לפני 15 שנים בערך שמעתי את הביטוי הזה בפעם הראשונה. היינו בעיצומה של עוד שיחת גברים על עוד בחורה שרציתי לכבוש והתרוצצו שם כל מיני קלישאות של בני 20 וקצת שחושבים שהם יודעים משהו על החיים.
אבל אז החבר שלי אמר את המשפט שליווה אותי במשך שנים ארוכות. Nice guys finish last, סיפר החבר, המעורה מאוד בתרבות אמריקאית בכלל ותרבות הספורט האמריקאי בפרט.
חבר'ה נחמדים (ותרשו לי להוסיף – נחמדים מדי) מגיעים תמיד במקום האחרון. לגבר המחוספס, שמגלה סימני אדישות, יהיה תמיד סיכוי גדול יותר להשיג את הבחורה. ולהיפך, כן? מה שבא בקלות, באותה הקלות ייעלם.
15 שנים חלפו, אני כבר היום נשוי באושר פלוס אחת, שראתה רק ניצחונות של הפועל בחייה, אבל אתמול, יום שישי, בשער 5 בבלומפילד המחודש, המשפט הזה זעק בראשי.
בדרכי הביתה, כועס וזועם כפי שלא הייתי כבר שנים במשחקי הקבוצה, שמעתי שוב ושוב את השיר נושא השם הזה של להקת "גרין דיי".
תצוגת השיפוט של ניב שטייף, ש"ניהל" את המשחק בין הפועל פתח תקוה לבני יהודה, הייתה מביכה להפליא. כל השריקות השקולות הלכו לצד אחד וזו לא הייתה הפועל, כל כדור חוץ שהיה בספק נשרק לטובת המקומיים. עד הדקה ה-20 שני הבלמים של הפועל כבר היו עם צהובים מאוד מפוקפקים.
על הקווים התרוצץ יוסי אבוקסיס, שכבר כשחקן היה ידוע כאחד שרוב עיסוקו במשחק היה לשבת על אוזנו של השופט. על הדשא היה אלירן עטר. ושטייף החלש (וראינו שופטים חלשים בלאומית), הבין וידע שעדיף לא להסתבך.
לקראת הסיום, כשהפועל מנסה לבנות לחץ על שער יריבתה, רגע אחרי שאוניקאצ'י נגח לקורה, יצא לידור נקשרי המחליף לריצה במטרה ללחוץ שחקן של בני יהודה. הוא קפץ, ובנפילתו התחכך קלות בשחקן היריב. לשטייף לא היה ספק. אדום! אלה דברים שאנחנו רגילים לראות בסרטונים ביוטיוב או בפייסבוק, מכל מיני ליגות במדינות קיקיוניות. שחקן כדורגל בליגה מקצוענית הורחק על זה שקפץ ליד שחקן אחר.
בשידור המשחק (בערוץ הספורט ובאתר ערוץ הספורט) , ניתן לראות את הלחץ שמפעיל אבוקסיס על השופט, שלא היסס לרגע. אף שופט רביעי או קוון שהיו באזור לא חשבו שכדאי להתערב ולמנוע את הקיפוח הנוראי הזה.
היכנסו כאן לאתר ספורט 5 וצפו בתקציר
הרצתי את הסרטון בכמה קבוצות וואטסאפ שבהם חברים, בין השאר, גם שופטי עבר. אחד מהם סיכם את הדיון שהתעורר בקצרה: "לא אדום, לא ישיר ואולי אפילו לא צהוב. סתם תעלול והצגה".
נחזור לפתיח של הטור שלי. הפועל ידועה כקורבן קל. תמיד שותקת, תמיד מחייכת. תמיד מעדיפה "לעסוק בעצמה ובאיך לתקן את הליקויים" ולא להיאבק על ההגינות הבסיסית שמגיעה לה.
כששחקני הפועל אוימו על ידי אוהדי הפועל אום אל פאחם, רגע לפני המשחק שחרץ את גורל הירידה, בהפועל העדיפו להצניע את האירוע. וזאת רק דוגמא אחת.
אבל הפועל לא יכולה להמשיך להיות קורבן קל. די. צריכה להיות פה מתקפה תקשורתית, ציבורית וגם במוסדות ההתאחדות. ביום ראשון בבוקר צריך לנחות הסרטון הזה אצל יו"ר איגוד השופטים, משבץ, מבקר וכל ערוצי הטלוויזיה (אצלם אפשר כבר קודם).
אי אפשר לתת לדברים האלה להתחבא במחשכי הלאומית. כמעט אלף אוהדים הקדישו אתמול את צהריי השישי שלהם כדי להגיע למשחק, ראו את הקבוצה שלהם נלחמת ומקופחת.
רוצים להישאר מעודכנים?
הפועל צריכה להוציא מכתב רשמי, לא לפחד להיות נושכת ופרובוקטיבית ולדרוש שניב שטייף לא ידרוך יותר במגרש כדורגל בו היא משחקת. יש דברים שאפשר ללמוד מהיריבים מעבר לכביש. זכורני איך פעם, כמה שבועות לפני דרבי, אחד השופטים טעה נגדם. הם שצפו וקצפו, צעקו מעל כל כמה, דרשו לפסול אותו. הוא שובץ לדרבי, הם זעמו. הפועל הפסידה, שחקן הקבוצה הורחק.
די. חלאס. אי אפשר לתת להם לדרוך עלינו יותר. שופטים צריכים לבוא בידיים רועדות למשחקים שלנו ולחשוב עשרים פעם לפני שהם חורצים את גורלנו רק כי זה הכי קל.
אפשר להיות נחמדים ולהגיד שטעויות קורות ומתאזנות ושאנחנו צריכים להסתכל על עצמנו. אבל אנחנו צריכים גם לדעת לדרוש את מה שמגיע לנו.
אפשר להמשיך להיות נחמדים, אבל לא נחמדים מדי. לא נרצה להיות שוב אחרונים.
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
