1. צריך להודות על האמת, אף אחד לא ציפה לפתיחה מעניינת כזו של המונדיאל. דרמות, מתח ואקשן, לפעמים עד השניות האחרונות של תוספת הזמן. נבחרות מפוצצות עם חלומות על גביע העולם דוגמת ברזיל, גרמניה וארגנטינה כנראה חשבו שהגיעו לטיול ברוסיה, או אולי סברו שיעמדו מולם קונוסים. אז זהו, שלא. מחזור הפתיחה בשלב הבתים לימד אותנו שאין יותר משחקים קלים וכדי לקחת שלוש נקודות בדרך לשלב הבא צריך להזיע, להקיז דם והכי חשוב – לא להאמין לכל אלו שכותבים שהניצחון בכיס עוד לפני השריקה הראשונה.
2. בצד השני של המתרס נמצאות המפתיעות הגדולות. איזה כיף לראות נבחרות כמו מקסיקו, שוויץ ואיסלנד שמסתכלות לפייבוריטיות מהן בלבן של העיניים, נלחמות בשיניים, זוכות בנקודות חשובות ומאותתות לשאר העולם שכדאי מאוד לקחת אותן בחשבון. אם ימשיכו להציג להט ונחישות גם במשחקים הבאים אין סיבה שכמה מהן, אולי אפילו כולן, לא ימשיכו לשמינית הגמר. שפע של תוצאות בלתי צפויות רק מוסיפות ססגוניות וצבע לטורניר הנהדר הזה. כשכבר מגיעה תוצאה צפויה, יחסית כמובן ללוזריות הטבעית של אנגליה, היא מנצחת נבחרת כמו טוניסיה (מהדקה ה-15 עם שוער המשנה) בתוספת הזמן והמאמן האנגלי מזנק באוויר כאילו ששחקניו לא היו חייבים להכריע את המשחק מחצית אחת קודם. מה יש להגיד? שרק נמשיך להיות מופתעים.
3. המשחק הכי טוב עד כה במונדיאל היה בין ספרד לפורטוגל, עם קצב אדיר, טיסה מרחבה לרחבה ואין ספור אירועים. לקינוח, כל צד קרע את הרשת שלוש פעמים. מה עוד אפשר להגיד על הפנומן האדיר כריסטיאנו רונאלדו שסוחב על גבו נבחרת שלמה? ברגעים החשובים הוא תמיד מופיע במלוא הדרו ומספק עוד כמה ביצועים לפנתיאון שנספר עליהם בפרטי פרטים לנכדים. זמן מצוין להפסיק עם ההשוואות המגוחכות בינו לליאו מסי. בינתיים הארגנטיני לא רק שלא הגיע למונדיאל, אלא הצליח להפסיד אפילו למירי רגב.
