1. אין איש מכבי שהידיעה על מועמדותו של שינו זוארץ לראשות ההתאחדות לכדורגל לא גרמה לו לכאב לב. הוא אמנם נותר כהרגלו פוליטיקלי קורקט ואמר שיחליט רק בתום העונה אם יעזוב, אבל כשלצד ההגעה להתאחדות יש גם שמועות על מעבר לאחת הקבוצות הגדולות – הכיוון ברור. עבור המועדון והאוהדים של מכבי מדובר באבדה ענקית, לא פחות. שינו הוא מכבי פתח תקוה האמיתית והטובה וקשה לראות איך אנחנו מסתדרים בלעדיו. לא מזמן קראתי לו לקחת את המושכות במטרה לחולל שינוי אמיתי בכל הקשור לתדמית ולזהות של המועדון – משימה שבעיני מאתגרת לא פחות מתפקיד יו”ר ההתאחדות. כנראה שהחלום הזה יישאר נחלתי הפרטית בלבד. במציאות צריך להתחיל להתרגל לאמת המרה – שינו ומכבי כבר לא.
2. עמוק בתוך הגארבז’ טיים המתמשך והשעמומון נגד קריית שמונה הייתה גם נקודת אור קטנה לקראת הסיום. מוחמד סרסור, ההוא שספג קללות ויריקות מאוהדי הפועל בדרבי הנוער, עלה להופעת בכורה בבוגרים ובדקות הספורות שהיה על המגרש הוכיח שמדובר בכישרון גדול עם בישול מרשים לגרגורי טאדה. כולי תקווה שבחמשת המשחקים שנותרו יזכה ‘מוחא’ לדקות משמעותיות יותר וימשיך להוכיח את עצמו. הטעימה הראשונית בהחלט עשתה חשק לעוד.
רוצים להישאר מעודכנים?
3. בחמישי שעבר הטרחתי את עצמי לצפות במשחקה של הפועל מול הפועל תל אביב. אל תטעו, לא החלפתי צבע חלילה, אבל כשהיריבה העירונית קרובה הרבה יותר לליגה א’ מאשר לליגת העל, משחק מול המאמן המצוין שלנו לשעבר קובי רפואה הוא הדבר הכי קרוב לדרבי. צריך לומר את האמת – הפועל הציגה יכולת טובה במחצית הראשונה, יצרה מצבים ולא התקשתה לעצור את מוליכת הלאומית שכבר עלתה מעשית לליגת העל. מה שווה היכולת הזו ראינו כולנו בתוספת הזמן של המחצית הראשונה. בכנות, גם בשביל לחטוף שני שערים מכלום תוך דקה צריך לא מעט כישרון.
