מפרקי הפועל פתח תקוה, עורכי הדין ליאור דגן ועמית פינס, הגישו אתמול (שני) לבית המשפט, בהתאם לבקשתה של השופטת עירית וינברג נוטוביץ, דוח עדכון על מצב תיק הפירוק הראשון של הקבוצה, עם דגש כמובן על התקדמות ההליך מול הבעלים לשעבר של המועדון, מאיר שמיר. בדוח, תיארו פינס ודגן, שבינתיים קיבל לידיו גם את ניהול תיק הפירוק של הפועל אשקלון, את פעולותיהם בתיק בשנים האחרונות וצירפו את הבקשה שהגישו לכונס הנכסים להטלת אחריות אישית על שמיר, בכל הנוגע לעסקת אצטדיון האורווה. מדובר למעשה בהליך משפטי שנועד ליצור מסגרת דיונית לתביעה לחיוב אישי של נושאי משרה בחברה שבפירוק.
לאחר שתיארו את פעולותיהם בעונה בה ניהלו את המועדון (2011/12), שלאחריה מכרו את הקבוצה לאיש העסקים אבי ללוז ואת החקירות שביצעו במסגרת העבודה על שני דוחות הפירוק שהגישו, התייחסו המפרקים לבקשה להצהרה על אחריות אישית כנגד שמיר. "באמצע שנות ה-90 של המאה שעברה, זיהה שמיר 'הזדמנות עסקית' לרכוש את שטח אצטדיון האורווה שבעקבות תהליכים תכנוניים (שינוי ייעוד למגורים ואפשרות בניה של מגדלי מגורים וכ-600 יחידות דיור) עמדה להפוך לחטיבת קרקע בעלת ערך רב. המדובר במתחם מקרקעין שכלל זכויות לבניה רוויה של 604 דירות, בהיקף כספי (במונחי מכירות) של כמיליארד שקלים. לצורך מניעת התנגדויות לביצוע עסקת רכישת האצטדיון, רכש שמיר את זכויות הניהול של קבוצת הפועל פתח תקוה, באמצעות העמותה שבפירוק. זמן קצר לאחר שרכש את זכויות הניהול בקבוצה, ובעת ששמיר כיהן כיו"ר ועד העמותה שבפירוק (ובעל השליטה בה), שמיר הוציא לפועל את עסקת הרכישה במסגרתה התקשר בהסכם בו רכש עבור עצמו ו/או אחרים את מלוא הזכויות נכס המקרקעין מחברות ההסתדרות".
בהמשך נכתב: "בעסקת האורווה, שמיר היה מצוי בניגוד עניינים חריף, מובהק ופסול, נמנע מלהביא את העסקה לדיון במוסדות העמותה שבפירוק, נמנע מלקבל חוות דעת בנוגע לזכויות העמותה שבפירוק, נמנע מלבחון את ההשלכות הכספיות והאחרות של העסקה על הקבוצה (לרבות מחלקת הנוער שלה), ופעל לקדמה לטובת האינטרסים האישיים והכלכליים שלו, תוך שהוא מעדיף את טובתו האישית על פני טובתה של העמותה שבפירוק. יש לזכור כי חובת שמיר – כיו"ר העמותה וכמי ששלט בה בפועל – הייתה לדאוג אך ורק לטובת הקבוצה והעמותה… שמיר הפר את חובת הנאמנות, חובת השליחות וחובת האמונים המוטלות עליו כנושא משרה כלפי העמותה שבפירוק. לפיכך, על שמיר להשיב לקופת העמותה כל טובת הנאה – בין במישרין ובין בעקיפין – שהפיק כתוצאה מהפרת חובת הנאמנות ו/או הפרת חובת האמונים שלא בתום לב, וזאת בהסתמך על ההלכה הפסוקה של בית המשפט העליון בעניין זה".
שמיר בתקופתו כבעלים. צילום: זאב שטרן
בהמשך ציינו המפרקים, כי לאחר שהלה"פ (החברה להצלת הפועל פתח תקוה) בנתה ומכרה שני בנייני מגורים על שטח האצטדיון שכללו 178 דירות, בשנת 2010 דווח על ידי חברת "אשדר" כי הלה"פ התקשרה בהסכם למכירת יתרת זכויותיה במתחם תמורת סך כולל של 170 מיליון שקלים. "במסגרת הדוח התוקפתי השנתי לשנת 2009 של חברת אשדר, דיווחה חברת אשדר (שותפתו של שמיר בחברת הלה"פ) כי הרווח הגולמי הכולל של חברת אשדר (קרי, 50 אחוזים מהפרוייקט) עומד על למעלה מ-70 מיליוני שקלים, כך שהרווח הכולל עומד על כ-140 מיליוני שקלים… המדובר ברווחי עתק, ששמיר גרף לכיסו, כפועל יוצא של הפרת חובת האמונים והנאמנות שלו כלפי העמותה שבפירוק. בנוסף, במסגרת הסכם האחזקה שמיר נטל על עצמו התחייבות חוזית להעמיד לעמותה אצטדיון חלופי. שמיר הפר את התחייבותו החוזית להעמיד אצטדיון חלופי לעמותה שבפירוק, ולפיכך עליו לפצות את העמותה בנזקים שנגרמו לה כתוצאה מכך. בנוסף, המנהלים המיוחדים סבורים כי יש להטיל על שמיר אחריות אישית לכלל חובות העמותה, וזאת מכוח סעיף 373 לפקודת החברות".
המפרקים המשיכו לבוא בטענות קשות כלפי שמיר וציינו בדוח: "שמיר ניהל את ענייני העמותה שבפירוק בדרכי תרמית. שמיר ביצע עסקה תוך הצגת מצגי שווא תרמיתיים, פעל בניגוד עניינים ובדרכי תרמית הן בפעולותיו בעסקת רכישת האצטדיון והן בהסכמים מושחתים שגרם לעמותה להתקשר עמו, שמיר פעל במכוון להסתיר את חלקו האמיתי בעסקת האורווה, שמיר החזיק במניות הלה"פ באמצעות אנשי קש מטעמו, שמיר ביצע עסקאות 'סיבוביות' ומלאכותיות, במטרה להסוות את הרווחים האמיתיים שהפיק מהעסקה ו/או את האינטרסים הכלכליים שלו בה, שמיר ביצע דיווחים כוזבים. לפיכך, יש מקום וצידוק להטיל על שמיר אחריות אישית לכלל חובות וחבויות העמותה".
מאיר שמיר משוחח עם אוהדי הפועל ב-2006. צילום: יוסי זלינגר
שמיר, כזכור, מכחיש את הטענות ובמסמך תגובה שהגיש בשנת 2015 לתסקיר המפרקים ציין: "'תסקיר' המנהלים המיוחדים הינו מסמך חסר ורשלני אשר מוטב היה אלמלא בא לעולם. התסקיר מתעלם לחלוטין מראיות ועובדות ברורות וחד משמעיות אשר הובאו בפני המנהלים המיוחדים, הן במסמכים והן בעדויות ובחקירות שנעשו על ידם לגורמים הרלוונטיים, כאשר עובדות שאינן עולות בקנה אחד עם ה'תיזה' שמבקשים המנהלים המיוחדים לפתח, אינן זוכות להתייחסות כלשהי. התסקיר בוחר להסתיר מעיני בית המשפט מסמכים מהותיים אשר היו בידי עורכיו ואשר לו היה מגולים לבית המשפט, היו מביאים להיפוך מסקנות התסקיר".
בהמשך נכתב: "המנהלים המיוחדים התעלמו מן הראיות החד משמעיות שהיו בפניהם, כי לקבוצה ולעמותה החדשה כלל לא היו זכויות באצטדיון הכדורגל. התעלמו המנהלים המיוחדים מן העובדות החד משמעיות שהוצגו בפניהם, כי מר שמיר הזרים לעמותה לאורך השנים סכומי עתק, של עשרות רבות של מיליוני שקלים ומנגד, כי מר שמיר לא גרף לכיסו במישרין או בעקיפין ולו שקל אחד של רווח מן העמותה או מן העסקה באשר לאצטדיון".
תביעות חוב בהיקף של כ-14 מיליון שקלים
בהמשך ציינו המפרקים כי בקופת הפירוק מצוי נכון להיום סכום של 720 אלף שקלים. עוד ציינו את רשימת דרישות החוב שהוגשו אליהם, שעומדת על סך של 14,420,432 שקלים, כאשר הסכומים אינם סופיים וצפויים להיות נמוכים יותר. בחובות בדין קדימה, כלומר בעדיפות ראשונה, נמצאים בין היתר מס הכנסה (3,832,409 שקלים), ביטוח לאומי (513,286 שקלים) ומע"מ (198, 971 שקלים). בחובות בדין רגיל נמצאים עוד רשימה ארוכה של נושים, כולל מכבי פתח תקוה, עם חוב של 1,800,000 שקלים עבור פינוי האצטדיון.
רשימת החובות מתוך הדוח של המפרקים (צילום מסך)
