1. השבוע פורסם כי עמותת הכחולה ודורון גלנט מנהלים מגעים מתקדמים במטרה לייצר שותפות שווה בבעלות לקראת העונה הקרובה. אני חושב שבמצב שנוצר בהפועל זה מהלך מבורך. התמיכה של הקהל והניסיון של האוהדים בכל מה שקשור במועדון יכולים להקפיץ את הפועל למעלה. אנחנו רואים שבשנים האחרונות קשה להפועל להחזיק את עצמה מבחינה כלכלית. אם הדברים יקרו כפי שמסתמן מהפרסומים, אני צופה לגל נרשמים גדול נוסף לעמותה, שמונה כבר כזכור מעל ל-720 חברים משלמים. אני יודע שיש עוד הרבה אנשים שעד היום המתינו לראות את התפתחויות, שכעת יצטרפו ויירתמו לעזור.
צריך להיות עיוור כדי לא לראות שבשנים האחרונות ההתלהבות של הקהל מהמועדון ירדה, אין לאוהדים עם מי להזדהות. לא רואים שחקני בית בהרכב וגם בצוות המקצועי אנשים שמזוהים עם המועדון לרוב נשארים בחוץ. כשאין לך עם מי להזדהות ובכל שני וחמישי מחליפים בעל בית, הדברים לא נראים טוב ומן הסתם הרבה מתרחקים מהיציע. הרבה אנשים איבדו את הרצון להגיע ולעודד את הפועל.
2. בכל הנוגע לסגל, צר לי שאני לא איש בשורות. לדעתי התלכיד שנבנה עד כה לא יכול לכוון לעלייה. אורן קריספין חייב לחזק את הקבוצה בשחקן או שניים דומיננטיים, כאלה שמשחקים הרבה שנים בליגה הזאת ושכבר חוו עליית ליגה. כרגע אני לא רואה מישהו כזה בהפועל. יש מספר שחקנים טובים לרמה של הליגה הלאומית, אבל לא יותר מזה. כשאני מסתכל על הפועל עכו, מכבי נתניה ובני יהודה שעלו מהלאומית בשנים האחרונים, אני רואה קבוצות עם סגל איכותי, לא רק 11 שחקנים טובים. זו עונה ארוכה, שמתחילים בה עם הרכב אחד ומסיימים עם הרכב שונה לחלוטין. שחקנים מסויימים מאכזבים ואחרים מפתיעים לטובה, לכן צריך סגל עמוק עם שחקנים שיתנו פייט על חולצת ההרכב.
3. באופן אישי, אני עובר ימים מרגשים לאחרונה. זו כבר הפעם השלישית שאני קפטן נבחרת הוותיקים של ישראל למכביה וההרגשה פשוט נהדרת. לפני ארבע שנים זכיתי להניף את הגביע אחרי שער ובישול שלי בגמר מול ארגנטינה, ואני מקווה שכך גם יהיה הפעם. מדובר באחת הנבחרות החזקות שהיו לישראל, עם שמות כמו אמיר שלח, רונן חרזי, השוער רפי כהן, עופר שטרית, סתיו אלימלך וגדי חזות. אני מרגיש פה ממש כמו בנבחרת אמיתית, השמות הבכירים, האווירה והצוות המקצועי והניהולי עושים הכל ברצינות. לכן אני באמת מרגיש מאוד מחוייב לסמל ולחולצה של הנבחרת. נכון שהמחוייבות הזו פוגעת גם קצת בעבודה, אבל אני יכול להרשות לעצמי לוותר על שעות עבודה פעם בארבע שנים.
