1. נפתח עם ידיעה מעולם התעופה, או במקרה שלנו אי-תעופה. מנוע מרכזי במטוס שעמד להמריא לליגת העל ניזוק בצורה קשה ונמצא במסלול התרסקות ודאי. אגב, אף אחד עדיין לא הצליח לאתר את הטייס. ובשפת הכדורגל: מכבי פתח תקוה לא מצליחה להמריא. מילה גדולה להמריא, היא בקושי זוחלת. אם המשחק נגד לוד היה איום ונורא, מה תגידו על עפולה? ערן לוי, שבפעם האחרונה שבדקתי הוא לא בדיוק הסילון הכי מהיר בליגה, דפק ספרינט להגנה האיטית שלנו, ואם הוא לא משתהה בדרך לשער, כנראה שגם נקודה לרפואה לא הייתה.
2. הרכש שהגיע בינואר עדיין לא הוכיח את עצמו. על ההגנה האיטית, עם ובלי אושר אבו, כבר דיברנו, אור אינברום ערך בכורה ולא הצליח להשפיע על המשחק, וארד בר חלש מאוד כבר כמה משחקים, אבל זה לא מפריע לטייס האוטומטי להשאיר אותו על הדשא. גם ליאל עבדה, שסומן אצל אבי כאקזיט הבא, חייב להתחיל לתת תפוקה כדי שקבוצות גדולות הרבה יותר ייקחו אותו בחשבון. ואחרי כל זה, מיסטר גיא מתעקש להמשיך לשחק באותה שיטה שלא עובדת מבלי לגוון ולשנות. בעיקר מורגשת החולשה באמצע המגרש, ואם לא מספיק שבר חלש, דואגים להוציא דווקא את אלי בבייב. שיחת מוטיבציה דחופה עם שחקני המפתח לידור כהן ודור חוגי יחד עם בבייב תתקבל בברכה. הם אלה שחייבים להחזיר את הקבוצה האדישה הזו למסלול. למאמן אני מציע לחשוב תוך כדי משחק ולא לזרוק מכל הבא ליד בתקווה שמישהו ייזכר לתרום הברקה תורנית. ככה לא משחקים כדורגל.
3. במילים אחרות, כרגע אנחנו עוד קבוצה בלאומית. בתחילת העונה חזרנו מפיגור לניצחון, לא מזמן העפנו את קריית שמונה מהגביע ולא ספרנו אף יריבה בליגה, אבל זהו, הכל שייך לעבר. האווירה משדרת אווירת סוף קורס. אף אחת אחרת לא רוצה לעלות, הפער מהמקום השלישי מבטיח ואפשר לנוח ולהתחיל לתכנן את עונת הרחצה בשיא החורף. נראה לכם?! תתעוררו בבקשה ומהר. עם סגל מוכשר והכי טוב בליגה בפער, כל דבר פחות ממקום ראשון הוא כישלון. שחקנים, צוות מקצועי, חברי ההנהלה וגם אוהדי הכורסאות – מוטב להתגייס כולם להשלמת המשימה, ויפה שעה אחת קודם.
