עומר בשארי, רק בן 23, נהרג ביום שישי שעבר בשעות הלילה לאחר שעבר תאונה עם האופנוע שלו מחוץ לעיר. האסון התרחש כאמור ביום שישי שעבר, בשעות הלילה. בשארי התהפך עם האופנוע בכביש 55 בין אלפי מנשה למחסום אליהו. הוא פונה במצב קשה לבית החולים וכמה שעות לאחר מכן מת מפצעיו.
בשארי, חובב אופנועים מושבע, נהרג בתאונה עצמית כמו לא מעט רוכבי אופנוע והותיר אחריו הורים ושני אחים. חבריו הרבים התכנסו בבית המשפחה והתקשו לקבל את רוע הבשורה.
"כשמעתי על התאונה, בהתחלתי לא האמנתי", מספר ל"מלאבס" אביו יגאל. "אמרו לי שהוא נפצע בינוני, אחר כך אמרו שהוא במצב קשה. ברגע הזה כבר ידעתי משהו רע קרה. כשביקשו ממני להביא תעודת זהות, ידעתי שעומר כבר לא איתנו. אחרי שזיהיתי את הגופה, יצאתי החוצה אל החברים שלו וזה היה קושי מאוד גדול. כולם אמרו שהם מוותרים על האופנועים, אבל אני יודע שהחיים ממשיכים והכאב יישאר וילווה אותנו. אחרי שהוא נפטר ובמהלך השבעה הגיעו אנשים רבים וחברים שלו אלינו לבית. בשבעה גילתי שהוא לא היה רק ילד מיוחד, הוא היה גם איש חסד, נתן ועזר למי שצריך. עומר יחסר מאוד, להורים ולאחים ולחברים. הלב כואב ומסרב להאמין".
ספר על הקשר בניכם.
"עומר היה הבן שלי וחבר שלי. כיבדתי אותו ועטפתי אותו והוא היה ילד מיוחד במינו. נתתי לו יד חופשית בכל דבר, הוא היה עצמאי ותמיד הסתכל קדימה. תמיד היה ילד עם הרגלים על הקרקע. הוא שירת בצבא בתפקיד מסווג ותמיד ידעתי שאפשר לסמוך עליו. הוא התייעץ איתי, ידע לקבל את כל הדעות ובעיקר היה מאוד אחראי. גם עם האופנוע, הוא דאג למיגון הכי טוב, לא התפשר על כלום והיה מאוד אחראי. הוא עבד בתחום, הוביל קבוצות של רכיבה והאמין במה שהוא עושה. אנחנו נמתין לתוצאות הבדיקה של המשטרה על מנת לדעת מה קרה שם".
בן דודו של בשארי, אביאל מעודה, כתב עליו הספד לאחר מותו: "לא מפסיק לחשוב עלייך בן דוד יקר שלי לא מעכל את זה שאתה לא פה איתנו יותר ואין מי שפתאום יפתיע אותנו בבית ויצחק איתנו. כל מקום שבאת פשוט עשית חשק להישאר עוד ולא ללכת. אתה בא עם האנרגיות שלך והיציאות האלה שאף אחד לא ידע מאיפה זה בא לך. אין ולא יהיה אנשים כמוך. אני עוד לא מעכל את זה שאני מדבר עלייך בלשון עבר אתה פשוט בן אדם זהב ואיך תמיד אומרים 'אלוהים לוקח רק את הטובים' – כנראה שזה לא סתם המשפט הזה. אני לא מאמין שאתה ויתרת על נסיעה לצפון ובמקום זה היית בדרך למסיבת הפתעה ליום הולדת של אח שלי, ובמקום יומולדת כולנו היינו מפורקים בבית, לא מפסיקים לבכות ולא מעכלים את זה שאתה לא תהיה יותר איתנו. אני לא מפסיק להסתכל על התמונות, להיזכר ורק לבכות. לא מעכל שלא יהיה לנו עוד את הזמר של המשפחה שתמיד שר בחפלות וכולם היו קוראים לך 'זוהר' של משפחת מעודה. לא מפסיק להתגעגע אלייך אתה היית ילד פשוט מלך אתה לא מבין כמה אתה חשוב לי. אוהב אותך מלא אח יקר ותשמור עלינו מלמעלה. אני בטוח בזה שהמקום שלך בגן עדן מי היה מאמין שנהרגת בגיל 23, זה לא יאומן ועוד בכלל שזה אתה, נשמה שלי אוהב אותך בן דוד יקר שלי".
