1. תשעה מחזורים לתוך הליגה הלאומית ומכבי פתח תקוה נמצאת בדרך הנכונה לליגת העל. אין לטעות באשר ליכולת שנותרה סבירה פלוס, אך בהחלט יש להצדיע לקבוצה מלוכדת, שילוב של ותיקים וצעירים, על אופי ונחישות שמתגברים משבוע לשבוע. לא כל קבוצה הייתה חוזרת מפיגור לניצחון לאחר המהפך המרשים של רמת השרון, והלב הגדול של מכבי הוא זה שיקבע באיזו ליגה תשחק הקבוצה בעונה הבאה.
2. כאן המקום להודות בפה מלא שגיא לוזון למד את הליגה, זו שהצהיר כי אינו מכיר כלל ערב פתיחת העונה. נכון שיש לו סגל עמוק שיכול היה בשקט להספיק גם למרכז הטבלה בליגת העל, אבל ניהול המשחק נכון, החילופים במקום וגם שינויי תפקודים תוך כדי תנועה מתוזמנים היטב. עם התוצאות אי אפשר להתווכח (ובמקרה שלנו גם לא צריך) – נכון לעכשיו מכבי פתח תקוה רמה אחת לפחות מעל הליגה הלאומית.
הדרך עוד ארוכה וקשה, ההגנה עדיין טעונה שיפור וגם ממד נוסף של יצירתיות בקישור לא יזיק, אבל הכיוון בהחלט חיובי ומשמח. ודווקא בגלל שהוא כזה, צריך להודות על האמת: לאחר דרך ארוכה ונדודים בארץ ובחו"ל, תוך התנסות ברוב הקבוצות הגדולות בכדורגל הישראלי, גיא הגיע סוף סוף למנוחה ולנחלה ומצא את הליגה שמתאימה לו – הליגה הלאומית. כאן הוא מרגיש בבית, כאן הוא מתעלה, כאן הוא מנצח ברצף, כאן נראה שהשחקנים מחויבים ומשחקים גם בשבילו. ואני שואל אותך מאמן יקר, אם כל כך טוב לך בליגת המשנה, למה לשנות?
