1. חיכינו מספיק, נרגענו מהמונדיאל וסוף סוף חוזרים לליגה שלנו. יכולת משכנעת אין, אז מה? געגועים בהחלט יש. ואם כבר לפתוח, אז נגד בית”ר החדשה והנוצצת. מוכנים? קופצים ישר לעמוקים. מה עם מכבי, התעניינתם? טוב, תודה. במונחים שלנו, מספיק בקושי. אלישע לוי המוערך אמנם הגיע ישר מהנבחרת ואת טביעת האצבע שלו רואים מיד, אבל גם את נקודת התורפה המוכרת: הרכות. דקה וחצי אחרי החתימה הצהירו שהמטרה הראשונה היא שוער זר. יודעים מתי זה היה? לפני שלושה חודשים! אז איפה הוא, אותו שוער? איך שוב נתקענו עם צחי גיגי – שוער קבוצת מרכז טבלה בלאומית במקרה הטוב? ומה עם חלוץ מטרה מוכח? לא די שהתעכבתם, עכשיו אתם גם עלולים לשים את הקלפים על בן אז'ובל.
2. ומה עושים בהיעדר חיזוק? דנים בכובד ראש בעתידו של מנור סולומון. לא, ברור שהעתיד שלו לא במכבי, אצלנו הכל הפוך. יהלום שכזה צריך למכור למרבה במחיר וכמה שיותר מהר, נכון אבי? טוב נו, בואו נהיה ריאליים. שינו הלך ואיתו גם התקציב. כנראה שנגזר עלינו להיפרד בקרוב ממנור. רגע לפני, עצה קטנה לתכשיט (שעדיין) שלנו: צא אך ורק לחו”ל. לא בית”ר, לא באר שבע, לא שום קבוצה אחרת בליגת העל. רק שם תוכל להתפתח, ללמוד ולהשתפר. כאן אתה עוד עלול ליפול לפה של איזה פרשן מטעם עצמו, בחסות הביצה התקשורתית שקוברת כל דבר שזז בלי קשר ליכולת.
3 תעשו טובה, סדרו לי פגישה של חמש דקות עם האחראי על שיבוץ המשחקים בליגה. כל העונה שעברה שיחקנו בימים ראשון או שני וכבר במחזור הפתיחה הפתעה מרעישה – המגמה נמשכת. אצטדיון המושבה הוא קודם כל הבית שלנו ומכבי צריכה לקבל עדיפות. כמו כולם גם לנו יותר נוח לשחק בשבת וכדאי שמישהו בהנהלה שלנו יזכיר את זה להנהלת ההתאחדות, בטח כשהיו”ר החדש שלה מכיר היטב את הנפשות הפועלות. הלו, רוצים להמשיך לארח את הפועל תל אביב ובני יהודה עד שבעיריית תל אביב יסגרו על עצמם ויחליטו מה קורה עם בלומפילד? שישחקו הן באמצע השבוע, לא על חשבוננו.
