1. הגשם היה הדבר הכי מעניין במשך 80 דקות מול אשקלון והיה חשש רציני שהקבוצה שלנו ממשיכה להתקדם, אבל בזיג זג. אלא שאז הגיע הטבח החדש, אור אינברום, הרתיח את הממטרים, בישל פעמיים והראה שיש אור בקצה המנהרה. יחד עם לידור כהן ואלי בבייב, הם יישרו קצת את המטוטלת הידועה גם כמכבי פתח תקוה. מה אגיד לכם? שני ניצחונות בארבעה ימים אף פעם לא הזיקו לאף אחד. נכון שעל כל טעות בהגנה של רמת השרון החזרנו בשער ומול אשקלון מתחו לנו את העצבים בקור, אבל בסוף זוכרים את הבייגל – 0:6 כמו מערכה חד צדדית בטניס, והוא מאוד טעים.
2. את הקפטן שלנו, בבייב, לא הביאו כדי להבקיע שערים, אבל הכי הגיע לו לקרוע את הרשת בתוספת הזמן. למרות תקופה פחות טובה הוא תמיד שם עם אופי, נחישות ולב גדול שמרגיש כל אחד ביציע. לא סתם הוא קיבל את סרט הקפטן, לא סתם הפך תוך זמן קצר לשחקן הכי משמעותי בקבוצה ולחביב הקהל. החיבור שלו למכבי טבעי והלוואי שימשיך איתנו עוד הרבה שנים בליגת העל. אגב, בזמן החגיגות ובדיוק כשהוא רץ לתת נשיקה לילד, הטלפון זמזם והתבשרנו שבאותה שנייה בדיוק, מיקו ממן האכיל לקרדה את הפועל. שמחה בתוך שמחה.
3. כל זה, כמובן, לא אומר שאין מקום למקצה שיפורים, אפילו נרחב. גיא צריך להבין שאין מצב שליאל עבדה נשאר תקוע באגף כמו הרכבת הקלה וחייבים לעבוד איתו יותר על כניסות למרכז הרחבה. מול אשקלון הוא החמיץ שער בטוח, אבל משלם שכר לימוד וככל שיצבור ניסיון אין לי ספק שמצבים מסוג כזה יתורגמו עד מהרה לשערים. ומה לידור עושה בשפיץ? זה פשוט לא התפקיד שלו ושפת הגוף שידרה שהוא מת לחזור לאגף. כשהוא הגיע משם כמו סילון, איך זה נגמר, בסוף כולם יודעים.
