"הייתי רוצה שיזכרו את איליי כגיבור אמיץ שהגן על תושבי העוטף ועל כל אחד ואחת מאיתנו, כי זה מה שהוא היה". את הדברים המצמררים האלה אומרת אורית עדני, אמו של סרן איליי עדני ז"ל, שנהרג בקרבות בכפר עזה ב- 7 באוקטובר.
משפחת עדני מתגוררת בתל מונד. איליי, הבן הבכור, הותיר אחריו את אמו אורית, אביו רמי ואחיו יניר, חייל ביחידת דובדבן. בשבוע שעבר סגרה אורית, מורה בחטיבת הביניים רעות בהרצליה, מעגל, כאשר הגיעה עם תלמידיה לבקר חיילים פצועים במרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין ברעננה.
איליי ז"ל ואורית עדני, צילום פרטי
איליי, שנהרג חודש לפני יום הולדתו ה- 22, שירת בצבא שלוש שנים וחצי עד נפילתו. הוא עבר את כל המסלול ביחידת מגלן בחטיבת הקומנדו. איליי היה סמל, מאגיסט, ומפקד מאגיסטים. בתפקידו האחרון שימש כמפקד צוות ביחידה המובחרת ובנה את צוות עדני – צוות לוחמים מקצועי שבימים אלה עדיין נמצא בלחימה. איליי, בעברו שחקן כדורעף מצטיין, נלחם כדי להעלות פרופיל בשל פציעה שעבר וזאת כדי לשרת ביחידה מובחרת. הוא למד בתיכון רבין בתל מונד והפך לחלל צה"ל הראשון של בית הספר.
אמו אורית סיפרה השבוע על נסיבות נפילתו: "איליי שהה עם הצוות שלו בבסיס ג'וליס והוא היה אמור לסיים איתם מסלול בסוף אוקטובר. כאשר החל מטח ירי הרקטות באותה שבת בבוקר איליי הבין שמדובר במשהו אחר ומיד חילק את הצוות של לשני צוותים והם יצאו דרומה. חצי צוות למפלסים וחצי צוות לשדרות. במהלך הנסיעה, תוך מטח בלתי פוסק של טילים על יישובי הדרום, איליי הסתובב אל הצוות ואמר: 'בשבילם אנחנו עושים את זה ולזה התכוננו'. הצוות הגיע לשדרות, הם טיהרו בתים וערכו סריקות ואז קיבלו פקודה להגיע לכפר עזה. הם לא הצליחו להיכנס לשם עם הג'יפ, כי היה ירי בלתי פוסק. במשך כמה שעות הם נלחמו, טיהרו בתים והצילו משפחות. בשעה 14:30 לערך הם נכנסו לאחד הבתים, איליי חיפה על חייליו, בבית שהה מחבל באחד מהחדרים, אותו מחבל פתח בירי לעבר איליי בצרור שלא השאיר לו סיכוי. במותו איליי הציל את החיילים שלו ואזרחים נוספים".
הפרגולה לזכרו של איליי עדני ז"ל. צילום פרטי
מהצוות של איליי נהרגו שני חיילים נוספים, כפי שמספרת אמו: "עמיחי ונינו ז"ל נהרג בעת החילוץ של איליי ואזרחים נוספים. עמיחי ניסה לטפל בפציעתו של איליי והגן עליו בגופו אבל לצערנו עמיחי נפגע מירי מחבלים במהלך הפינוי ולא שרד את פציעתו. עמית גואטה, חייל נוסף מצוות עדני, נהרג בשעות הבוקר של ה- 7 באוקטובר בעת שהיה בדרכו לבסיס בג'וליס, נקלע למארב ונהרג. עמית נישא לגל כמה חודשים לפני השבת השחורה, כאשר כל צוות עדני חגגו את נישואיהם בשמחה גדולה. גל, שהייתה בתחילת ההיריון בשבת השחורה, ילדה השבוע את בנם בכור. הנחמה שלנו הייתה שאיליי לא ידע שעמיחי ונינו ועמית גואטה, שהיו מאוד יקרים לו, נהרגו".
רוצים להישאר מעודכנים?
אורית, ספרי לנו על איליי.
"איליי היה הלב והנשמה שלנו. הוא לא היה הילד שלנו אלא כמו אבא שלנו. דאג לנו תמיד. הוא היה אמיץ מאוד, מורעל ברמה הכי גבוהה. אין מישהו שראה את העיניים הטובות האלו ולא התאהב בו. תמיד עם חיוך ונתינה אין סופית, לב גדול. המורות שלו אהבו אותו מאוד, הוא תמיד נתן לנו הרבה גאווה ונחת. איליי היה רשג"ד בצופים, שחקן כדורעף מצטיין ותמיד עשה את מה הכל הכי טוב שהוא יכול, גם אם זה דרש מאמץ רב ו-ויתורים רבים. כך גם עשה בתפקידו כמפק"צ. הוא נתן הכל בשביל החיילים שלו ותמיד אמר שהוא רוצה להיות מפק"צ ראוי. החיילים שלו העריצו אותו ואמרו שסוף סוף קיבלו מפקד כמו שצריך. הוא עשה דברים יוצאי דופן, הוא היה מאגיסט וסמל במקביל, דבר שלא קיים. התחיל כמאגיסט והפך להיות סמל של הצוות שלו. לאחר מותו שמענו עליו המון סיפורים וזה מילא אותנו בגאווה. לא ידעתי שהוא עשה חצי מהתפקידים שעשה והרבה דברים ששמענו הפתיעו אותנו. תמיד עשה הכל בצניעות ובאצילות נפש".
איך אפשר להמשיך הלאה אחרי אסון כזה?
"זה קשה מאוד. חמותי, שרה, לא החזיקה מעמד ונפטרה שלושה חודשים לאחר מותו מדום לב ולצערנו רמי ישב שבעה פעמיים תוך כמה חודשים. גרנו לידה והבנים שלנו היו כמו הילדים שלה מהרגע שנולדו. לאחר שאיליי נהרג היא אמרה שהיא רוצה ללכת אליו ותוך זמן קצר זה באמת קרה לצערנו. אני חזרתי ללמד בתום השלושים כי אין ברירה אחרת. אנחנו יודעים שאיליי היה רוצה שלא נשקע ונמשיך הלאה. הוא דיבר על זה שיכול לקרות לו משהו. בעלי רמי, שהוא עצמאי, בנה לזכרו של איליי ולזכרה של נועה פרג', פרגולה בתל מונד, פרגולה שתשמש לפעילויות צופים, מעגלי חברים, ומקום להירגע. נועה גדלה גם היא בתל מונד ונרצחה בשבעה באוקטובר במסיבה בנובה. נועה למדה באותה שכבה עם איליי ברבין תל מונד. בבניית הפרגולה עזרו מרכזים בצופים, פעילים, בני נוער מהיישוב, משפחה וחיילים. יניר, אחיו, משרת ביחידת הדובדבן ומסע הכומתה שלו היה בשלושים של איליי ושם הענקנו לו את הכומתה של איליי בטקס מרגש מאוד".
אורית ותלמידיה מכיתה ט' בביקור בבית לוינשטיין. צילום פרטי
בשבוע שעבר לקחה אורית את תלמידיה בכיתה ט' למפגש עם חיילים פצועים במרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין ברעננה. ביחד עם מנהלת בית הספר, סמדר נחמיאס, חילקו התלמידים משלוחי מנות לחיילים הפצועים המשתקמים בלוינשטיין. במהלך הביקור פגשו את הלוחמים שנלחמו עבורנו, שוחחו עימם, נתנו להם ברכה מהלב, ניגנו איתם ובעיקר חיבקו וחיזקו אותם. במהלך הביקור, באופן מקרי, הם נפגשו עם שלושה לוחמים שהכירו את איליי מתקופות שונות בשירותו הצבאי ושמעו סיפורים עליו, על המפקד שהיה, על הצניעות, על המקצועיות ועל החיוך הרחב שאפיין אותו, בהערצה רבה.
אורית מספרת על המפגש המרגש: "חשבנו מה יכול לשמח את החיילים. הכנו משחקים, אחת התלמידות ניגנה בגיטרה וכתבנו ברכות לחיילים. היה לנו חשוב לומר תודה לחיילים שלחמו בשבילנו ולחבק אותם. היה להם מאוד מרגש. חלק מהתלמידים אמרו שהם רוצים לחזור שוב ולהיות עם החיילים ולחלקם היה לא פשוט, בעיקר כששמעו על הקושי והשיקום הארוך של החיילים הפצועים".
כיצד אתם רוצים להנציח את איליי?
"קיימנו הרבה מאוד אירועי הנצחה לאיליי בהשתתפות מאות אנשים, משפחה, חברים, חניכי הצופים וחיילים. בערב פסח, ב- 22 באפריל, נקיים באולם הספורט רבין תל מונד טורניר כדורעף לזכרו, טורניר דורות שאיליי השתתף בו בכל שנה. לאירוע מוזמנים שחקני הליגה לדורותיה וגם תלמידים שלי יוזמנו. מעבר לכך, הגשנו בקשה למועצה להנציח את איליי בקריאת אולם הספורט על שמו. איליי התאמן באולם זה מכיתה ז' ועד יב', ארבע פעמים בשבוע. כמו כן, עשינו יום בעקבות "החיוך של איליי" שכלל את חלק ממסלול מסע האלונקות שאיליי עשה עם צוות עדני כמה ימים לפני השבת השחורה בשבעה באוקטובר. המסע היה לזכרו של איליי במוחרקה שבכרמל ושם נרצה להנציח את איליי, באחת התצפיות היפות בארץ. נמשיך עם ההנצחה של איליי ונרצה להנציח אותו בכל מה שקשור בנושאי חינוך, תנועת הצופים, כדורעף וכמובן שתהיה הנצחה גם ביחידתו, מגלן. אני רוצה שיזכרו אותו כגיבור שהציל חיים, אמיץ מאוד, עם אומץ שאין לתאר".
