לפני מספר ימים התראיינתי לכתבה במוסף "גלריה" של עיתון "הארץ", כתבה שעסקה בסרט החדש שיצא השבוע לקולנוע – "ראלף שובר את האינטרנט". בסרט ישנו קטע שבו מופיעות כל הנסיכות של דיסני יחד (כפי שאפשר לראות בטריילר). ישנו איזה גיחוך על תפקיד הנסיכות המסורתי בסרטים, כשבסוף הסרט התדמית שלהן הולכת ונשברת, מנסיכות שבריריות התלויות בנסיך, הן הופכות למובילות וחזקות יותר. הכתבת ניסתה להבין האם העובדה שב"דיסני" מודעים לכך שהנסיכות שלהם כבר לא מתאימות לדור החדש של הנשים העצמאיות והחזקות ואפילו צוחקים על הסטראוטיפיות שלהן, תגרום לירידה במכירות של כל התעשייה שנוצרה סביב אותן נסיכות.
אני מאוד אוהבת את סרטי דיסני, גדלתי על הסרטים האלו, הסרט הראשון שאני זוכרת שצפיתי בו בקולנוע היה "סינדרלה", עם אמא שלי. אני זוכרת שהייתי צופה לפעמים שלוש פעמים ביום ב'יפהפיה הנרדמת', ואפילו כשהתבגרתי, צפיתי לבד באחד הסרטים מאחר שאף חברה לא רצתה ללכת איתי לסרט מצויר בגיל 14. יש לי אוסף ברביות של כל הנסיכות ועוד אוסף בובות מרשים של דמויות דיסני, בעיקר של הדמויות הרעות. אני מניחה שזו גם הסיבה שהכתבת רצתה לשוחח איתי, ואכן ניהלנו שיחה ארוכה על הנושא אבל אז נשאלתי את שאלת השאלות: האם את מגדירה את עצמך כפמיניסטית?
אם פמיניסטית היא מישהי ששורפת חזיות ברחוב, אז לא, אני לא פמיניסטית, אני מאוד זקוקה לחזיות שלי, אבל אם פמיניסטית היא אחת שמאמינה בשוויון בין נשים וגברים, אחת שיודעת שמגיעות לנו את אותן זכויות, אחת שברור לה שלגבר אין עליונות על האישה בשום תחום בחיים, אז אני פמיניסטית ואני לא חושבת שהיום יש מישהי שיכולה להרשות לעצמה לא להיות פמיניסטית בעיקר בגלל העובדה העצובה שלפחות מחצית הנשים בכדור הארץ ממשיכות לחיות תחת משטר דיכוי גברי, חוות אונס, אלימות וניצול תמידי.
"אז איך את יכולה לאהוב את הנסיכות של דיסני ולהגן על הדימוי שלהן כפמיניסטית? הרי הנסיכות של דיסני הן התגלמות העולם הישן של נשים הזקוקות לעזרה, והגברים הם אלו שתמיד מצילים אותן. האושר שלהן תלוי בנסיך".
השאלה הזו בלבלה אותי. זו פעם ראשונה ששוחחתי על הנושא. קשה מאוד לקחת אגדות שנכתבו לפני שנים רבות ולשפוט אותן בכלים של הדור הנוכחי. דור שלם של ילדים וילדות גדל על סיפורי האחים גרים וסיפורי האגדות של הנס כריסטיאן אנדרסן. להפיל כעת הכל על סרטי דיסני נראה לי עוול.
אני חושבת שטוב עשתה חברת דיסני שהכניסה לסרטים החדשים שלה פן חדש ועוצמתי לנסיכות. אני בטוחה שבסרטים הבאים לא תככב שוב עוד נסיכה יפה שממתינה להצלה, אנו רואים התפתחות חשובה בתחום במיוחד עם הגעתה של "מואנה" לעולם הנסיכות של דיסני, נערה, לא רזה כמו ברבי, שיוצאת להגן על השבט שלה, לא מתאהבת באף גבר ומצילה את המצב בעצמה, ובטח אפשר לראות זאת בסרט החדש 'ראלף שובר את האינטרנט'.
בחג פורים בשנה שעברה, הגעתי לבית ספר בו לומד הבן שלי כדי לצלם אותו מחופש עם כל החברים. להפתעתי לא הייתה אף נסיכה בכיתה. גם בכיתות א' המצב היה דומה. הבנות התחפשו ללוחמות, לשלדים, לגיבורות. בעוד בגני הילדים אלזה ואנה המשיכו לשלוט. אם בעבר הנסיכות שלטו גם בכיתות הנמוכות בבית ספר יסודי, לנגד עינינו מתחולל מהפך. אם בגיל הגן הבנות עדיין מרוצות מתפקיד הנסיכות, עם המעבר לבית ספר היסודי, הן נוטשות אותן.
שמתי לב שנשים בנות גילי (ארבעים) שעדיין נהנות לצפות בסרטי דיסני נקשרות יותר דווקא לדמויות הרעות. לאחרונה קניתי בובה של מלכת הלבבות מאליס בארץ הפלאות, ומוצרים שמופיעים עליהם דיוקנן של הנשים הכי איומות בסרטי דיסני: המכשפות של כל הזמנים. דווקא הנשים האלו מייצגות נשים חזקות, שלא זקוקות לעזרה מאף אחד, הן עושות מה שבא להן ומוכנות לעשות כמעט כל דבר כדי להצליח במזימות שלהן. ואולי כעונש, הן לרוב בודדות. כנראה מישהו שם לב למגמה הזו וכעת ישנן כל מיני דרכים להציג את הצד שלהן ולהראות שהן לא כל כך רעות כפי שחשבנו (למשל הסרט "מליפיסנט" והסדרה "עד עצם היום הזה").
בעקבות הריאיון צפיתי עם הבן שלי ובנות הדודות שלו במרתון סרטי דיסני: שלגיה, סינדרלה, בת הים הקטנה והיפהפייה הנרדמת. אני חייבת לציין שאכן היה משהו מטריד במחשבה שדור חדש של ילדות גדלות עם התחושה שהנסיכות של דיסני מייצגות נשים אמיתיות ושהנסיכים מתאהבים בהן בעיקר בזכות יופיין ולא בזכות אופיין או חוכמתן אבל כאן נכנס תפקידנו כהורים, עלינו החובה להציג לילדים דמויות נשים אחרות, לדבר על זה, לשאול שאלות. בגילאים הצעירים מאד חשוב לצפות עם הילדים בסרטים ולהסביר, להביא לכך שיבינו שמדובר בפנטזיה.
מצד שני, הילדים היום הם לא מה שאנחנו היינו פעם…
האחיינית שלי למשל כבר הודיעה לי שמראש היא לא הייתה מכניסה את המכשפה הרעה אליה הביתה ולא הייתה אוכלת מהתפוח והייתה יודעת להיזהר ולהגן על עצמה. אחיינית נוספת אמרה לי שסינדרלה יפה אבל אלזה יותר מגניבה כי היא יודעת לייצר קרח עם הידיים וככה יכולה להגן על עצמה וגם לעזור לאחרים.
בכל מקרה, אני לא חושבת שב"דיסני" אמורים להיות מוטרדים מירידה במכירות של מוצרי הנסיכות. יש גילאים שכיף להיות נסיכה במיוחד כיום, כשכבר די ברור שלא חייבים בהכרח גם נסיך. ואם לא הבנתם, תשאלו את מואנה. היא תסביר לכם.
אהבה בחקירה. חלק 1: היום הקצר ביותר השנה, מאת מירב איינשטיין
אהבה בחקירה. חלק 1: היום הקצר ביותר השנה | מאת מירב איינשטיין
לפני יותר משנה פנתה אלי מחברת הספר וביקשה את חוות דעתי על כתב היד. קראתי אותו בלילה אחד וידעתי שמדובר ברב מכר. מיד קישרתי אותה להוצאה שמתמחה בז'אנר הארוטי ולהפתעתי הרבה, אף על פי שרצו להחתים אותה על חוזה, מירב הודיעה לי שהיא רוצה להוציא את הספר בעצמה. כעת הוא הגיע לחנויות וכבר אחרי שבועיים מכר מאות עותקים.
את אלכס פרידמן, עורכת דין שאפתנית ואידיאליסטית, אנו פוגשים בתחילת הספר. היא בת שלושים, היא קשוחה, היא בדיוק עזבה מקום עבודה כי סירבה להגן על אנס מתועב בשם אדוארד גיורוב. מצב הרוח שלה בקרשים. כמעט במקביל, איתן גרוס, חוקר משטרה, מקבל ממפקדו משימה: לחקור רצח. הנרצח: אדוארד גיורוב.
מכאן מתחילה עלילה המצליבה את דרכם של השניים, אלכס עורכת הדין ואיתן, השוטר – חוקר הקשוח. הוא מגיע לביתה במטרה לחקור אותה כחשודה ברצח, נוטל ממנה דגימת דנ"א, ושם זה מתדרדר לחיפוש פיזי כוחני ובלתי חוקי על גופה. היא מזועזעת, אך החוקר מתחיל לחוש משיכה גופנית אל הנחקרת.
לאיתן יש ארוסה ולאלכס יש ידיד לבילויים, עומר. השוטר עוקב אחריה לכל מקום. הוא חושק בה יותר ויותר. הוא לא מרפה ממנה ובינתיים מתרחק מארוסתו. די מהר גם אצלה הרגשות כלפי איתן מתפתחים, מדחייה אמביוולנטית, למשיכה וכאבי בטן. היא נעתרת להפצרותיו ונפגשת עמו, ומזלה שכך כי הוא מציל אותה מניסיון רצח ביריות ממכונית נוסעת. החוקר מציע לאלכס לעבוד יחד כדי לפתור את התעלומה.
מכאן כל דבר שאוסיף יהיה ספוילר, אז אקצר: יתפתח סיפור אהבה/משיכה גופנית מטורפת, והיחסים בין אלכס לאיתן ילכו ויתלהטו (מודה, מדי פעם הסמקתי תוך כדי קריאה). העלילה תלך ותסתבך ותתעצם. אישה מסתורית מהעבר תגלה לאלכס דברים שלא ידעה על עצמה, איתן ילווה את אלכס לפגישה טעונה ואלימה עם הוריה המאמצים, אי הבנות ושברון לב יתרחשו … בקיצור, עלילה סבוכה, קצבית, מותחת ומהפנטת ממש, והסיום משאיר את הקורא במתח עצום לקראת החלק השני שאמור לצאת בקרוב.
במילה אחת: ממתק!
סטטוס לשבת: "למה היום את נראית ככה?"
אבישי
אבישי רואה תמונות שלי מגיל 20. מביט בהן ומביט בי. מביט שוב בתמונות ושוב בי.
אבישי: "אמא, אז מה קרה לך בעצם שהיום את נראית ככה?".
לקריאת טורים נוספים של מאירה ברנע גולדברג כנסו כאן.
ליצירת קשר כנסו לאתר של מאירה: http://meirabarnea.co.il/
