לפני כמה ימים התרחש אירוע נדיר מבחינתי, התנדבתי ללכת עם בעלי לקניות בסופר. למעשה מאז התחתנתי אני משתדלת שלא לערוך קניות ומשאירה את המטלה המעצבנת הזו לבעלי, אבל כבר הייתי במכונית ולא רציתי שהוא יעשה סיבוב במיוחד כדי להחזיר אותי הביתה. חוץ מזה, בימי קורונה כשכל העולם סגור, גם הליכה לקניות בסופר יכולה להפוך להרפתקה.
כסופרת אני מאוד אוהבת להתבונן באנשים שאני לא מכירה וללכוד רגעים מעניינים. בעוד בעלי הסתובב ברחבי הסופר וליקט מוצרים, החלטתי להמתין לו בצד, סמוך לאחד הקירות, הקיר שקרוב למעלית. מצד אחד רחוק מאנשים ומצד שני מספיק קרוב כדי להתבונן בעוברים ושבים.
אישה הזמינה מעלית. המעלית לא מיהרה להגיע ומאחורי האישה עמדו עוד אנשים. לפתע האישה הסירה את המסכה. "אני נחנקת" היא הכריזה. היא נראתה במצוקה. "המסכה הזו הורגת אותי". המעלית הגיעה והאישה נכנסה למעלית ללא מסכה.
אף אחד לא נכנס איתה למעלית. הדלת נסגרה.
"מה זה כאן? מעלית פרטית?" אישה אחרת זעמה.
"למה אף אחד לא נכנס איתה?"
גבר נחמד מאחור התנדב להסביר, "היא הרגישה לא טוב והורידה את המסכה אז נתנו לה לרדת לבד במעלית ואנחנו נמתין".
"הורידה את המסכה?", האישה הזדעזעה, "חצופה!".
"תשמעי", הגבר המשיך להסביר, "לפעמים זה קורה. יש אנשים שקשה להם, שלא מסוגלים. יש גם אנשים שיש להם פטור משימוש במסכה".
האישה התעצבנה ואמרה את אחד המשפטים המזעזעים ששמעתי בחיי, משפט שלא יוצא לי מהראש: "היא לא מסוגלת? אז שלא תסתובב במרחב הציבורי".
המעלית הגיעה וגם בעלי עם כל הקניות.
נכנסנו כולנו יחד למעלית.
הסתכלתי על האישה ועל האיש ולא יכולתי יותר להתאפק. "תודה לך שאתה מסביר לה כל כך יפה את המצב. יש אנשים שלא מצליחים להבין מצוקה או בעיה בלתי נראית אצל אחרים", אמרתי.
האישה הופתעה ואני המשכתי:
"יש לי ילד אוטיסט. והרבה פעמים שמעתי את המשפט הזה שאם יש לו בעיה שלא יסתובב במרחב הציבורי".
המעלית הגיעה לקומת החניה שלי. "לילד אוטיסט לא הייתי מעירה בחיים…", דלת המעלית נסגרה כשהיא באמצע משפט.
אבל זו הבעיה, איך היא הייתה יודעת שהוא ילד אוטיסט? ומה ההבדל בין ילד אוטיסט למבוגר עם קושי בלתי נראה?
החוצפה הזו של אנשים לומר לאחרים לא להסתובב במרחב הציבורי היא עצומה. מה זה בכלל דרש ממנה? להמתין עוד חצי דקה למעלית?
אני לא אשכח את היום ההוא שבעלי היה בחו"ל, הלכתי עם הבן שלי שהיה בן שנתיים לבית מרקחת. רציתי להשתמש בכרטיס פטור מהתור שיש לנו וגבר שהיה לפני אמר לי את אותו משפט, "אם אתם משפחה בעייתית אל תסתובבו במרחב הציבורי", כאילו שהמרחב הציבור שייך לאמא שלו. כאילו שאין חוק שמחייב לכבד את הכרטיס שביטוח לאומי הנפיק לנו.
אני גם זוכרת שהלכתי לסרט עם הבן שלי ובשורה הראשונה ישב ילד אוטיסט שדיבר כל הסרט וההורים האחרים התלחששו בעצבים. "אז שלא תלך איתו לקולנוע אם הוא לא יודע לשתוק", הם אמרו. מי שישמע אותם מהצד עלול לחשוב שהילדים שלהם התנהגו במהלך הסרט כאילו הם בקונצרט בארמונה של מלכת אנגליה. הבן שלי היה אז בן שש והצליח להתגבר על הרצון לדבר כל הסרט על מה שהוא רואה, אבל זכרתי איך זה היה פעם. אמרתי לאימהות שישבו לידי שהן יכולות פשוט להתבייש בעצמן ושהן עושות יותר רעש מהילד.
"לא ידעתי שהוא אוטיסט", אמרה לי אחת האימהות בהפסקה.
וזו באמת הטרגדיה של כל הבעיות הבלתי נראות. לא רק אוטיזם. לא רואים על הבן אדם שיש לו בעיה או קושי. בכל מקרה, הייתי רוצה שתזכרו שהמרחב הציבורי שייך לכולם, לאף אחד אין זכות יתרה עליו, במיוחד היום כשאפשר למצוא פתרונות לרוב הבעיות. קצת סבלנות, הכלה, הבנה. אם הסיסמאות האלה שבדרך כלל מופיעות על קירות בבתי ספר יסודיים, ישתרשו בקרב כלל הציבור, החיים יהיו הרבה יותר יפים וטובים לכולנו.
להתחיל מחדש – מקלט שיקומי לבעלי חיים
עמותת 'להתחיל מחדש': זקוקים לסיוע כדי להמשיך להציל בעלי חיים
'להתחיל מחדש' היא עמותה העוסקת בחילוץ, הצלה, טיפול ושיקום של בעלי חיים מהרחובות ומתעשיית המזון. היא הוקמה על ידי שרון כהן, אישה מיוחדת במינה אשר חרטה על דגלה לעזור לבעלי חיים מכל המינים הביולוגיים.
כבר בגיל ארבע עשרה, שרון החלה להתנדב בעמותות שונות למען בעלי חיים ולעבוד בתור סייעת במרפאות וטרינריות. בחלוף השנים גדל מגוון בעלי החיים אשר הגיעו לידיה המצילות (חמורים, עיזים, כבשים, תרנגולות, ארנבים, חתולים, כלבים ועוד), והיא צברה ניסיון רב בטיפול בהם.
על המקלט:
במקלט של עמותת 'להתחיל מחדש' מתגוררים בעלי חיים שהגיעו מכל רחבי הארץ לאחר שעברו התעללויות, הזנחה ונטישה. הם מגיעים שבורים, מוכים ומפוחדים – אך לכולם יש תקווה ורצון לחיות. בעמותה מטפלים בכולם, גם במקרים הקשים, בהם הווטרינרים הרימו ידיים. ב'להתחיל מחדש' כולם מקבלים הזדמנות לחיי חופש, אהבה ושלווה. כשם העמותה – הם מתחילים לחיות מחדש.
המקלט משקם מאות בעלי חיים בשנה – ביניהם חמורים, סוסים, עזים וכלבים. לאחר השיקום והטיפול בהם העמותה עושה את מירב המאמצים כדי למצוא להם בית קבוע וראוי, ובכך לפנות מקום לבעלי חיים נוספים שהעמותה מצליחה לחלץ.
המקלט הוא מקום מפלט עבור בעלי החיים המגיעים אליו, וכן עבור בני האדם המבקרים בו. המקום פועל לקידום חינוך והסברה לאהבת בעלי חיים, ראיית האחר והעלאת מודעות הציבור להגנה על בעלי החיים וזכויותיהם לצורך בניית חברה סולידרית, בריאה וסובלנית.
כמו כן, המקלט פועל למען חינוך והעצמה לבני נוער בסיכון ואוכלוסיות מוחלשות באמצעות שילובם בטיפול ובתמיכה בבעלי החיים, תוך עידוד ופיתוח תכונות של אחריות, מסוגלות, עבודה בצוות ובמנהיגות.
המעבר למקום החדש במושב חרות:
כרגע 'להתחיל מחדש' נמצא בשלבי מעבר מהמושב הנוכחי למקום קסום במושב חרות שבשרון. המקלט ממוקם על גבעה קטנה בלב שדות ירוקים. הוא גדול פי שלושה מהמקלט הקודם, עם מתקנים חדשים ומרחבים שבהם בעלי החיים יוכלו להתרוצץ.
העברת כמות גדולה כל כך של בעלי החיים היא מבצע מאתגר. החווה זקוקה לתרומות כדי לתמוך במבצע המורכב וכן כדי להמשיך בפעילות השיקום והטיפול – הוצאות העמותה על מזון, טיפולים רפואיים וכדומה מגיעות ליותר מ-120,000 שקלים בחודש!
כמו כן, בעמותה מחפשים מתנדבים לתפעול השוטף של המקלט, לשמירה בלילות, לפעולות הדרכה וכל תחום מקצועי אחר.
אפשר לסייע למקלט השיקומי 'להתחיל מחדש' באמצעות אתר האינטרנט או דף הפייסבוק: להתחיל מחדש – מקלט שיקומי לבעלי חיים.
לתרומות: בנק דיסקונט סניף 145, ויצמן גבעתיים, חשבון167650, 'להתחיל מחדש'.
או דרך אפליקציות ביט, פייבוקס או פפר פיי – 0543314881
סטטוס לשבת: רוצים להסריח?
אבישי (בן 11): ילד מבית הספר אמר לי שילדים בכיתה ו' לא צריכים לשים דיאודורנט.
אני: ומה ענית לו?
אבישי: שהוא צודק, שילדים שרוצים להמשיך להסריח באמת לא צריכים את זה.
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
