שני ויאיר היו אמורים לחגוג בחתונה גדולה עם משפחה וחברים. לאחר ההוראה על איסור התקהלות של יותר מעשרה אנשים והרבה לחץ, החליט הזוג להתחתן בכל זאת. החלום של שני היה להתחתן בחוף הים וההורים החליטו להגשים לה את החלום. וכך, בשעות הצהריים, יצאה כל המשפחה מביתם בהדר גנים בפתח תלקוה לחוף הצוק.
שני היא בת 22, לומדת לתואר ראשון באומנות והוראה ומורה. יאיר בן 23 ועוסק במיגון ואבטחה. שני מספרת: "לפני שלושה חודשים התארסנו וסגרנו אולם עם 450 מוזמנים. בשבוע שעבר הודיעו לנו שהמתכונת של החתונה משתנה. נפגשנו עם מעצבת והחלטנו לשנות את הקונספט ובמוצאי שבת הודיעו שאסור להתכנס יותר מעשרה אנשים. אני הייתי בדיוק עם חברות וחגגנו את מסיבת הרווקות ובאותו רגע אמרתי להם שאני חייבת ללכת הביתה לראות מה עושים. מהרגע הראשון שום דבר לא יצא מפרופרוציה ומבחינת יאיר ואני זה הכל לטובה וחופה לא דוחים. כשהתחלנו לחשוב על אופציות נוספות, עצרנו וחשבנו שבהתחלה חלמנו שהחתונה שלנו תהיה בים וזה מה שהחלטנו לעשות".
יאיר מספר: "בשנתיים האחרונות, מאז שהתחלנו לצאת, אנחנו כל הזמן חושבים איך להיות חיוביים ויודעים שהכל לטובה. כשהמצב התחמם, נערכנו נפשית לשינויים. ראינו מסביבנו זוגות עצובים שדוחים את האירוע שלהם ושני ואני החלטנו לראות את הצד החיובי ואמרנו שחופה לא דוחים. אמרנו לעצמנו גם שהשמחה היא לא כמות המוזמנים, אלא האיכות שלהם".
ביום החופה, שני התארגנה בבית הוריה וכשיאיר בא לאסוף אותה והיא יצאה החוצה, היא הופתעה ממה שהמתין לה בחוץ. "שמעתי רעש ומוזיקה, אבל חשבתי שאבא שלי שם מוזיקה. כשיצאתי וראיתי מה מתרחש בחוץ מאוד התרגשתי ולא יכולתי לעצור את הדמעות. כל עם ישראל בא לשמוח אותנו. החופה היתה לקראת השעה 16:30 והיא הייתה השיא של היום אחרי שעשינו צילומים. האנשים שהיו במקום באו לשמוח איתנו והמצב של הקורונה גרם לנו לעשות את החופה כמו שרצינו מהתחלה".
הבטחתי להם שאף אחד לא יעצור את השמחה שלהם / האבא שחר צדוק כתב טור אישי מרגש
"הלכתם פעם לחתונה לבושים אלגנט, מחצלת ביד וכיסא ים? יצא לכם להשתתף בחופה שבאמצע יש כריזה "אין מצילים בחוף"? ערכתם פעם חופה עם חששות שעוד רגע יגיע פקח או שוטר ויעצור את החגיגה?
דמיינו שבשל נסיבות כאלה ואחרות אבא של כלה או חתן מתבקש להסביר לזוג צעיר שחולם להינשא שהחתונה נדחית. המציאות לפעמים טופחת על פנינו אך ממסע החתונה הזה למדתי שגם כשברור לכולם שכל החלומות שלנו מתמוססים ומתפרקים להם, צריך אדם אחד שמאמין שאפשר גם אחרת. אתמול (שני) היה יום מאושר בחיינו בהינשא שני בתי עם יאיר בחיר ליבה. בטלוויזיה קראו לה "חתונה בצל הקורונה".
ביום רביעי שעבר קבלתי שיחת טלפון מבעל האולם בו היינו אמורים לחגוג את החתונה. הוא הודיע לי שבשל הנסיבות לא תתקיים חתונה ,גם לא עם 100 איש. הרגשתי שמשקולת נופלת לי על הראש רק בגלל דבר אחד: מה אומרםי לזוג?. לאחר דין ודברים נודע לנו שמותר לקיים חתונה עם 100 איש כרגע אבל כנראה עד יום שני (אתמול) יהיו גזרות חדשות ואולי בכלל סגר. מאותו הרגע כל התוכניות והחלומות נגוזו והתחלנו במסע של התייעצויות. שרוב "היועצים" אמרו לנו דחו את החתונה, כי כל חתונה מצומצמת לזוג תהיה "טראומטית ומאכזבת".
אנחנו אנשים דתיים. הזוג לא גר ביחד לפני החתונה ומחכה רק "לטקס". ידוע גם שיהודים לא דוחים חתונה. כשהזוג התבשר על הענין הם החליטו בבגרות ובנחישות להתחתן "אפילו בגינה"… ביום שישי האחרון ארגנו חתונה חדשה עם מפיקת אירועים מדהימה אודליה שר שתכננה עבורנו גן אירועים עד 100 איש, ויחד איתה תכננו ב-4 שעות את כל החתונה.
במוצש האחרון יצאה ההודעה שיש איסור התקהלות עד 10 איש, מה שלגמרי "טרף את כל הקלפים".
אז עכשיו ברור שדוחים את החתונה נכון?
אז זהו, שלא.
צפו בחתונה הכי מיוחדת:
באותו הרגע הזוג הצעיר ישב לידי בסלון ביתנו. החתן קם על רגליו והחל מרקד לפני הכלה ואמר: "אני יודע שכל עם ישראל יהיה בחתונה שלי" (מה שהוא כבר אמר עוד בהצעת הנישואין ושאז נשמע לי ממש הזוי. מאותו הרגע, עם תחושת מחנק בגרון ומבט על בתי היקרה שנראתה מאוכזבת, הבטחתי להם שלא משנה מה יהיה אף אחד לא יעצור את השמחה שלהם ותהיה חתונה. חונכנו ואנחנו מחנכים שהאמונה מתחילה במקום שבו נגמר השכל. יש פה ניסיון. אנחנו מארגנים חתונה בגינה או בכל מקום אחר והשאר "לאלוקים פתרונים". עם הרבה כאב ולב שמח פניתי לבתי ושאלתי אותה: שני, מה החלום שלך, היכן תרצי להתחתן? ואז שני שלי עונה לי "אני מתחתנת בים". האמת זה היה גדול עלי. מה בים … איך עושים את זה? ביום ראשון בבוקר, יחד עם אביו של החתן הגענו לחוף הצוק, עמדנו ורק דמיינו היכן נקיים את החתונה, מאותו הרגע שיתפתי כמה חברים וחברות של הזוגות ושכנים שיבואו ככה לאחל מזל טוב לכלה בצאתה מהבית וכל השאר הסטוריה.החתונה הזו התגלגלה בלי שום תכנון. חברים הציפו אותנו באהבה, זמרים, נגנים ומשמחים שלא הכרנו הגיעו לשמח חתן וכלה, את החתונה הזו אי אפשר להפסיק ואי אפשר לשכוח.
אז תזכרו שבמקום שבו השכל נגמר שם האמונה מתחילה והיא תנצח. מהמסע הזה אני שואל את עצמי: מה באה הקורונה ללמד אותנו? מי אמר שחייבים להתחתן ברוב פאר והדר בעלויות מרקיעות שחקים וכמה יופי יש בפשטות ובספונטניות, ואולי חתונה אפשר באמת לארגן ביום אחד.
שני ויאיר היקרים: כמעט לכל חתן וכלה יש אולם אבל אתם קבלתם את הים הגדול והכחול. במקום גג נפתח בגן האירועים שסגרתם, קבלתם את השמים. במקום להזמין רק 450 מוזמנים שאישרו הגעה זכיתם בהמוני עם ישראל שליוו אתכם בליבם. במקום תקליטן זכיתם לכל כך הרבה אנשים טובים זמרים, נגנים, ומרקדים. במקום שניים שלושה מלווים זכיתם מהבוקר לעשרות מלווים. במקום יאוש מצאתם תקווה במקום עצבות שמחה במקום טרוניה תודה. כך אתם מתחילים את החיים המשותפים וזה ילווה אתכם לאורך כל הדרך. גם כשהתוכניות משתבשות על האדם למצוא את דרך היצירה שזה כוחו של האדם, לחלום, ליצור ולהגשים תודה לבורא עולם.
תמונות מהחתונה צילומים באדיבות המשפחה:
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
