"ההרגשה היתה מאוד מוזרה, הבנתי שזה בעצם המשחק האחרון שלי עם החברים שעברתי איתם דרך ארוכה. אני יכול לומר שהערכתי מאוד את המחווה של השחקנים שהקדישו לי את הניצחון ושל הקהל שעודד אותי, אבל השתדלתי לא להיסחף יותר מדי בהתרגשות. זה תהליך טבעי ששחקן שמתפתח בקבוצה מסוימת מתקדם למועדון גדול יותר ואני חושב ששני הצדדים כאן הרוויחו". כך מתאר דור אלו (23), את המשחק מול בני סכנין בסוף חודש אפריל, שהיה מבחינתו גם משחק פרידה מהמדים הכחולים של מכבי פתח תקוה, הקבוצה בה גדל מגיל 7, בדרך לפרק חדש ומאתגר בהפועל באר שבע.
כשהוא מחלים מניתוח ברגלו והודעה רשמית על מעבר שלו בחוזה לחמש עונות למועדון מבירת הנגב כבר יצאה לאמצעי התקשורת, מתפנה אלו לסכם קדנציה רבת שנים במכבי ולדבר על השאיפות לעתיד. "ייקח לי קצת זמן להתרגל ללבוש אדום", מציין השחקן, "בכל זאת אני במכבי מגיל מאוד צעיר ולא מכיר משהו אחר. עם זאת אני רגוע ובטוח שאתאקלם מהר. ברור לי לאן אני מגיע ומה אני רוצה מעצמי, אין לי חששות ואני מרגיש לי שזה השלב המתאים לעשות את קפיצת המדרגה בקריירה. אי אפשר לדעת מה יהיה ובכל מקרה, לא אשכח מאיפה באתי".
היית רוצה להיפרד ממכבי עם תוצאות טובות יותר.
"ברור. בפלייאוף העליון שזה המאני־טיים של העונה לא הצלחנו להתעלות כך שיש אכזבה. ועדיין, גם התקופה הפחות טובה לא מקלקלת או מורידה מהעונה האדירה שעשינו. צריך לזכור שאנחנו לא מועדון בסדר הגודל של מכבי תל אביב או באר שבע, וטבעי שלאורך עונה ארוכה תהיה דעיכה בשלב כלשהו. הטיימינג באמת יצא מבאס אבל זה לא משהו נשלט".
יכול להיות שהגעתם לשיא מוקדם מדי?
"אני לא חושב. לדעתי הרוטציה שלנו היתה קצרה, מה גם שסבלנו מלא מעט פציעות. במשך כמה שבועות אני וגיא מלמד למשל עלינו עם זריקה לכל משחק. בקבוצה עם סגל רחב יותר היינו מקבלים מנוחה. במכבי הסבירו לנו שבונים עלינו ולא רצינו לאכזב את כולם, אבל כשהשחקנים המרכזיים לא נמצאים בשיא, כל הקבוצה נפגעת".
הדיבורים מסביב היו על שחקנים לא מחויבים, שהראש שלהם עסוק רק בחוזה הבא.
"זה טבעי שיש ביקורת על השחקנים המובילים בקבוצה והם אלו שמושכים את האש. אני יכול להגיד לך בלב שלם שכולנו נתנו את הדם. זה לא שקיבלנו פתאום רביעיות, הפסדנו משחקים בהפרש של שער. אם היינו משיגים תיקו לא היו בכלל את כל הדיבורים האלה. הרי ברור שלא אני הלכתי וסגרתי ביוזמתי עסקה עם באר שבע, זה משהו שסוכם בין המועדונים. עם מבחן התוצאה אי אפשר להתווכח וברור לנו שכשמפסידים יש בלגאן".
"ידעתי שיש מי שעומד מאחורי"
"ברגע שהופיעו כל פרסומים על התעניינות בי מצד הקבוצות הגדולות, הבנתי שאני תחת זכוכית מגדלת של כולם – הקבוצה שלי, הקבוצות המתעניינות, הקהל, התקשורת והפרשנים. מה שעבר לי אז בראש זה רק להיות עוד יותר מרוכז במכבי", ממשיך אלו, "רציתי מאוד להוכיח את עצמי, אולי אפילו יותר מדי. צריך לקחת בחשבון שהקבוצה נתנה שלושת רבעי עונה נדירה ואני מאמין שעם עוד כלים היינו יכולים לעשות משהו באמת היסטורי. בשיא שלנו, היו גם כאלו סימנו את מכבי כקבוצה שתזכה בתארים. אני סבור שחשוב תמיד לשמור על פרופורציות ושצריך סגל עמוק יותר כדי שמכבי תוכל להתמודד על תואר".
מכבי הוא מועדון שמגדל ומקדם שחקנים, אבל תמיד יש תחושה של תחנת מעבר שכל הזמן פוזלים ממנו החוצה.
"לדעתי, מכבי היא מבין חמשת המועדונים הכי טובים בארץ מבחינת מה שהיא נותנת לשחקן. יש כאן את כל התנאים לפרוח. ובכל זאת, לגיטימי ששחקנים רוצים להתקדם ואני לא חושב שמישהו צריך לכעוס. בסופו של דבר כל אחד שואף להיות בטופ של הענף, לשחק מול אלפי צופים ולזכות בתארים. אני רק חושב על זה שבקבוצה הבאה שלי מכוונים לזכייה בתארים ומקבל צמרמורת".
על רק רקע ההתקדמות הגדולה שביצע העונה, הזימון לסגל ננבחרת והמעבר המתוקשר לאלופה, אלו לא שוכח גם הרגעים הקשים שבדרך. "בעונת 2013-2014, שהיתה הראשונה שלי בקבוצת הבוגרים של מכבי, התאמנתי לבד בצד וזה היה על הפנים", הוא משחזר, "ידעתי מה אני יכול לתרום לקבוצה והייתי מאוד מתוסכל שלא קבלתי הזדמנויות. הרגשתי שלא העריכו אותי. קובי רפואה אימן אז בצוותא עם ייטב לוזון ובסיום אותה עונה הוא פגש אותי במקרה ואמר שהוא מרגיש שפספס אותי. האמת? דווקא מה שהוא אמר גרם לי להעריך אותו יותר".
איך היו היחסים שלך העונה עם קובי רפואה?
"כשקובי הגיע הוא לקח אותי מיד לשיחה ואמר לי שאני המגן הקבוע שלו. קובי דרש ממני לעבוד קשה והסביר שהוא מאמין שזה הזמן שלי לפרוץ קדימה לרמות של נבחרת ישראל ושל הקבוצות הגדולות".
אפשר לומר שהוא המאמן שהכי השפיע עליך?
"קובי נתן לי חופש, ביטחון, ידעתי שיש מי שעומד מאחורי. קובי הוא מאמן ברמה גבוהה ולא אשכח את מה שעשה בשבילי. מגיע לו קרדיט על כך שהוא היה רגוע גם כשבהכנה לעונה נראינו לא טוב. חלק חשוב בהתקדמות שלי אני מייחס גם לרן בן שמעון וגם לו יש לא מעט נקודות זכות אצלי. הוא לקח אותי כפרויקט ובתקופה שלו התחלתי לפרוץ, כשקובי הגיע כבר היה לי מעמד מסוים בקבוצה והוא ידע איך לשדרג אותי. מעבר לזה, חשוב לי לציין גם את עוזר המאמן נמרוד קוסטיקה. הוא עבד איתי המון, לפני ואחרי אימונים. השער שהבקעתי מול מכבי חיפה בסיבוב הראשון זה למשל משהו שעבדנו עליו, בגלל זה גם רצתי ישר לקוסטיקה ולשאר אנשי הספסל".
במכבי מציינים את מוסר העבודה שלך.
"יש רגע שאתה שואל את עצמך אם תישאר בינוני או תתקדם, ומבין שרק עבודה קשה והתמדה תביא להצלחה. עבדתי קשה והתמדתי רק בגלל זה הגעתי עד כאן. מחוץ לכדורגל אני די עצלן, אבל בכל מה שקשור לקריירה אני אחרת – לא מפחד מעבודה קשה ומהתמדה".
"לקחתי את עצמי לשיחה"
בפרויקט של "ספורט מלאבס" מאפריל 2012, שביקש לחשוף את דור העתיד בכדורגל הפתח תקוואי, התראיין אלו אז שחקן קבוצת הנוער, וסיפר על הרצון לשחק באירופה. היום, כשהוא מתבקש להתייחס לאמירה ההיא, הוא משיב: "כל כדורגלן שואף לרמות הגבוהות. כשזה מתקרב, אני מבין שאם אעבוד נכון החלום הזה גם יכול להפוך למציאות. להגיע למועדון כמו באר שבע זה לא דבר של מה בכך ואני שמח מאוד. אחרי הזימון לסגל הנבחרת השאיפה שלי היא להפוך לשחקן הרכב במשחקים הרשמיים. נבחרת זה לא דבר שבא בקלות ואני לא אתן לזה לברוח".
מה עונה לאלו שטוענים שהסגירה בהגנה היא הצד החלש אצלך?
"אני לוקח את הדברים לתשומת לבי ולא מתעלם. מבחינתי, אין חלוקה להגנה או להתקפה. אני לא מרגיש שיש לי בעיה ספציפית אלא מתעסק באיך אפשר להשתפר ולהשתדרג בשני צידי המגרש. תשמע, פעם ממש לקחתי את עצמי לשיחה. היו מלגלגים שיש לי את הכל חוץ מהפס האחרון. היום זה לא שאני מגביה כמו דיויד בקהאם, אבל אני רואה נתונים סטטיסטיים שמעידים ששיפרתי את הנושא".
יש מחשבות על חזרה למכבי בעתיד?
"מכבי נתנה לי המון ואני אתגעגע למועדון. אני רוצה להגיע כמה שיותר רחוק וכרגע לא פוסל שום דבר. אני מקווה מאוד שמכבי תצליח להשיג את הכרטיס לאירופה. אעקוב ואעודד מהבית, ולמרות שזה יהיה לי מוזר, אני מחכה לראות את השחקנים שלנו במשחק במסגרת האירופית".
לסיום, מה יש לך לומר לאוהדים?
"יש למכבי קהל טוב. גדלתי עם הקהל הזה והגעתי בעצמי כילד לעודד את הקבוצה. אני מאוד מעריך את האוהדים, למרות שאני סבור שהם לא מגיעים מספיק למשחקים. קהל זו תוספת כוח משמעותית ואי אפשר בכלל להסביר מה יציע מלא עושה לשחקן. אם למכבי היה גרעין אוהדים גדול יותר היא היתה לוקחת אליפויות. זה בפירוש אחד הדברים שהכי חסרים כאן".
