יותר משפיל מהפסד בדרבי. אלמוג אופיר על התבוסה של מכבי פ"ת

1. אפילו במשחקי הדרבי הקשים ביותר של מכבי לא הרגשתי מושפל כמו אחרי המשחק מול הפועל תל אביב. קרב תחתית חשוב, אבל הקבוצה לא מגיעה ועוד מעזה לרדת עם שש חתיכות מקבוצה שכל השנה צוחקים עליה שלא כובשת. כרגיל, אף שחקן לא יודע את מקומו על המגרש וכולם מחכים לאלילת המזל. מאמן שמכבד את עצמו היה מתייצב מול המיקרופון דקה אחרי שהשופט גאל אותו מייסוריו ומחזיר את המפתחות. גיא לוזון? הוא סיפר שכל מטאטא יורה. מבחינתו, ועצוב יותר – מבחינת כולם, מעמדו כלל לא על הפרק.

2. כמו שצחי גיגי נראה בחודש האחרון, אין לו מקום גם בליגות נמוכות מליגת על. מול הפועל תל אביב זה כבר יצא מכלל שליטה. נכון, שליש מהשערים שספג היו בפנדלים, אבל מה עם השאר? למה לא לצאת ולקחת את הכדור יחד עם הראש של רועי זיקרי? מה עם להגיב לכדור שפוגע בברך של אחמד עאבד? והכי גרוע זה לספוג גול מדונם, ולא משנה אם בעט אותו שחקן אירופי בעל שם מפוצץ או רמזי ספורי. השורה התחתונה זהה: 12 שערי חובה בשלושת משחקי הליגה האחרונים. יוסי גינזבורג, שמאז הגעתו של מאסטר גיא מתייבש משום מה על הספסל, ראוי הרבה יותר להוביל את החוליה האחורית.

3. לאוהדי מכבי, כידוע, סטייל משלהם. קיטורים, האשמות וביקורת יש מכאן עד הירח ובחזרה, אבל מה כל זה כל שווה אם הם לא מגיעים למגרש כדי לתמוך ברגעי משבר? לצערי, גם מי שכבר מגיע מתקפל הביתה בסביבות הדקה ה-60. נכון, הקבוצה בתקופה נוראית אבל חשוב שכולם יבינו סוף סוף שהכוח בידיים שלנו, האוהדים, וחשוב שקולנו יישמע אם בעידוד ואם במחאה על ההתנהלות הבלתי נסבלת. כבר היו דברים מעולם וקהל חם ותומך יכול להיות שווה לקבוצה הישארות בליגה. ביום ראשון מארחים את אשדוד למשחק על החיים וכל מי שקורה לעצמו אוהד מכבי פתח תקוה יותר ממוזמן לשים את האגו בצד. ניפגש.