1. מי שציפה לפתיחת עונה שכזו, שיקום. מודה, נשארתי לשבת. המשחקים הפושרים בלשון המעטה בגביע הטוטו לא בישרו טובות, וגם בלעדיהם אני קונה בעיניים עצומות תיקו נגד האלופה. בפועל, המצבים המסוכנים הרבה יותר היו שלנו, בראשות אור אינברום שתמיד חושב התקפה, כשבצד השני אריק ינקו נעל הרמטית את השער והמגנים ינון אליהו (גול גדול בסיום מבצע קבוצתי מרשים) ומוחמד הינדי עשו עבודה טובה. ולצדם כמובן היהלום ליאל עבדה – שהוכח שכאשר הוא מרוכז מול השער, גם בלחץ של המאני טיים, הוא כובש. כל המחמאות לגיא לוזון על הכנה פנטסטית וביצוע שינויים מתבקשים תוך כדי תנועה. התוצאה: נוקאאוט במחזור הפתיחה לקבוצה שבכל העונה שעברה רשמה הפסד בודד.
2. היה זה משחק שהפגיש את שתי מחלקות הנוער הטובות בישראל, שלא אכזבו והציגו צעירים מוכשרים מאוד שהפגינו רמת כדורגל גבוהה. מדובר בבשורה חיובית ומעודדת לליגת הפח שלנו, שחייבות לחשב מסלול מחדש ולטפח צעירים מקומיים תוצרת בית, בטח במציאות הנוכחית. כשגיא מתראיין בסיום וסוף סוף מדבר לעניין על כך שמדובך בתהליך ארוך טווח של בנייה תוך יצירת המשכיות, אפילו אני מחכך ידיים בהנאה ונאלץ להסכים איתו. כמה חבל שהאוהדים שלנו נאלצו לחוות את כל הטוב הזה מהספה בסלון. הגיע הזמן לאפשר לקהל לחזור למגרשים!
3. ואחרי המחמאות, בואו נרד לקרקע ולא נסתנוור יותר מדי אחרי 90 דקות. הבעיה הגדולה במרכז הקישור שלא הורגש זעקה לשמיים, וגם מחץ בהתקפה לא יזיק. כל הליגה ראתה שמכבי כאן כדי להישאר, אבל ספק אם בהמשך ניצור כל כך הרבה הזדמנויות מול יריבות שהאני מאמין שלהן הוא בונקר מעיק. בעונת חזרה ארוכה וקשה, חייבים להיות מוכנים לכל תרחיש עם סגל רחב יותר. לשמחתנו, חוצפה חיובית בכמויות כבר יש.
