1. לא זוכר טירוף כזה. תוכלו לנסות לצבוט, אבל לא תצליחו להעיר אותי. ברוך הבא, יוסי בניון. מישהו זוכר מתי היה במכבי ביקוש לחולצות? זאת עם מספר 15 נמכרה במספרים יפים. עידוד מאסיבי של הקהל לפני, אחרי ובמהלך המשחק? הכרוז שלנו מתעורר ומדליק את היציעים? אפילו זיהיתי כמה חבר’ה מהקומץ הוותיק שחזרו אחרי תקופה ארוכה. ולמה בעצם לא להיות חלק מההיסטוריה? לא אגזים – היינו כחולמים.
2. האווירה המיוחדת קיבלה יופי של גושפנקא גם על כר הדשא בניצוחו של הילד הנצחי. לא להאמין שעוד שלושה חודשים בניון חוגג 38 ופשוט לא מפסיק לרוץ. ההתלהבות, הדריבל הייחודי, הטיות הגוף ואפילו הירידה לאחור כדי לבנות התקפות ולנווט את הספינה הם מצרכים חיוניים כל כך עבור מועדון כבוי שהתעורר לחיים ועושה רושם שמצא סוף סוף את בעל הבית שחיפש. שלושה שערים ב-11 דקות, צ’יפ קלאסי שסגר עניין ומהלך כדורגל אטרקטיבי מרגל לרגל שגרם אפילו לגרגורי טאדה להבקיע? ביקשתי כבר שלא תעירו אותי?
רוצים להישאר מעודכנים?
3. ועכשיו ברצינות, טוב לשמוח ולהרים ראש בעונה לא קלה, אבל שם המשחק הוא המשכיות. הנוקאאוט מול אשקלון הוא צעד ענק להישארות ופתאום אפילו הפלייאוף העליון נראה בהישג יד, אבל כדי שזה יקרה מכבי תצטרך לגלות אופי במשחקים הלא פשוטים שנותרו לה עד תום העונה הסדירה – בין השאר מול שתי הגדולות מבאר שבע ומתל אביב. אם בניון יצליח להדביק בהתלהבות שלו את חבריו לקבוצה לאורך זמן, אולי נשפשף עיניים בעוד חודש וחצי ונמצא את עצמנו בין שש הראשונות. הדרך לשם מתחילה בשבת בדו קרב ישיר מול היריבה על המקום השישי, בני יהודה. יוסי, ילד שלי מוצלח, שמור על החיוך והתשוקה ותראה לכולנו שההצגה ביום שני לא הייתה חד פעמית.
