, צריך להקשיב לכל התלונות של התושבים ולפתור להם את הבעיות.
אבישי: "מה??? לא שולטים על העיר ועושים כל מה שמתחשק?"
אני: לא.
אבישי: "טוב, אז לא משנה. שגרינברג יישאר".
ליצירת קשר כנסו לאתר של מאירה: http://meirabarnea.co.il/
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
