1. "הנה, זה מגיע, תנו לאלי להניף את הגביע", כך שרו 5,000 אוהדי מכבי על הבמה הכי מכובדת שאפשר באצטדיון בלומפילד. במעמד שכזה, גם אוהדי הכורסה, המשפחות המורחבות של ילדי מחלקת הנוער ומאות המוזמנים משלל בתי הספר בעיר, לא אכזבו. בבייב, שהפך תוך זמן קצר לבשר מבשרינו, ידע לפרגן ולקח איתו לטקס ההנפה את כוכב הגמר, יוסי גינזבורג. כמה דקות לפני כן, אבי לוזון הונף באוויר על ידי השחקנים ואפילו מצא זמן לצילום משותף עם עמוס, שהגיע לפרגן אחרי שהבטיח מזמן את המקום השני. בזמן שאחיו הגדול כיבד אותו בשלוק של שמפניה ורודה מהגביע, הבטיח בעונה הבאה איחוד. משפחתי.
2. שלא תחשבו שהדרך לזכייה ההיסטורית הייתה פשוטה. הפועל תל אביב כבר הובילה עד הדקה האחרונה מדרדל'ה של אלטמן וקלינגר החנה כמיטב המסורת אוטובוס ברחבה. כשכבר קיפלנו את הדגלים, המציא לנו לפתע לירן ליאני פנדל ולמרבה המזל התעלם מהזמזום הבלתי פוסק באוזניה מצד שופטי ה-VAR. כמו מול בית"ר, לידור כהן עמד בלחץ ושלח אותנו להארכה. שם כבר לא היינו צריכים לחכות לפנדלים, פשוט כי לא נמצא קורבן אדום שיקריב את עצמו ויעצור פריצה סוחפת של ליאל עבדה, כל הדרך לשער הניצחון בדקה ה-100. יומיים אחר כך הוכר הכובש כספורטאי עילוי וצפוי לדחות את שירותו הצבאי אחרי שסיכם את תנאיו בבורוסיה מינשנגלדבאך.
3. איך אכלו אותה, ההתאחדות. בחצי השני בני יהודה תקעה שער מוקדם לאקס אבוקסיס וירדה לבונקר בדיוק כמו שהוא לימד אותה. המשמעות: גמר באצטדיון חצי ריק מול מחזיקת הגביע והאקס שלנו, אלישע. את העלייה הרשמית הבטחנו חודש קודם, ומאז גיא שמר את התותחים הכבדים לגביע ורץ כבר חצי פלייאוף עם הרכב שארד בר הוא השחקן הכי ותיק בו, מחוזק בכמה כישרונות אלמוניים זמנית מקבוצת הנוער. 0:0 חסר אירועים במשך 120 דקות חתם גמר בו בלטה רק ההתרגשות. התחושה הייתה שאברמוב, שכבר הניף פעמיים אחרי פנדלים, הולך לגביע שלישי. לא אצל גינזבורג. השוער הדף את הפנדלים של אריאל לזמי ומתן בלטקסה וגרם להם לרצות לחזור לבידוד. לידור, מי אם לא הוא, שוב לקח אחריות בפנדל הקובע וטס לחגוג דאבל.
4. אם הקורונה המקוללת הזו תסתיים בעתיד הקרוב, אולי כל זה עוד יקרה.
