דודי שמואל. כשפקחתי את עיניי בפעם הראשונה הוא היה שם, תמיד היה שם. ואני הקטנה כל כך אהבתי אותו מאז, אהבתי ועדיין אוהבת. הוא היה חלק מחיי, מנוף ילדותי, בגרותי, ואפילו עכשיו כשבגרתי. איך אפשר לחשוב לא לצרף את המשפט רינה ושמואל, זה הלך ביחד בנשימה אחת. איפה ישנם עוד אנשים כמו הדוד ההוא? תמיד התעניין, תמיד הביע רגשות והחמיא. באצילות נפש שכזו.
אני שהייתי פעם קטנה גדלתי ומצאתי עצמי עם דודי בפעילויות שונות. יחד ישבנו בוועדת רפרטואר, במדיה תקשורת, ובמסגרות נוספות. כמה שמחה הייתה כשפגשתי בו. כן, כן, מודה ומתוודה, הערצתי אותו. את דודי שמוליק שידו הייתה בכל בצנעה ובענווה. איש ספר וחזון. איש של הקשבה, נתינה ואהבה.
הוא הקים משפחה לתפארת. אין יום שלא מצאתי אותו באיזו פעילות מקומית וארצית. אם בהנצחה של בנו ניב ז"ל, הרצאות עידוד ועוד ועוד. וכרעם ביום בהיר נודע לי על מותו. דודי האהוב שמוליק, אחי אמי רחל ז"ל. היה איש ואיננו עוד. סגר את רשימת משפחתי האהובה. היה איש ואיננו עוד וכמה זה עצוב. דודי שמואל היה איש יקר מלא נתינה, רגישות ואהבה. איש שכולו טוב.
אבל כבד בפתח תקוה: שמואל חזון, שאיבד את בנו החייל ניב ז"ל, מת הבוקר במפתיע
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
מיקי
הכרתי את שמוליק (בשבילי הוא שמוליק) במקומות של התנדבות , תמיד נתן בטחון ושקט נפשי , כל שנאמר בכתבה הכל נכון . נזכור אותו תמיד כמנטש – אין תרגום למילה הזו בעברית .