1. שאפו גדול לכ-200 אוהדי מכבי שהצפינו באמצע השבוע לאצטדיון המגעיל בעילוט. בכל זאת, לא כל יום יש שמינית גמר. כדורגל גדול לא היה, אבל כולנו מודים מקרב לב לאוונדרו ברנדאו, שחוץ מלחמם לנו את הלב עם כרטיס לרבע, חסך לנו עוד חצי שעה לפחות בקור מקפיא עצמות בצפון. כעת נמתין בסבלנות ליריבה ועד אז נזכיר לחברים שעם קצת אמונה, לפחות כמו זו שלנו, האוהדים, החלום להגיע למעמד הגמר בבלומפילד ולמפגש עם הנשיא ממשיך להתקרב.
2. כל זה לא משנה את העובדה שהלחם והחמאה שלנו השנה היא הליגה. שני הפסדים בחמישה ימים היו כמו שתי סטירות לחי מצלצלות שהחבר’ה הזחוחים למעלה כנראה היו צריכים. כשלא מפסידים במשך 17 משחקים הכל נראה ורוד ואפשר להתעלם באלגנטיות מהבעיות. לא עוד. הגיע הזמן לומר בקול רם: ההגנה של מכבי חלשה מאוד וצריך לתת על כך את הדעת. שחקנים ומאמן יקרים, אנא תתעוררו ותתאפסו בהקדם. הפער מראשון לציון וקטמון כבר לא כל כך גדול וחובה לנחות מהר לקרקע כדי לא להסתבך שלא לצורך בהמשך העונה.
3. הנה תרגיל פשוט בחשבון: חורים בהגנה פלוס מכת פציעות שווה חיזוק דחוף. בלם שייצב את משחק ההגנה הינו בעדיפות ראשונה, ובשל היעדרו של הקפטן אלי בבייב חובה כעת להתחזק גם בקישור. לא ברור למה מחכים בהנהלה ובצוות המקצועי, אבל אם בטעות חשבו שם שהכל בסדר, המציאות טפחה כעת חזק על פרצופם. נכון לעכשיו, מגלים בלאומית שהשד לא נורא כל כך וזה עלול לעלות לנו ביוקר. במקום לדרוס, משום מה אנחנו מיישרים קו עם היריבות. אם למישהו עדיין לא ברור, אין מקום לטעויות: מכבי פתח תקוה טובה יותר בכמה דרגות משאר הקבוצות בלאומית וחייבת לעלות לליגת העל מהמקום הראשון. דפיקות לב מיותרות במאני טיים ממש לא יתקבלו בהבנה.
