מזה שנים שיש חילוקי דעות בנוגע לתרומתו של הקהל הכחול באצטדיון הביתי. האם הקהל מלחיץ את השחקנים או שהוא דווקא דוחף וממריץ? האם היתרון הבולט שיש לאוהדי הפועל בלאומית באמת מביא נקודות? אוהדי הפועל ידועים מחד בסבלנות יתרה, אבל מאידך יודעים להביע את שאט נפשם בתקופות חלשות ובמשחקים נרפים. האם בעונה יוצאת דופן ונוראית כמו זו הקהל היה מרים את הקבוצה או משתק אותה עוד יותר? קשה לדעת.
הנתונים העגומים ממשחקי הבית יכולים להצביע על תשובה די ברורה. במאזן משחקי הבית שהתקיימו העונה, הפסידה הפועל בארבעה ובשלושה יצאה בתיקו. שבעה משחקי בית ללא ניצחון, שלוש נקודות מתוך 21 ורק שני שערים שהובקעו לזכותה. בארבעת משחקיה האחרונים בראש הזהב הפועל לא כבשה אפילו שער אחד, זאת מאז שעשה זאת גל צרויה במחזור ה-5 מול נצרת (וגם אז הפסדנו).
התמונה במשחקי החוץ מעודדת הרבה יותר. הניצחון במחזור האחרון היה השלישי שהפועל השיגה מחוץ לביתה מתוך שישה משחקים סה"כ. במשחקי החוץ הפועל גם כובשת יותר: שבעה בחוץ מול שניים בבית. מה יכול להסביר את הפער החריג הזה? הניחוש שלכם טוב בדיוק כמו שלי.
קלמי סבן. צילום: עדי ברקוביץ'
כמו לאחר הניצחון המפתיע מול איכסל, גם הניצחון האחרון מול רעננה החזיר מעט צבע לפניהם של השחקנים והאוהדים אבל לא סייע להפועל להתרחק מהתחתית. הפועל חייבת לייצר רצף של 2-3 ניצחונות ומהר, אחרת תמצא את עצמה עד לסיום העונה נאבקת בשיניים כדי לשרוד בליגה. אי אפשר לנצח בלי לכבוש והפועל מוכרחה ליזום ולאיים יותר על שער היריבה. רק כפר קאסם כבשה פחות שערים מהפועל (ולה גם משחק חסר).
נכון לכתיבת שורות אלו לא התקבלה הודעה על מינוי מאמן קבוע להפועל, כך שנראה שגם במשחק הקרוב מול אום אל פאחם ימשיך קלמי סבן על הקווים. סבן היה נמרץ מאוד, דרבן את השחקנים, כיוון אותם ועודד. ההחלטה לבצע שינויים ולפתוח עם בר נאווי, אופק אושר, חמאדה אגבריה ואביב סלם הייתה אמיצה, טובה ובמבחן התוצאה הוכיחה את עצמה. אם סבן ישיג ניצחון שני, אין זה נמנע כי החיפושים ייעצרו, לפחות לעת עתה.
