1. ביום ראשון הצטרפו אוהדי מכבי נתניה למועדון האנטי-לוזון בחסות מחאת הכרטיסים והמחירים המופרזים. מי סובלת? כמובן, זו שהפכה בעל כורחה למועדון הכי שנוא בכדורגל הישראלי. אבי, מדוע לגבות מחיר כל כך יקר? קבוצות מכבדות אותנו, למה לא לכבד בחזרה? אלא המילה כבוד, כבר יודעים אצלנו, מזמן אינה נמצאת בלקסיקון. מה כן תמצאו שם? בעיקר את הצירוף “אינטרסים משפחתיים”. בזה מכבי היא ללא ספק מספר 1. כשזוהי הדרך הרקובה והרווחת וללא חריש (אפילו לא עמוק, סתם חריש) בעתיד הנראה לעין, השנאה אלינו רק תלך ותגבר.
2. אחרי תקופה ארוכה ולא קלה, הגיע הזמן לפרגן וכשמגיע – מגיע. שרון מימר הצליח לייצב את מכבי. יוסי גינזבורג מגלה יכולת מצוינת בשער, תומאש סיבוק וז’והאן מרסיאל מצוינים וסוף סוף פורעים את השטרות במשחק הגנה שכיף לראות. בחלק הקדמי התמונה מורכבת יותר. ההתקפה מגיעה למצבים אך עדיין לא משכילה לסיים אותם עם כדור ברשת. הקישור עושה את העבודה, אבל הוא עדיין אפור וחסר ברק. כולם חזרו להתלהב מהדריבלים של מנור סולומון ואם אפשר לתבל אותם עם סקאוט נוצץ ממנצ’סטר סיטי – אדרבה. אלא שאלה לא הדברים העיקריים שהוא צריך לעשות ונשאר רק לפנטז על תצוגות הכדורגל שיכולנו לנפק אם סוטיריס ניניס היה מפגין אפילו חצי ממנת הכישרון שלו, מנהל את המשחק ומנווט את החלק הקדמי.
רוצים להישאר מעודכנים?
3. כרגיל, אנרגיות חיוביות אפשר תמיד לשאוב מהקבוצה השנייה של העיר, זו שכבר שנים רואה לנו בקושי את קצה הגב. אנשי הפועל עשו לעצמם מנהג להתרפק על העבר, להזכיר בכל הזדמנות את התארים בהם זכו ואת דורות השחקנים שגידלו. חבל רק שהם לא עצרו לרגע להביט בהווה, בו מרוב עודף תקציבי עגלת סופר מחליפה מכונת כביסה. למחלקת הנוער אין שום קשר לכדורגל והיא צופה בשחקניה בועטים בקן ובורחים ממנו במהירות עוד לפני שמלאו להם 15. הבעלים? הוא ממילא כל היום נלחם בכולם. הלו, יש עתיד? על העבר שלכם כבר שמעתי, עכשיו אתם מקום שמיני בליגה השנייה. עבור מכביסט בנשמה, יש יותר טוב מזה?
